חבר במצוקה
שלום לכולם, חבר שלי ואני 5 שנים יחד. הוא סיים תואר הומני לפני כחצי שנה ובמקום להמשיך לתואר שני באותו המקצוע, הוא שינה ב-180 מעלות את הכיוון והלך ללמוד במוסד מאוד מאוד קשה להשכלה גבוהה, שם גם אני לומדת מזה שנה וחצי. אני חושבת שהמקצועות ההומניים הם הצד החזק שלו, הוא אדם עם תבונה ורגישות חברתית, והוא יכול ליישמם טוב מאוד בתחומים האלה. במוסד בו הוא נמצא עכשיו קשה לו מאוד והוא סובל מאוד, והוא לא מגיע להישגים שהיה רוצה להגיע אליהם. רע וקשה לו מאוד עם זה והוא מדוכא רוב הזמן בגלל זה. אני חושבת שרוב הסיבה שהוא החליט ללמוד שם, היא הוריו. הוריו שלא מקבלים אותו איך שהוא, אביו שלא מקבל את העובדה שהוא שונה ממנו, אוהב דברים אחרים ולא מתעניין באותם התחומים. אני חושבת שהוא מפחד מאוד לאכזב אותם, והרבה מהערך העצמי שלו, בעיניו, נמצא בערך שלו בעיניהם. שזה מובן לחלוטין, גם מילה אחת שלילית מאבא שלי גורמת לי להרגיש נורא, ואני מאוד כועסת על ההורים שלו בגלל זה......! אבל הוא חייב לצאת מזה, הוא לא יכול להעביר כך את השנים הבאות, ויכול להיות שהוא כלל לא יצליח לעשות זאת גם אם ינסה, כי אלה פשוט לא התחומים החזקים שלו, ואז יתאכזב עוד יותר מעצמו. קשה לי לראות אותו כך ואני רוצה כל כך לעזור לו. הוא אומר שהציונים שלו בתואר הקודם לא מספיק טובים ע"מ להמשיך לתואר שני אבל אני בטוחה שיש אפשרות כלשהי. חייבת להיות. אם לא בארץ אז בחו"ל. וכן, עצוב לי לחשוב על זה, כי זה אומר שלא נחיה באותה מדינה, אבל החיים שלו והאושר שלו חשובים יותר מזה. אני מנסה לומר לו את זה במיליון דרכים ושום דבר לא עוזר. הוא נשאר מדוכא מאוד ועצוב מאוד.... ובאותו המצב. אני אובדת עצות, וגם הוא. האם למישהו יש עצה? רעיון מניסיון חיים או תובנה? תודה מראש....
שלום לכולם, חבר שלי ואני 5 שנים יחד. הוא סיים תואר הומני לפני כחצי שנה ובמקום להמשיך לתואר שני באותו המקצוע, הוא שינה ב-180 מעלות את הכיוון והלך ללמוד במוסד מאוד מאוד קשה להשכלה גבוהה, שם גם אני לומדת מזה שנה וחצי. אני חושבת שהמקצועות ההומניים הם הצד החזק שלו, הוא אדם עם תבונה ורגישות חברתית, והוא יכול ליישמם טוב מאוד בתחומים האלה. במוסד בו הוא נמצא עכשיו קשה לו מאוד והוא סובל מאוד, והוא לא מגיע להישגים שהיה רוצה להגיע אליהם. רע וקשה לו מאוד עם זה והוא מדוכא רוב הזמן בגלל זה. אני חושבת שרוב הסיבה שהוא החליט ללמוד שם, היא הוריו. הוריו שלא מקבלים אותו איך שהוא, אביו שלא מקבל את העובדה שהוא שונה ממנו, אוהב דברים אחרים ולא מתעניין באותם התחומים. אני חושבת שהוא מפחד מאוד לאכזב אותם, והרבה מהערך העצמי שלו, בעיניו, נמצא בערך שלו בעיניהם. שזה מובן לחלוטין, גם מילה אחת שלילית מאבא שלי גורמת לי להרגיש נורא, ואני מאוד כועסת על ההורים שלו בגלל זה......! אבל הוא חייב לצאת מזה, הוא לא יכול להעביר כך את השנים הבאות, ויכול להיות שהוא כלל לא יצליח לעשות זאת גם אם ינסה, כי אלה פשוט לא התחומים החזקים שלו, ואז יתאכזב עוד יותר מעצמו. קשה לי לראות אותו כך ואני רוצה כל כך לעזור לו. הוא אומר שהציונים שלו בתואר הקודם לא מספיק טובים ע"מ להמשיך לתואר שני אבל אני בטוחה שיש אפשרות כלשהי. חייבת להיות. אם לא בארץ אז בחו"ל. וכן, עצוב לי לחשוב על זה, כי זה אומר שלא נחיה באותה מדינה, אבל החיים שלו והאושר שלו חשובים יותר מזה. אני מנסה לומר לו את זה במיליון דרכים ושום דבר לא עוזר. הוא נשאר מדוכא מאוד ועצוב מאוד.... ובאותו המצב. אני אובדת עצות, וגם הוא. האם למישהו יש עצה? רעיון מניסיון חיים או תובנה? תודה מראש....
