טובאייס שייקספיר
New member
חבר חדש באמונה
מיומנו של רום דה-לה-וגה.
התחמשתי בכל קסם אפשרי שיכלתי, מבלי להטיל אחד בעצמי, המטרה היתה לעקב את השטנים בזמן שהקבוצה תברח לכיוון העיר.
הם לא הסכימו לרעיון, השטנים רצו לכיוון שלנו והציעו לנו לוותר על אנטן, שהיה מסומן ע"י בת שטנים, ומי שיביא למותו יקבל תגמול אדיר.
כמובן שלא הסכמתי, הם הציעו שאנחנו נבחר אחד מהם והוא ילחם באנטן אחד על אחד, במידה והם מנצחים הם יעזבו את השאר בשקט.
ג'וזי ציינה בפנינו שהאגדות מספרות על כך שחייל הרגלים של מימד הגהנום חלשים בנפרד אבל חזקים מאוד ביחד.
זה רק הוסיף לחשד, לא הגיוני שהם יוותרו על היתרון הכי חזק שלהם בקרב פנים אל פנים.
היינו מאוחדים בגישה, לא נותנים להם לגעת באנטן, נכנסו למערך ההגנתי אבל מהר מאוד זה נגמר, אחד מהשטנים התקרב אלינו בריצה בעוד האחרים נשארו מאחור.
הוא הסתער על אנטן ושניה לאחר מכן כל השבעה הקיפו אותו וחיסלו אותו סופית, צעקתי בעודי מכה בשטן שמולי, מתעלם מהמכות שאני חוטף בעצמי. בסופו של דבר ברגע שהרגנו אחד מהם כולם מתו אחריו, ג'וזי הסבירה לי מאוחר יותר שהם איחדו את אנרגיית החיים שלהם, ככה השטן שרד את כל המהלומות.
לפני שהספקתי להבין מה קורה, אנטן חזר לחיים, צועק ודברים לא ברורים, אני חושב שבת השטן התעללה בנפש שלו כל 666 הדקות שהוא היה חייב לה. הכנתי משקה עשבים שירדים אותו. הוא נרדם והתפללתי למען נשמתו עד הערב.
בלילה היתה לי התגלות מדהימה, הבלתי מנוצח עצמו, בירך את דניל על חוזק נפשו והציע לו את אהבתו במידה ויסכים להיות שליחו על האדמה. הגאווה בדניל הציפה אותי, כשהתעוררנו הוא לא אמר דבר על כך, אבל זה התגלה מהר מאוד כשהוא התחיל לדבר בזעם על העסקה שאנטן עשה ועיניו התחילו לזהור באנרגיה קדושה.
הוא לא רצה לדבר על זה, אז הנחתי לו. בכל מקרה, עוד שליח של הירואינוס בקבוצה זה מבורך.
הלכתי לבדוק מה שלום אנטן, כשהוא התעורר הוא נראה שבור מבפנים, אבל הוא תפקד, השינוי העיקרי הוא שהוא התקפל מפחד כל פעם שהמילה שדים הוזכרה לידו.
התחלנו להתקדם בעקבות שיירת העבדים, הדבקנו אותם מהר מאוד, לא היה דרך להתקרב אליהם, בכל מקרה היינו בבעיה, דניל נהיה ממש חולה ובקושי יכל לזוז.. הוא לא אמר כלום, היינו צריכים לעשות החלטה קשה, יכלתי לרפא אותו בלי בעיה, אבל זה יכל לגרום לזימון שדים.
הקבוצה הגיע להחלטה, לא נותנים לדניל למות, הטלתי את הלחש, דניל התעורר והרע ביותר קרה.
שני קרעים במימדים נוצרו אחד ממימד השדים ואחד ממימד השטנים, היה לנו מזל שהמינים שלהם כל כך שונאים אחד את השני שהם לא עצרו לראות מי בורח מהם.
ניסינו להתחבא אבל הקרב בניהם נגמר מהר מידי, שני שדים בגודל של ג'ון ואחד גדול ומפלצתי החל לרוץ אחרינו. נעצרנו, נעמדנו במערך הגנתי, אני הייתי הפתיון, לפני שהם הספיקו להגיע אליי שנים מהם מתו מהחצים של קליי וג'וזי. את השלישי חיסלתי עם החרב החדשה שלי.
חזרנו להריסות שהיו האוהלים שלנו לפני הקרב כשאספנו את החפצים שלנו אני וג'ון מצאנו שני טבעות, אחת מהן מספקת תזונה לבנאדם אחד מבלי שיהיה צריך לאכול או לשתות. זה יהיה מאוד יעיל במדבר.
החלטנו להתקדם לכיוון שאליו התקדמה השיירה ולהשיג אותם, אולי אפילו לעשות להם מערב.
אחרי כמה ימים יחסית שקטים הגענו למקום שמרחוק נראה כמו בור ענקי באדמה. ניסינו להתקדם מבלי שיראו אותנו, אבל ראו אותנו מרחוק.
החלטנו פשוט להתקדם ולהעמיד פנים שאנחנו אמורים להיות שם, למזלנו הם באמת ציפו לקבוצה של הרפתקנים שהיתה אמורה להגיע מהעיר, כוהן חמדן בירך אותנו ולאחר מנוחה קצרה הוביל אותנו למרכז הבור.
עכשיו אנחנו יודעים מה עשו עם כל העבדים, כולם בבור, חוצבים וחופרים יותר ויותר למטה. אני אומר לעצמי שלפחות רובם עדיין בחיים בזמן שאנחנו מתקדמים למרכז הבור.
הובילו אותנו מבנה לבן מוזר, בכניסה היה מחסום של אנרגיה ירוקה, כשנכנסו שמעתי את הכהן ממלמל "זה היה מהר". בפנים היו רונות עתיקות ולא מזוהות, וחמישה מעגלים, דניל נעמד באמצע וקול קסום אמר לו "הקרב את אחד מחבריך בשביל שהדרך תפתח".
ניסינו כל אופציה אפשרית עד שהגענו להבנה שאין דרך אחרת, נהיה חייבים לעשות את זה אחרת יהרגו את כולנו כשיבינו שאנחנו לא החבורה המקורית.
קליי נעמד באמצע, ובחר בדניל. לאחר כמה רגעים מותחים נפתח פתח בצד השני של החדר, שם מצאנו את דניל וכמה עבדים ישנים בתוך בריכת מים.
במבט ראשון בחר ראינו אובליסק עתיק עם תחריטים, כנראה זה אחד מהחפצים שהאלים החביאו בשממה..
מיומנו של רום דה-לה-וגה.
התחמשתי בכל קסם אפשרי שיכלתי, מבלי להטיל אחד בעצמי, המטרה היתה לעקב את השטנים בזמן שהקבוצה תברח לכיוון העיר.
הם לא הסכימו לרעיון, השטנים רצו לכיוון שלנו והציעו לנו לוותר על אנטן, שהיה מסומן ע"י בת שטנים, ומי שיביא למותו יקבל תגמול אדיר.
כמובן שלא הסכמתי, הם הציעו שאנחנו נבחר אחד מהם והוא ילחם באנטן אחד על אחד, במידה והם מנצחים הם יעזבו את השאר בשקט.
ג'וזי ציינה בפנינו שהאגדות מספרות על כך שחייל הרגלים של מימד הגהנום חלשים בנפרד אבל חזקים מאוד ביחד.
זה רק הוסיף לחשד, לא הגיוני שהם יוותרו על היתרון הכי חזק שלהם בקרב פנים אל פנים.
היינו מאוחדים בגישה, לא נותנים להם לגעת באנטן, נכנסו למערך ההגנתי אבל מהר מאוד זה נגמר, אחד מהשטנים התקרב אלינו בריצה בעוד האחרים נשארו מאחור.
הוא הסתער על אנטן ושניה לאחר מכן כל השבעה הקיפו אותו וחיסלו אותו סופית, צעקתי בעודי מכה בשטן שמולי, מתעלם מהמכות שאני חוטף בעצמי. בסופו של דבר ברגע שהרגנו אחד מהם כולם מתו אחריו, ג'וזי הסבירה לי מאוחר יותר שהם איחדו את אנרגיית החיים שלהם, ככה השטן שרד את כל המהלומות.
לפני שהספקתי להבין מה קורה, אנטן חזר לחיים, צועק ודברים לא ברורים, אני חושב שבת השטן התעללה בנפש שלו כל 666 הדקות שהוא היה חייב לה. הכנתי משקה עשבים שירדים אותו. הוא נרדם והתפללתי למען נשמתו עד הערב.
בלילה היתה לי התגלות מדהימה, הבלתי מנוצח עצמו, בירך את דניל על חוזק נפשו והציע לו את אהבתו במידה ויסכים להיות שליחו על האדמה. הגאווה בדניל הציפה אותי, כשהתעוררנו הוא לא אמר דבר על כך, אבל זה התגלה מהר מאוד כשהוא התחיל לדבר בזעם על העסקה שאנטן עשה ועיניו התחילו לזהור באנרגיה קדושה.
הוא לא רצה לדבר על זה, אז הנחתי לו. בכל מקרה, עוד שליח של הירואינוס בקבוצה זה מבורך.
הלכתי לבדוק מה שלום אנטן, כשהוא התעורר הוא נראה שבור מבפנים, אבל הוא תפקד, השינוי העיקרי הוא שהוא התקפל מפחד כל פעם שהמילה שדים הוזכרה לידו.
התחלנו להתקדם בעקבות שיירת העבדים, הדבקנו אותם מהר מאוד, לא היה דרך להתקרב אליהם, בכל מקרה היינו בבעיה, דניל נהיה ממש חולה ובקושי יכל לזוז.. הוא לא אמר כלום, היינו צריכים לעשות החלטה קשה, יכלתי לרפא אותו בלי בעיה, אבל זה יכל לגרום לזימון שדים.
הקבוצה הגיע להחלטה, לא נותנים לדניל למות, הטלתי את הלחש, דניל התעורר והרע ביותר קרה.
שני קרעים במימדים נוצרו אחד ממימד השדים ואחד ממימד השטנים, היה לנו מזל שהמינים שלהם כל כך שונאים אחד את השני שהם לא עצרו לראות מי בורח מהם.
ניסינו להתחבא אבל הקרב בניהם נגמר מהר מידי, שני שדים בגודל של ג'ון ואחד גדול ומפלצתי החל לרוץ אחרינו. נעצרנו, נעמדנו במערך הגנתי, אני הייתי הפתיון, לפני שהם הספיקו להגיע אליי שנים מהם מתו מהחצים של קליי וג'וזי. את השלישי חיסלתי עם החרב החדשה שלי.
חזרנו להריסות שהיו האוהלים שלנו לפני הקרב כשאספנו את החפצים שלנו אני וג'ון מצאנו שני טבעות, אחת מהן מספקת תזונה לבנאדם אחד מבלי שיהיה צריך לאכול או לשתות. זה יהיה מאוד יעיל במדבר.
החלטנו להתקדם לכיוון שאליו התקדמה השיירה ולהשיג אותם, אולי אפילו לעשות להם מערב.
אחרי כמה ימים יחסית שקטים הגענו למקום שמרחוק נראה כמו בור ענקי באדמה. ניסינו להתקדם מבלי שיראו אותנו, אבל ראו אותנו מרחוק.
החלטנו פשוט להתקדם ולהעמיד פנים שאנחנו אמורים להיות שם, למזלנו הם באמת ציפו לקבוצה של הרפתקנים שהיתה אמורה להגיע מהעיר, כוהן חמדן בירך אותנו ולאחר מנוחה קצרה הוביל אותנו למרכז הבור.
עכשיו אנחנו יודעים מה עשו עם כל העבדים, כולם בבור, חוצבים וחופרים יותר ויותר למטה. אני אומר לעצמי שלפחות רובם עדיין בחיים בזמן שאנחנו מתקדמים למרכז הבור.
הובילו אותנו מבנה לבן מוזר, בכניסה היה מחסום של אנרגיה ירוקה, כשנכנסו שמעתי את הכהן ממלמל "זה היה מהר". בפנים היו רונות עתיקות ולא מזוהות, וחמישה מעגלים, דניל נעמד באמצע וקול קסום אמר לו "הקרב את אחד מחבריך בשביל שהדרך תפתח".
ניסינו כל אופציה אפשרית עד שהגענו להבנה שאין דרך אחרת, נהיה חייבים לעשות את זה אחרת יהרגו את כולנו כשיבינו שאנחנו לא החבורה המקורית.
קליי נעמד באמצע, ובחר בדניל. לאחר כמה רגעים מותחים נפתח פתח בצד השני של החדר, שם מצאנו את דניל וכמה עבדים ישנים בתוך בריכת מים.
במבט ראשון בחר ראינו אובליסק עתיק עם תחריטים, כנראה זה אחד מהחפצים שהאלים החביאו בשממה..