חברים, רק רציתי לשתף...

Lihi05

New member
חברים, רק רציתי לשתף...

קיבלתי השבוע "מתנה" חדשה. יש לי גם סוכרת נעורים (גיל 27 זה עדיין נעורים מסתבר). הדבר התגלה במקרה. עשיתי בדיקות כלליות כי שוב הרגשתי מותשת והפעם גם יותר צמאה מתמיד וחשבתי לתומי ששוב יש בעיות עם הצליאק ושחזרתי להיות אנמית. כל הבדיקות חזרו תקינות חוץ מהסוכר שהיה בשמים. אושפזתי ל-5 ימים בבי"ח בגלל הסוכרת ורק אתמול שוחררתי (חוררו לי כל וריד ואצבע אפשריים). זהו, מתחילים עכשיו דרך חדשה. פרט נוסף, הצליאק כבר הפך למשהו שגרתי ופשוט. אני מקווה שכך יהיה מתישהו גם עם הסוכרת. זהו בינתיים...
 
אכן קשור ../images/Emo10.gif

כבר היו פה שרשורים על כך שמחלות אוטואימוניות "מזמינות" מחלות אוטואימוניות אחרות, ובקיצור למי שיש מחלה אחת - סבירות גבוהה יותר לחלות בנוספות, יותר מאשר באוכלוסיה הכוללת. וסוכרת נעורים היא מחלה אוטואימונית, ולפיכך לצליאקים יש סיכוי גדול יותר ללקות בה. אולי יעודד אותך שכבר יש פה אדם בפורום שגם הוא עם השילוב המנצח הזה של צליאק וסוכרת נעורים, וכבר כתב גם קצת על ההתמודדות עם השילוב. (חפשי לפי הכינוי ליאורט1 . לאחרונה אני רואה אותו פחות, אבל נסי לשלוח לו מסר ואולי יהיה לו מה לתרום).
 
אוי... ../images/Emo4.gif

נתחיל עם כל הכבוד לך על האופן שבו את מקבלת את זה, אני לא הייתי נשמעת כל כך רגועה ושלמה עם זה, אם הייתי במקומך... וננצל את השרשור לשאול אם למישהו יש מושג, מה ההמלצות לצליאקים בתחום הזה, אם יש משהו שאפשר לעשות כדי להפחית את הסיכון לפתח סיבוכים ומחלות אחרות, ביניהן סוכרת. וליהי - תהיי חזקה
אני מכירה לא מעט סוכרתיים שמקיימים חיים נורמליים יחסית...
 
כמה שידוע לי

(ובאמת הגיע הזמן שאקרא עוד בנושא) נכון להיום, לא ידוע כמעט כלום למעשה על הגורמים להתפרצות מחלות אלה. הרבה פעמים הנטייה להתפרצות היא גנטית, אבל הגורמים להתפרצות עצמה לא ברורים לגמרי. ידוע שיש קשר למצבי סטרס חריפים ו/או מתמשכים - למי שיש נטייה למחלות אוטואימוניות, מצבי סטרס עלולים להביא להתפרצות, כך שההמלצה העיקרית היא כנראה להיות אופטימיים, שמחים ומאושרים ככל האפשר
 
אם ככה

אז אני בקבוצת סיכון מספר 1. העצה שלך מאוד חכמה, אבל לא ממש אפשרית לישום...
 
קישור מרתק

לאלה שמתעניינים בצד הביולוגי של העניין. http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10217&kwd=6693 )גם שם מוזכר שכל אלה הן השערות שנגזרו מקורלציות, ולא מתאמים סיבתיים, או בקיצור - שלא בטוחים לחלוטין מהו המנגנון... אבל בכל זאת מאמר מרתק ומקיף)
 
ציטוט רלוונטי מתוך אותו קישור

אמנם רק בהקשר לצליאק, אך אני מניחה שבמחלות אוטואימוניות אחרות העקרונות דומים: "אומנם מחלת הצליאק היא מחלה גנטית, אך היא לא בהכרח תתפרץ מיד לאחר הלידה וגם לא בהכרח לאחר תקופה ממושכת של אכילת גלוטן. התפרצותה אינה תלויה בגיל או במין למרות שיותר נשים אובחנו כחולות צליאק מאשר גברים. לא ברור מה גורם להתפרצות המחלה, אבל שלושה תנאים צריכים להתקיים: 1. גורמים תורשתיים גנטיים - שכיחות גבוה של סמנים ייחודיים מסוג HLA ומבני DR3, DQ2, DQ8 על כרומוזום 6. קיימת נטייה גבוה יותר להופעת צליאק בתאומים זהים מאשר בבלתי זהים. 2. אכילת גלוטן - חשיפה ממושכת לגלוטן ולנגזרותיו. 3. גורמים סביבתיים מעוררים: הגורמים המעוררים את המחלה אינם מובנים במלואם והם לאו דווקא מוגבלים לגורמים הבאים: הוספת מוצקים לתזונה של תינוק, התבגרות מינית, ניתוח, הריון, מצבי דחק, הידבקות וירוס, התפתחות זיהום חיידקי ושינוי בהרגלי תזונה גידול באכילת דגניים: חיטה, שעורה ושיפון. האירוע הרגשי, סביבתי או גופני גורר את מערכת החיסון לפעול שלא כהלכה, דהיינו גורמת לדלקת של רירית המעי הדק ולהימצאות נוגדן לאנזים טרנסגלוטמינאז (AB-TTG). האנזים טרנסגלוטמינאז (Tissue Transglutaminase) מהווה את האנטיגן הייחודי למחלת הצליאק. לסיכום, שלושה תנאים נחוצים להתפרצות צליאק: א. סמנים בגנים של תואם הרקמות (HLA) ב. גלוטן (gluten) ג. נוגדן לאנזים טרנסגלוטמינאז (AB-TTG) המהווה סמן לתגובה בלתי הולמת של מערכת החיסון.
 
ועוד ציטוט רלוונטי

(אני חייבת לציין שזה אתר מעולה, מפורט בצורה מדהימה. באמת משהו שצריך למצוא את השעה-שעתיים, ולשבת לקרוא מתחילתו ועד תומו) ציטוט פסימי למדי, ולא מפרט דרכי מניעה. כנראה שאכן אין כאלה, מלבד להימנע מהמצבים הרגשיים שתוארו בציטוט הקודם
"דווח על שכיחות גבוהה של מחלת הצליאק בקרב חולים במחלות אוטואימוניות שונות כגון: סכרת תלויית אינסולין, מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס, דלקת מפרקים, תסמונת ס'גורן וזאבת אדמונית. ייתכן ומחלת הצליאק לא תופיע מיד עם התפרצות המחלה האוטואימונית אלא תתפתח לאחר מכן. כמו כן, דווח על שכיחות של מחלות אוטואימוניות גבוהה יותר בקרב חולים במחלת הצליאק מאשר באוכלוסיה הכללית, והיא עולה עם הגיל בו אובחנה המחלה. ניתן להסיק מכך שקיים קשר בין השכיחות למשך החשיפה של החולה לגלוטן. מאידך, נמצא שהימנעות מאכילת גלוטן בקרב חולים מבוגרים עם אבחנה מאוחרת אינה מגינה עליהם מפני התפרצות של מחלות אוטואימוניות בעתיד. אילו הם המחלות והתסמונות הנילוות: חסר נוגדנים מסוג IgA (selective IgA deficiency) - סכרת (Diabetes mellitus) - מחלת בלוטת התריס אוטואימנית (thyroid autoimmune disease) - דלקת כבד כרונית (chronic active hepatitis) - תסמונת סג'ורן (Sjogren's syndrome) - רגישות-יתר לחלב פרה (Cow's milk-sensitive enteropathy) - מחלת כליות (IgA nephropathy) - דלקת ריאות (Chronic fibrosing alveolitis) - תסמונת דאון (down syndrome) סיסטיק פיברוסיס (cystic fibrosis) - חסר (Alpha-1-antitrypsin deficiency) -
 
וואו... ביאסתם אותי לאללה...

חשבתי שתספיק לי מחלה אחת, ופתאום מגלים לי שיש לי סיכי לפתח גם סוכרת (בת דודתי חולת סוכרת, וגילו אצלה לפני כמה שנים את הצליאק). הקטע של להיות כמה שיותר שמח על מנת למנוע (או לדחות) את ההתפרצות יכול לעזור, אבל עם כל המחשבות האלה (ועם העולם שאנחנו חיים בו) זה הולך להיות קשה.. WISH ME LUCK
אבל באמת תודה לאנשי הפורום הנהדרים שמהווים מעין "קבוצת תמיכה" ומקור בלתי נדלה לידע שימושי ויעיל
 
אתה לא התבאסת מספיק ../images/Emo13.gif

כי זה לא רק סוכרת, זה גם זאבת, דלקת פרקים, טרשת נפוצה, האשימוטו ועוד ועוד ועוד ועוד מחלות אוטואימוניות
 
למעלה