רבים טוענים שאיש לא רצה במלחמה
והיא כמעט בגדר תאונה היסטורית. כך למשל טוען הנרי קיסינג'ר. בוודאי שהגרמנים לא רצו מלחמה בשתי חזיתות. כיוון שלצרפת היתה ברית עם רוסיה, ורצון עז להינקם בגרמניה ולהחזיר את אלזס-לורן, מלחמה נגד רוסיה בהכרח היתה מתפתחת למלחמה בשתי חזיתות.
נכון שוילהלם דחק את אוסטריה-הונגריה למדיניות נצית (מלשון נץ) אבל זאת במסגרת תמרוני "אבו עלי", ולא מתוך רצון במלחמה כוללת.
הסיבה שפרצה בכל-זאת היא שאיש גם לא רצה להיות בצד המותקף. כל אחד העדיף, אם כבר נגזר עליו להלחם, שיהיה הוא היוזם. מנגנוני הביטחון ויישוב הסכסוכים פעלו באיטיות, בצורה של ועידות בינלאומיות ומהלכים דיפלומטיים מסורבלים. לעומתם מנגנון הגיוס פעל מהר, הודות להתפתחות הטכנולוגית והלוגיסטית - מסילות ברזל, טלגרף. כל מדינה ראתה בעצם הגיוס הכללי בצד השני צעד ששקול להכרזת מלחמה, כך שמרגע שמישהו גייס את כוחותיו - ולו גם משיקול הגנתי - החלה תגובת שרשרת כמעט בלתי-נמנעת. לא היתה דרך לעצור את הגיוס לאחר שיצא לדרך מבלי לקחת סיכונים אדירים.
באופן אירוני משהו, הצבא היחיד בין המעצמות שמנגנון הגיוס שלו נשאר תקוע במאה ה-18 הוא הצבא האוסטרו-הונגרי. שלושה שבועות בתוך המלחמה, כאשר צבאות גרמניה, רוסיה וצרפת היו מגוייסים במלואם ושקועים בלחימה, הם עדיין לא החלו בפלישה לסרביה שבגללה התחיל כל העסק.
אשרינו שבתקופת המלחמה הקרה היה טלפון אדום בין שליטי המעצמות.
רבים טוענים שאיש לא רצה במלחמהלמען האמת, מי שבאמת משך בחוטים היה הקיסר ווילהלם השני
מגרמניה. החשיבה הרווחת כיום היא שהוא כפה באיומים את המלחמה על קיסר אוסטרו-הונגריה, פרנץ יוסף. זאת משום שרצה אמתלה לפתוח במלחמה נגד רוסיה. הקיסר האוסטרי הזקן היה ממילא חלש ונשלט על ידי הגנרלים שלו, אבל סביר שלא היה יוצא למלחמה נגד סרביה אילולא האיומים של ווילהלם.
והיא כמעט בגדר תאונה היסטורית. כך למשל טוען הנרי קיסינג'ר. בוודאי שהגרמנים לא רצו מלחמה בשתי חזיתות. כיוון שלצרפת היתה ברית עם רוסיה, ורצון עז להינקם בגרמניה ולהחזיר את אלזס-לורן, מלחמה נגד רוסיה בהכרח היתה מתפתחת למלחמה בשתי חזיתות.
נכון שוילהלם דחק את אוסטריה-הונגריה למדיניות נצית (מלשון נץ) אבל זאת במסגרת תמרוני "אבו עלי", ולא מתוך רצון במלחמה כוללת.
הסיבה שפרצה בכל-זאת היא שאיש גם לא רצה להיות בצד המותקף. כל אחד העדיף, אם כבר נגזר עליו להלחם, שיהיה הוא היוזם. מנגנוני הביטחון ויישוב הסכסוכים פעלו באיטיות, בצורה של ועידות בינלאומיות ומהלכים דיפלומטיים מסורבלים. לעומתם מנגנון הגיוס פעל מהר, הודות להתפתחות הטכנולוגית והלוגיסטית - מסילות ברזל, טלגרף. כל מדינה ראתה בעצם הגיוס הכללי בצד השני צעד ששקול להכרזת מלחמה, כך שמרגע שמישהו גייס את כוחותיו - ולו גם משיקול הגנתי - החלה תגובת שרשרת כמעט בלתי-נמנעת. לא היתה דרך לעצור את הגיוס לאחר שיצא לדרך מבלי לקחת סיכונים אדירים.
באופן אירוני משהו, הצבא היחיד בין המעצמות שמנגנון הגיוס שלו נשאר תקוע במאה ה-18 הוא הצבא האוסטרו-הונגרי. שלושה שבועות בתוך המלחמה, כאשר צבאות גרמניה, רוסיה וצרפת היו מגוייסים במלואם ושקועים בלחימה, הם עדיין לא החלו בפלישה לסרביה שבגללה התחיל כל העסק.
אשרינו שבתקופת המלחמה הקרה היה טלפון אדום בין שליטי המעצמות.