חברים - קשה לי

[פולי אנה]

אכן ישנו דימיון במסרים

בין שיריו של מאיר לבין הדג (נחש), למרות שבסגנון הכתיבה אין במה להשוות. הייתי תולה את הדבר בפער הדורות, למרות שגם מבני דורו של מאיר, איש לא השתווה אליו בכתיבה. "ומילים כמו שלך, אף אחד לא אומר כבר, האור שלך מאיר עדיין בוער..."

 

[בואן פפינו]

גם לדעתי הדגנחש מצויינים...

אבל זה היפ הופ. וזה מת כבר. מחכה למשהו על-זמני, אל-אופנתי שנוגע ישר בחוויה האנושית הפשוטה. יעני שירה.

 

[פולי אנה]

זה נראה כאילו

היפ הופ במדינתנו, עליו השלום, הפך לתחליף של המזרחית וזו חיה ובועטת לצערי.

 

[בואן פפינו]

האמת אני שרוף על מזרחית אבל...

גם המוזיקה הזאת בצרות בארץ. ולאביהו מדינה גם אין תחליף. פשוט אין. ועמיר בניון במקום לכתוב שורות, מסניף אותן. קיצר דור דלי הרוח...

 

[roamer]

איזה יופי של שרשור! סופסוף מתעורר

פה קצת מתרדמת הקיץ שנפלה עלינו. אגב, אצלי מאיר תמיד הולך חזק יחד עם לאונרד כהן. לא בדיוק יוציא אותך מהדיכאון, אבל המילים, אוי המילים, וגם אופי השירה, ובכלל המון משותף להם. פעם אולי אני אשתף בהגיגים על הקוים המשותפים בין זה שכתב את "נשל הנחש" לבין זה שכתב את New Skin for the Old Ceremony...

 

[גשם מקומי]

משהו מת בנו ומשהו נשאר

מבין איך אתה מרגיש, גם אני עברתי את אותו הדבר בדיוק.. ועכשיו אני מרגיש שההתוודעות הראשונית הזו שהייתה לי משולה להכרת הגוף שנרקב ונעלם, ומאז הרוח נשארת. פעם התגעגעתי לשמוע את השירים שלו אחרי כמה חודשים שהייתי מנותק, והיום, היום הם הולכים איתי. אני אוהב הרבה משוררים, אמנים ויוצרים, אבל ביצירה של מאיר יש משהו שהוא אלמותי ואוניברסלי, שלא מושפע מהזמן והמקום (ורק מוגבל בגלל השפה). קיימים עוד מעטים ספורים בכל רחבי תבל וזמן שיצרו יצירה אלמותית, אנושית ואוניברסלית כל-כך...כשאתה פוגש בסוכריות שכאלה, אתה מוצץ אותן עד שהטעם כאילו נעלם, אחר כך אוכל אותך איזה קניבל או חתיכת בוץ לא כ"כ מתוחכמת (אבל גם כן מתוחכמת) ומרגישה את אותם הטעמים שהפכו להיות הטעם שלך עצמך...