2 מקצועות שאני זוכרת אותם הכי הכי
ובשבילי באמת הם הכי הכי. מתמטיקה בתיכון (בכל 3 השנים) היתה לי מורה מקסימה ומדהימה. חבל שאין מורות רבות כמוה שבאות ללמד מתוך רצון ואהבה למקצוע (מה שקרה לגבי מקצועות אחרים). הזוגיות שלי ושל מתמטיקה אף פעם לא היתה טובה, תמיד היו בינינו חיכוכים ומריבות. היא רצתה דברים ברורים ותשובות חותכות, לי לעומת זה תמיד היו מספר אופציות/אפשרויות/תשובות לכל שאלה וקושיה. היינו בראש אחר לגמרי ולכן הזוגיות ביניננו לא כל כך היתה טובה. אז כמו שהתחלתי לספר, המורה היתה מדהימה ובאמת מקסימה, באמת שניסיתי להסתדר עם מתמטיקה (בבית לא היה כסף לשיעורים פרטיים), אבל העניינים בינינו לא היו מי יודע מה. האמת שאני לא יודעת עד היום באיזה ציון המורה הגישה אותי לבגרות - אבל אם הוצאתי ממוצע של 7 אז אני יכולה לשער שהיא הגישה אותי עם ציון מגן 10 בגלל שהיא ראתה שבאמת ניסיתי והשתדלתי, באתי לכל השיעורים, ניסיתי להכין את כל השיעורים (לא תמיד יצא כמו שצריך לצאת - אבל באמת השתדלתי) והמורה הזאת היתה באמת ראויה להערצה ועד היום אני מעריצה אותה וזוכרת את שמה - טובה - באמת אשה טובה - שם שמשקף באמת את השם שלה במציאות. חשבונאות סוג 2 זה כבר סיפור אחר. פה היה יחסית יותר קל. המורה הראשונה (בכיתה י') היתה מכשפה, אבל בכיתה י"א הביאו לנו מורה מקסים שגם אהב לעזור והיה תמיד אומר שהוא מוכן לעזור בשעת החלון שלו וכל מי שיבוא הוא ישמח לעזור לו. הוא תמיד היה קשוב לתלמידים וידע איפה הם מתקשים ואיפה צריך להקדיש יותר זמן ואיפה אפשר לרוץ עם החומר הלאה - מורה שבא להעביר את החומר ע"מ שהתלמידים ילמדו ויקלטו ולא מורה שבא רק להעביר את החומר ולא איכפת לו אם קלטו או לא. אז אלה הזכרונות שלי מהתיכון - חלק מהמורים היו נחמדים ואנושיים (קודם כל בני אדם ואח"כ מורים) וחלק מהמורים היו בדיוק ההיפך: באו להעביר את החומר כי רק ככה יקבלו משכורת ואין להם כל כך ברירה.