אגיב לך כאן ...
אך זה מתייחס לכל מה שכתבת באופן כללי. חברות נתפסת אצל כל אדם באופן שונה. כשאוהבים חבר , אוהבים את האדם ולא משנה איזה סוג של קשר מנהלים איתו. את החברים אוהבים על אמת , בלי ציפיות , בלי מחשבות על הקמצנות שלהם , מתי הם יוצרים קשר , מתאים להם צפוף או מדולל., מורחים אותך כן או לא , "מורחים"??? , חושבים על אמת או בכאילו עליך? וכו' וכו'.... חבר אוהבים! אהבה הזו מביאה את הסיפוק בקשר ולא הקטנוניות בחיפוש כל הזמן בציציות. כשמתאים לשני הצדדים מדברים בפון , כשמתאים נפגשים ... כשלא , אז לא! ותמיד חברים - בסערה , בגשם , כשמעונן ובשמש. הצורך להכניס את החברות בתוך מסגרת , זו פנקסנות (מילה שמשום מה מרגיזה כאן).