קודם כל מביאים למודעות
שבכלל צריך דבר כזה. אחר כך מתחילים באופן מלאכותי, ליצור "מקרים" וסיטואציות ולשחק משחקי תפקידים. לאט לאט זה מגיע בצורה טבעית יותר ויותר. משחזרים אירועים שקרו בגינה? למה הילד כעס? למה הוא לא ויתר? מה היה אפשר לומר לו כדי שיגיב בצורה יותר נחמדה? אילו תגובות אפשריות? אילו תגובות הן נחמדות ואילו פחות? וכולי. אפשר גם להקדיש זמן ל"מדרשי תמונה" של סיטואציות שיש בהן יותר מילד אחד משתתף. מה הילד חושב? מה הילדה חושבת? למה היא בוכה? מה אפשר להגיד לה כדי שלא תבכה?
שבכלל צריך דבר כזה. אחר כך מתחילים באופן מלאכותי, ליצור "מקרים" וסיטואציות ולשחק משחקי תפקידים. לאט לאט זה מגיע בצורה טבעית יותר ויותר. משחזרים אירועים שקרו בגינה? למה הילד כעס? למה הוא לא ויתר? מה היה אפשר לומר לו כדי שיגיב בצורה יותר נחמדה? אילו תגובות אפשריות? אילו תגובות הן נחמדות ואילו פחות? וכולי. אפשר גם להקדיש זמן ל"מדרשי תמונה" של סיטואציות שיש בהן יותר מילד אחד משתתף. מה הילד חושב? מה הילדה חושבת? למה היא בוכה? מה אפשר להגיד לה כדי שלא תבכה?