יענקלה לוי מהקריות
New member
הויכוח עקרוני
השאלה אם אדם רוכש ידע, האם הוא חייב להשתמש בו כל הזמן ובכל מצב אולי מותר לו לשנות ולהיות יצירתי ולהתאים את הידע למצבים משתנים. לכן - מותר לו לומר :צ´ה צ´ה צ´ה - אם צריך. אני מתאר לי, שאם מדריך יעמוד לפני חניכים, עולים חדשים ויגיד להם תעשו "שכול חילוף " הם יחליפו את הרגליים בידיים ולא יבינו מה רוצים מהם. סביר, שמדריך מצטין מן האולפן, שמכיר את כל המונחים בריקודי עם יגיד להם : "תעשו ככה" ויוסיף מילה בשפתם. או יצעק "בום בום"- לסיבוב. המונחים הם כלי עזר למדריך, בעיקר בקריאת החומר הכתוב. אם הוא לא מכיר את המונחים וספירתם - יתקשה לדעת את הריקוד מן הכתב. רישום ריקודי עם נעשה בשפה מיוחדת. חייבים להכירה. אבל השימוש בה - חייב להיות יצירתי. אצל קבוצה שמסוגלת לקלוט מונחים, אדרבה חיוני להשתמש בהם אבל בתנאי לחץ , בקבוצה מעורבת, כל שיעשה על מנת שיקלטו - טוב. לא נכשלים בהדרכה בגלל אי שימוש במונחים. קריאה פלגמטית של מונח , תשאר להיות מונחת על "השולחן או בספר", אבל קריאה וסימן מוסכם בזמן, תלמד את הרוקדים , טוב יותר. אביא דוגמה. למדתי בגרמניה ריקוד, ואתם יודעים הגרמנים דייקנים מאוד. בריקוד "בפאת הכפר" כשהזוג היה צריך לצעוד החוצה יצא לי, כדי להדגיש שיעשו את זה בקפיצה צעקתי: "בומס בומס" - כולם חייכו אבל ביצעו את הקטע יפה. רק אחרי כמה ימים, אשתי (שהיא ממוצא יקי) אמרה לי , שהם היו אדיבים מאוד אלי, כשצעקתי "בומס", כי בגרמנית בומס פרושו נפיחה (פלוץ בלע"ז), ועוד יותר גרוע : "בומסן" - זה לעשות אהבה. נו , בלי מונחים - הם למדו ונהנו
השאלה אם אדם רוכש ידע, האם הוא חייב להשתמש בו כל הזמן ובכל מצב אולי מותר לו לשנות ולהיות יצירתי ולהתאים את הידע למצבים משתנים. לכן - מותר לו לומר :צ´ה צ´ה צ´ה - אם צריך. אני מתאר לי, שאם מדריך יעמוד לפני חניכים, עולים חדשים ויגיד להם תעשו "שכול חילוף " הם יחליפו את הרגליים בידיים ולא יבינו מה רוצים מהם. סביר, שמדריך מצטין מן האולפן, שמכיר את כל המונחים בריקודי עם יגיד להם : "תעשו ככה" ויוסיף מילה בשפתם. או יצעק "בום בום"- לסיבוב. המונחים הם כלי עזר למדריך, בעיקר בקריאת החומר הכתוב. אם הוא לא מכיר את המונחים וספירתם - יתקשה לדעת את הריקוד מן הכתב. רישום ריקודי עם נעשה בשפה מיוחדת. חייבים להכירה. אבל השימוש בה - חייב להיות יצירתי. אצל קבוצה שמסוגלת לקלוט מונחים, אדרבה חיוני להשתמש בהם אבל בתנאי לחץ , בקבוצה מעורבת, כל שיעשה על מנת שיקלטו - טוב. לא נכשלים בהדרכה בגלל אי שימוש במונחים. קריאה פלגמטית של מונח , תשאר להיות מונחת על "השולחן או בספר", אבל קריאה וסימן מוסכם בזמן, תלמד את הרוקדים , טוב יותר. אביא דוגמה. למדתי בגרמניה ריקוד, ואתם יודעים הגרמנים דייקנים מאוד. בריקוד "בפאת הכפר" כשהזוג היה צריך לצעוד החוצה יצא לי, כדי להדגיש שיעשו את זה בקפיצה צעקתי: "בומס בומס" - כולם חייכו אבל ביצעו את הקטע יפה. רק אחרי כמה ימים, אשתי (שהיא ממוצא יקי) אמרה לי , שהם היו אדיבים מאוד אלי, כשצעקתי "בומס", כי בגרמנית בומס פרושו נפיחה (פלוץ בלע"ז), ועוד יותר גרוע : "בומסן" - זה לעשות אהבה. נו , בלי מונחים - הם למדו ונהנו
