עידוד?
אני לא חושב שהעידוד הוא שחסר לך פה, זה החום ואהבה שחסרה לך, זה החור שבלב, המשהו שאינו.. הגעגוע.. הרגשות שמציפות.. אף אחד פה לא יכול להשלים לך את זה (כמעט.) זה רק אתה עם עצמך, אתה עם הבחירה שלך, האם להמשיך, לגדול, להתקדם, להלחם! או שלוותר, להיכנע, לדשדש בביצת החיים. לדמיין, ולשקוע בחזיונות שווא. נכון, זה קשה, כואב, צובט את הלב, אתה מרגיש סכין בבשר החיי, אבל אחרי הכל, זה רגש, זה חיבור שהיה (או שלא היה. תלוי באיזה זווית מסתכלים על זה.) וצריך לדעת גם לשחרר, להמשיך הלאה, אתה לא יכול כל חייך להיתקע, להיות "האוהב המתיפיף" זה שמוכן להלחם על אהובתו, לעשות "הכל" בשבילך, שמחליט להתנזר מכל העולם העיקר לחזור אליה.. העיקר שהיא תחזור אלייך.. זה לא חכם, זה לא גדולה, וזה רק סוג של יאוש, סוג של ילד שבוכה לאמו לגעת באש, והוא רוקע ברגליו, שוב ושוב.. "לא רוצה" לא רוצה"... (לא שאני חס וחסה משווה אותך, אבל רק להבהיר את העניין) כאן זה הבחירה שלך. או לגדול, להתקדם, לצאת חזק יותר, מחושל יותר, בוגר יותר, או מצד שני להמשיך לשחק בארמון של חול.. רק אל תתפלא אם יום אחד תקום ותמצא את עצמך בחושך.. שיבוא איזה גל וישטוף את הכל.. רק תאמין בעצמך! בהצלחה אח!