ציףציף1000
New member
חברים מספרים על בואי
סיפורים נחמדים על בואי מתחילים לצוץ, מאנשים שהכירו אותו ועבדו אותו. לפי כל הדעות, בואי היה אדם נעים הליכות, מפרגן לאחרים, ובעל שנינות וחוש הומור. הנה סיפור נחמד אחד, שהעלה אדריאן בליו בעמוד הפייסבוק שלו, על איך הוא הגיע להיות הגיטריסט של בואי, בסוף שנות השבעים:
"בסוף שנות השבעים, ניגנתי בטור הראשון שלי באירופה כגיטריסט "פעלולים" בלהקתו של פרנק זאפה. בלילה שבו ניגנו בקלן, בלי ידיעתי, בריאן אינו היה בקהל. בריאן ידע שדייויד בואי חיפש גיטריסט חדש לטור המתקרב שלו. הוא התקשר בטלפון לדייויד לאחר ההופעה שלנו, ואמר לו שכדאי לו לבוא לראות את הגיטריסט בלהקה של פרנק.
בלילה הבא, ניגנו בברלין. בחלק אחד של ההופעה, פרנק נהג לבצע סולו גיטרה ארוך ורוב חברי הלהקה, כולל אני, עזבו את הבמה לכמה דקות. כשניגשתי לאחורי הבמה, הבטתי לעבר המוניטור בקונסולת המיקסינג וראיתי את דייויד בואי ואיגי פופ עומדים שם. וואו! לא יכולתי להאמין לעיני!
אז ניגשתי לדייויד, לחצתי את ידו ואמרתי "אני אוהב את מה שהקלטת, תודה עבור כל המוזיקה". והוא אמר "נהדר, מה דעתך להיות בלהקה שלי?". הצבעתי על פרנק ואמרתי "טוב, אני ככה מנגן עם הבחור ההוא". דייויד צחק ואמר "כן, אני יודע, אבל כאשר הטור של פרנק יסתיים, הטור שלי מתחיל שבועיים לאחר מכן. שמא נדבר על כך בארוחת הערב?"
דיוויד אמר לי שהוא יפגוש אותי במלון שלנו, ואכן כשחזרתי למלון [לאחר ההופעה] בואי והאסיסטנטית שלו, קוקו שוואב, היו ישובים על ספה בלובי. כשעברתי על פניהם, הם לחשו באוזני "כנס למעלית, עלה לחדר שלך, תרד עוד כמה דקות, ותפגוש אותנו בחוץ. המכונית שלנו ממתינה." זה היה כמו סרט מרגלים או משהו.
כשירדתי מהחדר ויצאתי החוצה, לימוזינה שחורה המתינה לי. הנהג פתח את הדלת והתיישבתי מאחורה עם דייויד וקוקו. דייויד התחיל מיד לדבר על התוכניות שלו לטור המתקרב, השירים שהוא ינגן, הבימוי וכו'. וכמה הוא אוהב את נגינת הגיטרה שלי!. זה היה כל כך מרגש!
הוא אמר שהם לוקחים אותי למסעדה האהובה עליו בברלין. כמה מסעדות יש בברלין, 25,000? אנחנו מגיעים למסעדה, נכנסים בדלת הראשית, ומי אנחנו רואים יושב בשולחן הראשון? פרנק זאפה, עם שאר הלהקה!. אז שלושתנו מתיישבים עם פרנק והלהקה. דייויד מנסה להיות נימוסי. הוא מצביע לעברי ואומר לפרנק "יש לך חתיכת גיטריסט כאן, פרנק".
ופרנק אמר "פאק יו, קפטיין טום".
(שימו לב שפרנק הוריד אותו בדרגה, ממייג'ור טום לקפטן טום).
דייויד התעקש. "נו באמת, פרנק, הרי בוודאי אתה יכול להיות ג'נטלמן לגבי זה?"
פרנק חזר: "פאק יו, קפטיין טום".
בשלב הזה הייתי משותק. דייויד אמר [לפרנק] "אז באמת אין לך מה לומר?"
פרנק ענה "פאק יו, קפטיין טום".
דייויד, קוקו ואני קמנו ויצאנו בחזרה מהדלת הראשית. כשנכנסו ללימוזינה דייויד אמר בדרכו הבריטית הנפלאה "חשבתי שזה הלך יפה מאוד!".
בליו מבטיח המשך מחר....
סיפורים נחמדים על בואי מתחילים לצוץ, מאנשים שהכירו אותו ועבדו אותו. לפי כל הדעות, בואי היה אדם נעים הליכות, מפרגן לאחרים, ובעל שנינות וחוש הומור. הנה סיפור נחמד אחד, שהעלה אדריאן בליו בעמוד הפייסבוק שלו, על איך הוא הגיע להיות הגיטריסט של בואי, בסוף שנות השבעים:
"בסוף שנות השבעים, ניגנתי בטור הראשון שלי באירופה כגיטריסט "פעלולים" בלהקתו של פרנק זאפה. בלילה שבו ניגנו בקלן, בלי ידיעתי, בריאן אינו היה בקהל. בריאן ידע שדייויד בואי חיפש גיטריסט חדש לטור המתקרב שלו. הוא התקשר בטלפון לדייויד לאחר ההופעה שלנו, ואמר לו שכדאי לו לבוא לראות את הגיטריסט בלהקה של פרנק.
בלילה הבא, ניגנו בברלין. בחלק אחד של ההופעה, פרנק נהג לבצע סולו גיטרה ארוך ורוב חברי הלהקה, כולל אני, עזבו את הבמה לכמה דקות. כשניגשתי לאחורי הבמה, הבטתי לעבר המוניטור בקונסולת המיקסינג וראיתי את דייויד בואי ואיגי פופ עומדים שם. וואו! לא יכולתי להאמין לעיני!
אז ניגשתי לדייויד, לחצתי את ידו ואמרתי "אני אוהב את מה שהקלטת, תודה עבור כל המוזיקה". והוא אמר "נהדר, מה דעתך להיות בלהקה שלי?". הצבעתי על פרנק ואמרתי "טוב, אני ככה מנגן עם הבחור ההוא". דייויד צחק ואמר "כן, אני יודע, אבל כאשר הטור של פרנק יסתיים, הטור שלי מתחיל שבועיים לאחר מכן. שמא נדבר על כך בארוחת הערב?"
דיוויד אמר לי שהוא יפגוש אותי במלון שלנו, ואכן כשחזרתי למלון [לאחר ההופעה] בואי והאסיסטנטית שלו, קוקו שוואב, היו ישובים על ספה בלובי. כשעברתי על פניהם, הם לחשו באוזני "כנס למעלית, עלה לחדר שלך, תרד עוד כמה דקות, ותפגוש אותנו בחוץ. המכונית שלנו ממתינה." זה היה כמו סרט מרגלים או משהו.
כשירדתי מהחדר ויצאתי החוצה, לימוזינה שחורה המתינה לי. הנהג פתח את הדלת והתיישבתי מאחורה עם דייויד וקוקו. דייויד התחיל מיד לדבר על התוכניות שלו לטור המתקרב, השירים שהוא ינגן, הבימוי וכו'. וכמה הוא אוהב את נגינת הגיטרה שלי!. זה היה כל כך מרגש!
הוא אמר שהם לוקחים אותי למסעדה האהובה עליו בברלין. כמה מסעדות יש בברלין, 25,000? אנחנו מגיעים למסעדה, נכנסים בדלת הראשית, ומי אנחנו רואים יושב בשולחן הראשון? פרנק זאפה, עם שאר הלהקה!. אז שלושתנו מתיישבים עם פרנק והלהקה. דייויד מנסה להיות נימוסי. הוא מצביע לעברי ואומר לפרנק "יש לך חתיכת גיטריסט כאן, פרנק".
ופרנק אמר "פאק יו, קפטיין טום".
(שימו לב שפרנק הוריד אותו בדרגה, ממייג'ור טום לקפטן טום).
דייויד התעקש. "נו באמת, פרנק, הרי בוודאי אתה יכול להיות ג'נטלמן לגבי זה?"
פרנק חזר: "פאק יו, קפטיין טום".
בשלב הזה הייתי משותק. דייויד אמר [לפרנק] "אז באמת אין לך מה לומר?"
פרנק ענה "פאק יו, קפטיין טום".
דייויד, קוקו ואני קמנו ויצאנו בחזרה מהדלת הראשית. כשנכנסו ללימוזינה דייויד אמר בדרכו הבריטית הנפלאה "חשבתי שזה הלך יפה מאוד!".
בליו מבטיח המשך מחר....