שלום אנשים יקרים,
מצטערת שלא הגבתי עד עכשיו. פשוט כשהעלתי את הנושא לפני כמה ימים לרשת, שמתי אותו בכמה פורומים וכשחזרתי לבדוק תגובות של אנשים, משום מה הפורום הזה לא בלט... אך קיבלתי שתיי הודעות אישיות, שקראו לי לחזור לבדוק כאן... גם שמעתי שהנושא היה בדף הראשי של תפוז. מחמם את הלב לדעת שיש אנשים, שאומנם אין לך מושג מי הם והם רק אנשים כמוני בדיוק, שנכנסים לרשת ועל אף חוסר ההכרות מוכנים לעזור ולתת עצה. באמת שאלפי תודות לכל מי שטרח לקרוא את הסיפור ולהגיב. למען האמת, לאחר קריאת הדברים, אני נשארת באותו המצב... תומר ואני כרגע בסיטואציה כזו שהיחס שלנו כלפייה הוא אמביוולנטי. מצד אחד, אנחנו מאוד אוהבים את ליהי וכרגע קשה לנו לראות את החיים שלנו בלי החברות המיוחדת שלנו. הגישה הזו, מעלה את המחשבות של כמה מכם: איך אפשר לנטוש חבר במצב כזה? חבר אמיתי, הוא באמת חבר בשעת צרה... וכו'... מצד שני, אנחנו חושבים שליהי חולה. כמו שמישהו מכם הבין, אנחנו באמת בגיל ההתבגרות (17) ולכן נרתעים מבנאדם שכזה. אנחנו גם לא יודעים מה בדיוק יש לליהי. מקריאה של התגובות שלכם, הצלחתי להבין משהו... אני באמת חושבת כי ליהי סובלת מחוסר בטחון עצום. גם חוסר תשומת לב ממנו היא סובלת בבית, העובדה שהיא נערה מלאה ולסיום, אחותה המבוגרת ממנה, היא מעין "שיא השלמות" בעיני אנשים וכמובן, שקשה לחיות בצל של אח כזה. האם באמת זו הייתה קריאה לעזרה? יכול להיות.... כרגע, אני מאוד מבולבלת. אני מרגישה שיש צורך לערב אנשים מביני עניין, אך את מי? רצוי לציין, שערבנו את ההורים. ההורים מאוד פגועים מהמעשה, שכן הכניסו את ליהי לתוך הבית ונתנו לה הרגשה של בת בית... שכן, התרחקות מצידנו, נראית הצעד האולטימטיבי. בימים האחרונים, אני נראית כעוסה, מבולבלת ואף מדוכאת, ההורים מרגישים את זה... והם אינם מבינים ואומרים לי דברים, כגון: "זו בסה"כ חברה... יש לך מספיק...", "תמשיכו לנהל קשר, פשוט מרוחק יותר..."- אך הם לא מבינים, שליהי היא לא סתם חברה ואי אפשר לנהל קשר שמבוסס על חוסר אמון. חשבנו לפנות ליועצת בבית הספר, מה דעתכם? אנחנו מהרהרים בנושא, מפני שידוע שיועצות בביה"ס ילחצו עלינו להגיד שם... ילחצו עלינו להגיד דברים שלא הכי בא לנו... ואין לנו מושג לאן היא תקח את הסיפור. מה שכן, אולי היא, עם נסיונה, תוכל לעזור לנו להבין מה בדיוק יש לליהי וכיצד לפעול. שוב פעם, אם מישהו רוצה להגיב לדבריי, אז הוא מוזמן. שמחתי שמחתי ושמחתי להכנס ולראות שהגבתם. ת ו ד ה. אוהבת ומעריכה, נועם.
