חברתיות

[דנית77]

חברתיות

בני בן ה-5 הוא ילד מאוד אינטליגנטי ועל פי הגננות גם מאוד חברותי בגן. אבל בשעות אחה"צ הוא אינו מעונין לפגוש חברים. אם זה קורה אז זה עובר על הכיפק, אבל באופן עקרוני אין לו שום ענין לפגוש חברים. יש לו גם "בעיה", (שלי אגב נראית אכן כבעיה) עם ללכת לחוגים - תחרותיות, מצוינות, כל אלה כנראה מאוד מלחיצים אותו (פרפקציוניזם...) ולכן את שעות אחה"צ הוא מעדיף לבלות בבית, או בעכיסוקים סביב הבית איתי (או עם אביו). אני די מודאגת ואשמח לקבל טיפים איך לעזור לו כן להתערבב חברתית (למרות שבגן הוא מאוד מעורב). אודה על תשובה מיידית. תודה

 

[גרא.]

דנית77,כנראה שבנך מקבל את כל

"שעות החברה", להן הוא זקוק בשהייתו בגן..שם בעצם כמעט ואין לו ברירה אלא להתחבר עם ילדים אחרים..יתכן מאד שלפי שעה זה מספיק לו, והוא רוצה יותר זמן לעיסוקיו הוא או להיות איתך,ו/או עם בעלך..אין שום דבר רע בכך,להפך בנך משדר לכם כבר עכשיו, שהוא די יודע מה הוא רוצה,למה הוא זקוק,ומסוגל להציב לעצמו גבולות,מה הוא רוצה לעשות בזמן החופשי שלו (מהגן).בנך הוא כנראה ילד מאלה הבורחים להחליט בעצמם (את לא תחליטי עלי!!).אין לך ממה לדאוג, גם אינך יכולה ,וודאי שאין צורך בכל לאלץ אותו לבלות אחה"צ עם חברים. הוא עושה את זה היטב בשעות הגן במשך כחמש שעות+ וזה לפי שעה מספיק לו. בבוא הזמן,אני מניח יותר ויותר לקראת סיום גן החובה, לקראת בית ספר, הוא, עשוי לחפש עניין חברתי גם אחרי הצהרים. אבל לפי שעה,לא,ועלייך לכבד את החלטתו..

 

[דנית77]

תודה אבל..

תודה על העידוד - לקחתי! אבל... יש משהו נוסף בענין. בגלל התחרותיות, הפרפקציוניזם, המצוינות הוא לא מסכים ללכת לחוגים - לא מסוגל לראות את עצמו בתוך קבוצה. יש לך טיפים בענין זה?

 

[גרא.]

נטייה לפרפקציוניזם,תחרותיות,ושאיפה

למצויינות,מקורם בדרך כלל בחינוך שהילד נחשף אליו בבית.לעיתים הורים שהם עצמם כאלה, לא חשים בעובדה שילדיהם בעצם מקחים אותם..כי זה טבעו של ילד בגילים הללו בוודאי: חיקוי והפנמת סגנון ההורים,לצד נסיון להענות לצפיות שהם משדרים אליו, או במקרים מסויימים, לצפיות שהוא חושב שהךם משדרים אליו.ומכאן רצוני לבקש אותך לבדוק,לבחון את התנהגותכם אתם. מהו המודל שאת ו/או בעלך משקפים לילד.מהם הצפיות שאתם משדרים אליו? יתכן וזה יסביר יותר טוב מכל את התנהגותו.כדאי להבין שיש שני מניעים להשגיות. האחד,באמת הרצון להצליח, להיות הכי הכי טוב. המניע השני הוא פחד מכשלון..אני רוצה להצליח, כי אם לא,אני אאכזב את עצמי, את הורי, את חברי..אני אחשב כטיפש.. הפחד מכשלון, גורם בעצם לכשלון.. וזה כנראה המוטיב מרכזי אצל ילדך..יותר משהוא רוצה במצויינות,ולהצליח בתחרותיות, הוא פוחד מכשלון..לכן הוא מנסה לפחות להתנהג בצורה פרפקציוניסטית.. שהיא כביכול ערובה להצלחה.. ומשום כך הוא חושש ללכת לחוגים, שמא יכשל.אז מה עושים? בודקים את התנהגותם אתם, ואם היא משדרת לילד את הצורך להצליח בכל מחיר,..יש לבדוק כדאי להפחית את המסרים הללו. דבר שני, הילד חייב להרגיש שרמת הצפיות ממנו, תהיה הרבה יותר מתונה..וזה לא נורא בכלל אם הוא לפעמים לא כל כל מצטיין.תחשבי על זה.