חברים דתיים

מתלבט13

New member
חברים דתיים

כידוע לכולכם, החלטתי שמכון לעכשיו אני לא מכריז על חילוניות. היום קפצתי לביקור לשתי ידידים קרובים (מבוגרים ממני בכמה עשרות שנים), חרדים. הביקורים היו סתם כי לא ראינו תקופה וכאלה. ופתאום הרגשתי מוזר כאשר היה ברור להם שאני דתי ומאמין. ונושאים מסוימים הוזכרו כמובנים מאליהם. "ברור שטוב לו כי הוא דתי ויש לו משמעות לחיים". "כי הולך והאדם אל בית עולמו הלוך ונסוע" וכהנה. לא היה לי את החשק לקום ולומר, אחי אני - אני - לא רואה את העולם כך. מה לעשות לא בא לי לעשות בלגנים. גם אינטרסים וגם אי-נעימות. אבל בשורה התחתונה יצאתי משתי הביקורים עם הרגשה מוזרה. מוזר. אולי בגלל הפער הזה, הם כבר לא כל כך חברים שלי? עצוב.
 
קצת מוזר לי

עם זה שאתה אומר שהחלטת נכון לעכשיו לא לצאת בשאלה. אני לא יודעת במה מתבטאת היציאה בשאלה שלך אבל כל עוד זה רק במעשים חילול שבת/כשרות/ביגוד שונה אז ברור שתרגיש שונה ליד החברים שלך, הרי הדיעות שלך לא השתנו וזה מה שגורם לך להרגיש את הפער.
 
כשאתה חי ב"שקר"

בתוך החברה בה אתה נמצא תרגיש רחוק מהם ולו בגלל הסיבה שאתה מסתיר מהם. אנחנו יכולים להיות שונים וגלויים ואז נקבל (בפוטנציה), כל אחד מהפרטים בסך הכולל. אבל הם לא זוכים להכיר אותך באמת. את החשיבה שלך, הרצונות שלך, המאוויים שלך. אתה חושש ובצדק שלא יקבלו אותך כפי שאתה. זה המחיר.
 

מתלבט13

New member
מה שקורה עכשיו זה

שאני במעשים ובדיעות לא דתי. אבל בהופעה לא הכרזתי על זה.
 
הייתי בשלב הזה.

המשכתי הלאה. ככה לחיות חיים שלמים זה לא רק שקר לסביבה. זה שקר לעצמי, בראש ובראשונה. ממה אתה מפחד?
 

מתלבט13

New member
אני לא משחק אותה כל כך

הופעתי היום לא משדרת דוסיות כמו פעם. ואני מתכוין לשנות את הופעתי להרבה יותר חילונית. אבל ידידי הדתיים לא יאמינו עד שאכריז באופן הכי ברור. יען הורדה גמורה של הכיפה ואת הצעד החד משמעי הזה אינני מתכנן לעשות בעתיד הנראה לעין. יש עוד שיקולים חוץ ממה שנוח לי. (למרות שאין ספק שהשיקולים מגיעים לתודעה בשירות של הנוחיות שלי
) ואם הופעתי חילונית במידה מרובה, ואינני מסתיר את חילוניותו מחברי החילוניים אין לי בעייה עם זכר למקדש.
 
למעלה