חברים של הילדים

[סוכריה על מקל]

חברים של הילדים ../images/Emo66.gif../images/Emo66.gif

לקח לי זמן לנסח את ההודעה הזו, ועוד יותר הרבה זמן להבין מה אני רוצה להגיד - זה משהו שמעסיק אותי כבר כמה חודשים. אני מסתכלת על חברים של הילדים - רובם ילדים ממש מתוקים, מיעוטם פחות מתוקים. חלקם כאלה שיש הרבה מה ללמוד מהם, האחרים כאלה שעושים איתם הרבה כיף והשתוללות. אם, למשל, יש ילד שמאוד מתאים ליונתן אינטלקטואלית והם אוהבים לשוחח על נושאים שברובו של עולם, כשזה מגיע למשחקים הטעם שלהם מאוד שונה והםפ משתעממים זה בחברת זה. ילד אחר, שאוהב כמו יונתן לשחק שחמט וגם משחקי דמיון, לא מתעניין בשאר הנושאים שמרתקים את יונתן כרגע. הילד שיונתן הכי אוהב להשתולל איתו לא מגיע לקרסוליים שלו מבחינה אינטלקטואלית (שחצנית? אני? מה פתאום

). אותו הדבר אצל תמרה: יש ילדות שאיתן היא נהנית לשחק בנסיכות, יש כאלה שאיתן היא משחקת משחקי קופסא או משחקי דמיון, ויש רק ילדה אחת שאיתה היא נהנית גם לשחק וגם לדון בעניינים שברומו של עולמן. מיעוט שבמיעוט הוא אלה שאפשר גם לדבר איתם ברמה גבוהה יחסית וגם ליהנות מחברתם, ממש ליהנות. השאלה היא - עד כמה ראוי ומותר לנו, כהורים, "לכוון" את הילדים לעבר הילדים שנראים לנו כמתאימים להם? הרי הם נהנים גם עם אלה וגם עם אלה. האם זה לגיטימי שנראה העדפה מתקנת לאלה שבעינינו מתאימים להם יותר?

 

[שירי שירי]

איך את יכולה לדעת?

איך את יכולה לדעת מי מהגן מתאים לו יותר? אני חושבת שכמו שלך יש חברים מכל מיני סוגים (אני מתארת לעצמי), גם להם יש מגוון חברים "בכל מיני צבעים". אוהד מאוד מאוד אוהב משחקי דמיון ולרוב הבנים זה לא ממש מתאים. הם מעדיפים לשחק במחשב, או במכוניות ודברים של "בנים". לאוהד אפשר לתת ארגז תחפושות, מוזיקה טובה ויש לי שחקן הבימה שגם כותב את המחזה בעצמו.... אני עדין לא מצאתי לו את החיבור המתאים מילדי הגן. בד"כ מה שאני רואה זה את אוהד שר, משחק ורוקד לו עם התחפושות ואת החברים מגלגלים בו זמנית מכוניות ויורים באקדחים וכו'... ממש לא אכפת להם שכל אחד עסוק במשהו אחר. מידי פעם הם עושים משהו יחד ולפעמים גם לא. הם נהנים מהחברה של היחד יותר מאשר ליצור באמת משהו משותף. אם בת מגיעה אז בד"כ הן מעדיפות לשחק עמו בדמיונות ובמשחקי "כאילו". אני לא חושבת שאפשר לכוון, אבל אם החברים האלה אלימים או אגרסיביים אני אשתדל מאוד למנוע קשר ביניהם לבינם. למזלי, לאוהד אין משיכה לגנגסטרים. אם הם לא אלימים, לי זה ממש לא משנה שאין לו שיחות ברומו של עולם עם כל חבר. העיקר שיהנה וירגיש מאושר וחברותי. שיחות ברומו של עולם יש לו איתנו במשפחה. זה מספיק טוב... אני מניחה שכשיגדל הוא יברור יותר את החברים. עד אז..יש זמן.

 

[annabe]

ממה שאמרת הם מכוונים בעצמם.....

הם יודעים מה טוב להם בכל אחד מהחברים, וזה גם טוב בעיני שהם לא מרגישים רע עם מה שאין בחברים שלהם. ואם הכוונה לכוון אותם לחברים חכמים יותר..... בשביל מה? דווקא ההשתוללות עם חבר ללא דיון מעמיק נראת לי חברית וקושרת יותר... נראה לי שבגיל מאוחר הם כבר "יחלקו" את ה"יכולת החברית" שלהם אחרת. בכל מקרה, אם יש לך דעה בנושא, נראה לי שהם ירגישו אותה בין אם תבטאי אותה ותכווני במודע ובין אם (לדעתך...) לא. זה באויר של הבית ושואב גם מערכים ותכנים אחרים של בני הבית.

 

[מעיןבר]

אני לא מכוונת

אני מנסה למנוע קשרים שהם רעים, אבל כל עוד הקשר הוא טוב והיא נתרמת ממשהו - אני סומכת עליה. אני משערת שככל שהיא תגדל היא תנווט את החברויות שלה בהתאם לסטים שונים של כישורים ויכולות וזה יקרה מעצמו. אני גם סומכת עליה שהיא יודעת למצוא את הדרך לספק את הצרכים השונים שלה במקומות שונים ועם אנשים שונים. למשל, את הכישורים האינטלקטואליים היא יכולה לפתח מול ילדים גדולים יותר כמו בני הדודים שלה או אפילו איתנו, זה לא גורע בעיני כהוא זה מהחברויות שלה עם בני גילה

.

 

[אפרסקה]

אני לא מכוונת, לפחות לא במודע

יכול להיות שבלי להרגיש אני מכוונת אותה לעבר חברות שנראות לי יותר, אבל לא בתור אג'נדה מודעת. בעיני, אין לי בעיה שיהיו לה חברים שונים ומשונים ולכל אחד תחומי העניין שלו, בתנאי שאין לי פה עניין עם ילדים עם בעיית התנהגות, אלימות וכו'. כשנתקלנו בילדה כזו, שהייתה איתה באמת בעיית אלימות, ילדה מקסימה ומתוקה אבל מאוד מאוד פיזית וזה הגיע למצב של חוסר נעימות, כמעט לא הייתי צריכה לכוון את ענבר - שכן היא בעצמה תפסה ממנה מרחק. אם יש ילד אלים בגן, והיא מספרת לי מ"עלילותיו", אני ממליצה להתרחק ממנו. מעבר לזה - אני לא מתערבת. אותי מעניין, ממה בעצם נובעת השאלה? האם מדובר בילד ספציפי שהחברות איתו עשויה להיות בעייתית?

 

[ענת אום יפתח]

בלת"ק.

ממה שאת כותבת עולה שבעצם , אותם החברים והחברות של ילדייך , הם , הפלא ופלא , לא יונתן ותמרה ! (במובן של "לא עונים על הקריטריונים של להיות יונתן ותמרה בכל המובנים"). ברור שלא. לא גיליתי את אמריקה. אם ההגדרה ל"ילד ראוי דיו להיות חבר" הוא ילד שדומה בתכלית הזהות האפשרית לבנך או בתך (גם אינטלקטואלית , גם מבחינת "השתוללות" וכו') הרי שמן הסתם אין כאלו , אלא אם כן תמצאי איזה "הופרדו בלידתם" אחד יחיד ומיוחד. עניתי בחיוך , שתביני. את כל כך רגישה ודמיינתי תוך כדי תשובתי אליך כיצד את מביטה בילדייך המשחקים עם חבריהם וקולטת את הניואנסים. את משהו

. אני , כשבאים חברים אל יפתח ואייר , לא ממש מטריחה את עצמי אל חדר המשחקים (אלא אם כן קולות רצח עולים משם

). לא , אני לא מכוונת לחברים מסוימים. ברור לי שהבחירה בידיהם ואם נעים להם לשחק עם מישהו אאפשר זאת בשמחה. כמובן שאם אבחין שבחברות הזו ישנם סימנים "לא טובים" - אשוחח על כך עם יפתח או עם אייר ואפנה לכך את תשומת לבם. טרם קרה שהטלתי וטו על חברות או על פגישה עם ילד מסוים , אבל מי יודע? - אולי עוד יקרה. מקווה מאוד שלא. מ"לבחור חברים" או "לכוון לחברים" עבור ילדי נודף , לטעמי האישי , ריח של סנוביזם , משהו לא טבעי (שוב : אלא אם כן יש באינטראקציה ביניהם משהו שלילי - וזה קורה !). לא הייתי רוצה ש"יכוונו" אותי לעבר חברי. מכל אחד מהם , מהאנשים אליהם אני בוחרת לחבור , אני לוקחת משהו שעושה טוב לנשמתי , גם אם הוא לא האינטלקטואל הגדול ביותר על פני האדמה (גם אני לא...אז מה?

) . אני זוכרת שבתור ילדה חברתי לא פעם ל"ילדי שוליים" (שהיו כאלה מבחינה חברתית , כן? - כמו ילדה מגמגמת קשות שהיתה דחויה או ילדה ממשפחת מצוקה שעוניה היה ניכר לעין כל). מעולם , אבל מעולם ! לא שמעתי על כך מילת ביקורת מהורי. אני כזו גם כלפי ילדי. זה מבחינתי עניין של אלף- בית בחינוכם.

 

[יופיופ6]

את כותבת (תמיד) כל כך יפה ונכון. ../images/Emo45.gif

 

[ענת אום יפתח]

תודה , נשמה ../images/Emo24.gif .

 

[טילי2]

מסכימה מאוד עם אום יפתח ויתכן שבגגל זה אנחנו

חברות. המיון של הורים לרמה איטלקטואלית של ילדים הוא פסול. לא בטוח שרמה אינלקטואלית שווה או דומה הוא המפתח לחברות בין ילדים וגם לא בין מבוגרים. לעיתים דווקא הילד האינטלקטואלי צמא לילדים להשתולל ולהשתובב עמם, שלא בקיאים ברזי האסטרונומיה והגיאומטריה כמוהו. אין לזה סוף עד כמה אתה יכול להתערב בבחירת חבריהם של ילדך ובמידה רבה יש לכך מעין תרגיל מקדים לבחירתם של ילדינו בבני זוג ועד כמה מותר לנו להתערב. החבר הכי טוב של אחד מבני, אביו ישב שש שנים בבית סוהר, אומנם על נושאי צוארון לבן ולא סמים ואני לא רואה שום בעיה בכך. הזמנו גם את האם והאחים לארוחות שהת בביתנו. אז איפה הגבול, משפחות בהם ידוע על אלימות ,עברינות ולא עלינו פדופיליה.

 

[גוליגל]

לנו יש חבר אחד שהוא "שידוך מושלם"

ואפילו אמא שלו נחמדה נורא

לצערי הם עברו הרחק מכאן

. אנחנו שומרות על קשר עבורם ועבורנו אבל למרות שהילדים מחשיבים זה את זה כחבר הכי טוב, מן הסתם זה לא יומיומי ואפילו לא עניין של פעם בכמה שבועות, אלא יותר עניין של חופשים. חברים אחרים הם כמו אצלך, חברים לעניינים מסויימים, יש חברים להשתוללות טובה, יש חברים לבדיקת גבולות הבית

, יש חברים לשיחות (חנונים כאלה

) ויש חברה אחת שאיתה הוא כל הזמן מתחתן

. האמת היא שגם אצלי לאורך השנים רוב החברות התאימו ל"פלחים" ממני ולא לכולי אז זה נראה לי טבעי ואפילו עם יתרונות מסויימים, כל עוד יש מענה כלשהו לרוב הפלחים. אבל לעצם השאלה, אם לכוון או לא את הקשרים - לדעתי תלוי באיזה אמצעים וכמה חזק, וגם בסיבה כמובן. אם למשל יש ילד שנראה לך בעל פוטנציאל להיות חבר מוצלח מאוד, אבל לא יצא עדיין להפגש / היה איתו "דייט" אחד לא מוצלח, נראה לי "כשר" לנסות לקרב ביניהם (בעלי שידך זוג ככה, אחרי הדייט הראשון שניהם לא התלהבו, הוא שכנע לתת צ'אנס, ויש להם היום 2 ילדים

). אבל אני חושבת שלא תמיד אנחנו יודעים מה קשר נותן לילד (לא רק חוויות משמעותיות בין שווים אלא גם חוויות של עליונות, חסות, הפסד בתחרות, וכו' וכו', מי כמוך יודעת), ולא תמיד יודעים מה קשר "עולה" לילד, וצריך להזהר לא להפר את שיווי המשקל ולהכניס הרבה אלמנטים של ריצוי כלפי ההורים, גם לתוך התחום הזה.

 

[מאיו]

אני לא רואה בעיה

גם אצל מבוגרים קשרים שונים עונים על צרכים שונים. אין ילד שיתאים באופן מושלם לילד שלך על כל שלל גווניו המיוחדים. צריך לשמוח שהם מוצאים חברים בעלי מכנה משוף ולכוון אותם הרחק מקשרים שיש להם השתמעויות שליליות לאחד מהצדדים או שניהם.

 

[אלה 2]

אני לא יכולה לכתוב בלת"ק אבל לא קראתי את כולם

גם אני מתלבטת מאוד בדברים אלו. אנחנו גרים בקיבוץ די קטן, עם מגוון גדול יחסית של משפחות. ו...כן, יש משפחות שצורת החינוך שלהם לא מוצאת חן בעינינו- אם לדבר בלשון עדינה... וכן, אני מוצאת את עצמי- אחרי התלבטויות- כן מובילה את ילדי ללכת/ להזמין/ לשחק עם חברים שנח לנו עם צורת הדיבור/ המשחק/ החינוך. ואני בכלל לא מדברת על ילדים דחויים או מוגבלים או ממשפחות מצוקה חלילה! את זה הייתי דווקא מעודדת. אני זוכרת כילדה, איך ההורים שלי דחפו שנעזור וניתן משלנו כשחסר למישהו. שנדע תמיד להתחשב, להיות רגישים לצרכי הזולת וגם אנחנו משתדלים לפחות לחנך בדרך זו.

 

[miyoos]

אני חושבת שיש דבר נפלא בחברים מגוונים

הרי כמו שאמרו לפני גם לך בטוח יש חברים מגוונים ומכל אחד אפשר ללמוד משהו, כאשר משחקים עם כל אחד כזה הילד שלך מפעיל צד אחר שלו. הדבר היחיד שאני כן עושה זה לנסות לכוון את שירה בעניין קשר עם חברים שהם השפעה לא טובה (יש לה חברה לצערי מאוד טובה בגן שמנצלת את שירה חבל על הזמן ומורידה לה את הביטחון העצמי גם לפי מה שהגננות אומרות) ואת הקשר הזה אני לא מעודדת ואף עוזרת לשירה לחשוב על תשובות כיצד לא להיפגע מאותה חברה וכיצד לא להיות מנוצלת על ידה. תני להם להנות ולהיות ילדים יש גבול לדעתי לגבי כמה צריך להתערב בדברים האלה.

 

[נטי11]

נצל"ש לנושא החברים

יש לנו שכן צמוד אשר הוא בגן עם הבן שלי. הילד חיובי למדי אבל הוא כל הזמן רוצה לבוא אלנו הבייתה לשחק (קרוב לודאי לשימחתה של אימו) מאסתי בילד הזה לגמרי - בחופשים הוא מציץ מן המרפסת עלינו וקורא לנו כשאנחנו בגינה, רודף אחרינו עם האופניים שאנחנו יוצאים לגינה הציבורית. לאמא שלו אין שום בושה לשלוח אותו יום אחרי יום לשאול אם אפשר לבוא. היא לא נרתעת ממגוון התירוצים שלי (אתמול זה היה - אין לי כוח). יום אחד כאשר הוא ביקש לבוא אמרתי שלא מתאים אבל אולי שישחקו בבית שלו - הוא (קרוב לודאי אמא שלו) לא רצו. אני מפחדת לאמר משהו לאמא מאחר שהיא קרובה אלי פיסית מאוד, סופר רגישה ובאופן כללי נראה לי שהיא די מקנאה בנו. אבל אני מוצאת שזה מעסיק אותי ומטריד אותי מאוד.

 

[ריטה1]

בעיה מאוד מוכרת.

פתרון, פשוט תרימי טלפון, ותגידי שהילדים רוצים לשחק יחד אבל את חייבת לצאת, ותפילי אותם עליה. מקוה שהיא לא עד כדי כך מתוחכמת כדי לברוח מזה. ומצד שני, אולי יש שם בעיה אמיתית שאת לא יודעת עליה, שבגללה היא לא רוצה שהילד יבוא, כמו למשל תינוק קטן בבית, או כל דבר אחר.

 

[סוכריה על מקל]

ומה אם תגידי שאת מרשה חברים רק פעמיים בשבוע?

 

[נטי11]

אני מרשה לו לבוא רק פעם בשבוע וזה עדיין מעיק

 

[טליה מספרד 1]

גם לנו סיטואציה דומה

אבל אני לעומתך רואה את הצד החיובי בה הבן שלי אהוב ורצוי על ידי ילד אחר כשהבן של השכנה מגיע, יש לי אחלה "ביביסיטר", מישהו שכיף לבן שלי לשחק איתו (כתבת שהוא ילד חיובי למדי) אני לא נמצאת על תקן המשעשעת הלאומית, יש מישהו אחר שעושה זאת בשבילי אצלנו לאמא (השכנה) לא נעים שהבן שלה מבלה אצלנו כמעט כל אחר צהריים אבל הילדים מעדיפים להיות פה מאשר אצלה, כי אני מרשה הרבה דברים שהיא לא (וגם כי יש לנו את יובל המבולבל ופפה פיג בדיוידי

) לי טוב עם זה. ואני לעולם לא מתחשבנת כמה פעמים היו אצלי וכמה אצלה, כל זמן שטוב לבן שלי בחברת הילד האחר, להיפך עוד יותר טוב לי שאני יכולה לראות בכל רגע מה הם עושים ואיך משחקים. ועוד נקודה הייתי מתכווצת כולי אם הבן שלי היה זועק לפגוש חבר ואמא שלו לא היתה מסכימה רק כי הם שיחקו יחד אתמול

 

[MAMALY]

אני כן מתערבת ומרגיש שזו חובתי כאמא

אני מתערבת במקרים שבהם אני רואה שיש בעיה, דמעות עלבונות חוסר אינטראקציה וכדומה יש ילדים שאינם מתאימים לבני גם אם הוא רוצה מאוד בקרבתם כמו עם "מלך הגן" שראיתי בפרוש ילד שנוהג להקטין את כל סביבתו אני מתערבת בשיחה עקיפה עם ילדי מלמדת אותו מה כן חשוב ואיךלך בוחרים חבר אני נותנת לו את הכלים. מדברים על נתינה עם גבול מדברים על אמון מדברים על כל מה שחשוב בין יחסים של בני אדם ודוחפת אותו לבלות עם מי שעושה לו טוב. אני נמנעת להתערב במריבות רגילות של ילדים אבל יודעת מתי היחסים בריאים ומתי לא ומשגיחה על כך כדי לשבור דפוסים לא נכונים של אינטראקציה חברתית שתשפיע על חייו. יש מקרים שאני מתערבת לטובת הקשר ולא להפרדתו כמו במקרה של הילד הנכה בגן הציבורי שנדב נבהל ממנו ואחרי שיחה קצרה ונסיון התקרבות נכונה של בני הפכו שני אלו לחברי נפש - צריך היה רק לתת הזדמנות גם כשמשהו נראה שונה אומפחיד. אני חושבת שחובתינו כהורים כןם להתערב וכן להשגיח וכן לתת את הכלים במיוחד שמדובר על ילדים בגיל כה צעיר שאינם יודעים ואין להם את הכלים ליצור מערכת יחסים בריאה , מתפקידנו להוביל אותם.

 

[סיגל של שגיא ונגה]

אנחנו מונעים משגיא מפגש עם ילד

מהכיתה שלו כי ברור לנו מעבר לכל ספק כי הילד הזה רק יזיק לשגיא. זו חובתי ואחריותי להתערב כשאני חושבת ומרגישה כי לטווח הארוך הקשר לא יועיל אלא יזיק. במידה והקשר לא מזיק - אני לא מתעסקת בשאלה אם הוא יועיל. אם שגיא רוצה את הקשר הזה - כנראה שהוא יועיל לו, כי הוא בא לענות על דבר מה אצל שגיא. תגידו לי: אם כך, הילד שאת מונעת משגיא את חברותו גם אמור להשלים אצל שגיא איזה פער או חוסר. אז אני בטוחה שזה אכן כך, אבל אני חוששת שהמחיר החברתי, לימודי, התנהגותי ותדמיתי ששגיא ישלם - יהיה גבוה יותר מהרווח שבקשר עם הילד.