חברים דתיים
כידוע לכולכם, החלטתי שמכון לעכשיו אני לא מכריז על חילוניות. היום קפצתי לביקור לשתי ידידים קרובים (מבוגרים ממני בכמה עשרות שנים), חרדים. הביקורים היו סתם כי לא ראינו תקופה וכאלה. ופתאום הרגשתי מוזר כאשר היה ברור להם שאני דתי ומאמין. ונושאים מסוימים הוזכרו כמובנים מאליהם. "ברור שטוב לו כי הוא דתי ויש לו משמעות לחיים". "כי הולך והאדם אל בית עולמו הלוך ונסוע" וכהנה. לא היה לי את החשק לקום ולומר, אחי אני - אני - לא רואה את העולם כך. מה לעשות לא בא לי לעשות בלגנים. גם אינטרסים וגם אי-נעימות. אבל בשורה התחתונה יצאתי משתי הביקורים עם הרגשה מוזרה. מוזר. אולי בגלל הפער הזה, הם כבר לא כל כך חברים שלי? עצוב.
כידוע לכולכם, החלטתי שמכון לעכשיו אני לא מכריז על חילוניות. היום קפצתי לביקור לשתי ידידים קרובים (מבוגרים ממני בכמה עשרות שנים), חרדים. הביקורים היו סתם כי לא ראינו תקופה וכאלה. ופתאום הרגשתי מוזר כאשר היה ברור להם שאני דתי ומאמין. ונושאים מסוימים הוזכרו כמובנים מאליהם. "ברור שטוב לו כי הוא דתי ויש לו משמעות לחיים". "כי הולך והאדם אל בית עולמו הלוך ונסוע" וכהנה. לא היה לי את החשק לקום ולומר, אחי אני - אני - לא רואה את העולם כך. מה לעשות לא בא לי לעשות בלגנים. גם אינטרסים וגם אי-נעימות. אבל בשורה התחתונה יצאתי משתי הביקורים עם הרגשה מוזרה. מוזר. אולי בגלל הפער הזה, הם כבר לא כל כך חברים שלי? עצוב.
