זאת אחת הסיבות כמובן.
אבל אני חושבת שיש בזה משהו. שנגיד, אהבתי את פוקהונטס כילדה, ואחרי עשר שנים ראיתי את זה שוב, ולא רק שאהבתי את זה, אלא גם גיליתי שם דברים חדשים. זה מה שהופך סרט לנצחי. כמובן גם שיש עוד דברים, אבל אם היה סרט שהיית אוהבת כילדה, והיית חוזרת לראות אותו ומגלה שהוא דבילי לחלוטין, לא תראי אותו פעם נוספת, נכון? אני לא יודעת אם ראית את הסרטים האחרונים של דיסני [לא מתכוונת לפיקסאר, שעוד יש להם הברקות], אבל הם עשו כמה סרטים כל כך נוסחתיים, כל כך מביכים באיכותם, שברור שהם לא יישרדו את מבחן הזמן. וזה בגלל שאין בהם הרבה מעבר לכמה חיות מדברות/ משהו קסום ומטופש ובעיקר הומור סלפסטיק. [רק שאף אחד לא יעלה את תיאורית "מלך האריות זה סרט נאצי"] בסדר, אז לא היו חייבים דיבוב.