חברות

[noamsteiner]

חברות

תהיתי בדבר מה...
בן זוג בהרבה מאוד מהפעמים הוא גם חבר/ה הכי טוב/ה.
עם זאת אחרי פרידה רבים מהזוגות מנתקים קשר לגמרי...
הרבה קשרים מסתיימים מסיבות שאינן קשורות בחברות אלא במערכת היחסים הזוגית.
למה בעצם קשה להשאר "ידידים" ולשמור על החברות?

 

[chenby]

למה?

בגדול אפשר אולי להישאר ידידים, אבל צריך תקופה מסויימת של התנתקות
להתגבר על הפרידה, להמשיך הלאה, להתחיל לצאת עם אחרים ואולי כשכבר אין רגש, אם זה קורה, אפשר להיות בקשר ידידותי, אבל זה לא מומלץ, בעיניים שלי זה מעכב מאוד ולפעמים אף תוקע במקום.
כל עוד מעורב שם רגש אפילו מאחד הצדדים, זה לא טוב לשני הצדדים.

 

[Aski7]

לדעתי

יש המון סיבות כמו למשל אהבה היא דווקא שגרמה להם להיות חברים טובים וכשהאהבה נגמרת אין את הצורך באחד כשני כחבר.
הסיבות היותר עיקריות היא שבין אם רצית או לא הרגשת כאילו הלב של השני אצלך ויהיה קשה להישאר חברים ולאבד את הבלעדיות הזו ולראות אותו חולק דברים שהיו רק שלכם עם אנשים שהם לא אתה.
קשה לראות את זה שאתה כבר לא הכי חשוב בעיני מישהו מבלי שזה יצבוט.
ורוב הקשרים שנגמרים נגמרים ומלאים זיכרונות כואבים שאם רוצים להמשיך הלאה יהיה קשה להישאר ליד מישהו שיזכיר את זה כל הזמן בעצם היותו שם.
אפשר לחזור להיות חברים אחרי שהרגשות דעכו והלב מתרפא אבל לרוב יש כבר מישהו חדש שלא יתמוך במקום חם בלב הזה לאקס שהייתה ביניכם אינטימיות. אולי גם בצדק.

 

[Amazona]

אפקט החתול

נניח ואת הולכת באמצע היום העמוס שלך, רחוק מהבית ורואה חתלתול קטן וחמוד מיילל.
אם תלטפי אותו, תגרדי לו מאחורי האוזן או תתני לו חצי מהסנדוויץ שלך, סביר להניח שכשתתחילי ללכת, הוא פשוט יבוא אחרייך...
וגם אם אח"כ תעשי לו "קישטה" או תעשי תנועה כזאת עם הרגל - הוא לא ילך.
לפעמים זה ממש לא מתאים...

אבל אם תתעלי על עצמך לכמה שניות ופשוט תחלפי על פניו, לא משנה כמה שהוא חמוד, אז, לעבודה או לפגישה או לקניון או לבסיס לא תבואי עם חתלתול שמזדנב אחרייך.

כנ"ל לגבי בני זוג שנפרדים.
חייבים להיות קרים ומחושבים ולנתק כל רגש, במיוחד רגש חברי!
אחרת לא יהיו גבולות ברורים, וזה מושא לתקווה, לצפייה, לחוסר התקדמות או רצון לחפש מישהו באמת פוטנציאלי ובמקרים מסויימים אף אכזבה וכאב.

Well said Zohar:
רחוק מהעין - רחוק מהלב.

 

[Amazona]

*Boaz

 

[noamsteiner]

לפעמים זה פשוט מרגיש לי אבסורד

לנתק מהחיים שלך מישהו שהיה הכל.

 

[Amazona]

אני יודעת, אני יודעת, זה מאוד קשה...

לא נראה לי שיש מישהו שלא חווה או יחווה את זה.

אבל את יודעת מה יותר קשה?
זה כשהחבר לשעבר שלך מתחיל לספר לך על מישהי מתוקה שהוא יוצא איתה, שהוא ממש אוהב.
ואת? רק מהמחשבה שמישהי אחרת שמה את הטלפיים שלה עליו - נחנקת.
והמחשבה של "במה היא יותר טובה?" - לא מפסיקה לקנן בך.

אבל טכנית, אסור לך להביע חולשה, שהרי את אחוקים, לא?

 

[chenby]

 

[Aski7]

אז תשאר איתה!!

תאהב אותה תתחתן איתה, תעשה לך ילדים ממנה תזדקן איתה ותעשו אחד את השניה מאושרים ולא יהיה צורך.
ואם אתה לא רוצה אז היא כבר לא הכל.
אי אפשר לקבל רק מה שאנחנו רוצים. קצת מהכל.

 

[Aski7]

וכמובן ההיפך לך!

 

[מריוס זכריה]

דעתי

כשמתאהבים במישהו/י מופעלים מנגנונים נפשיים מאוד חזקים. יוצאים לאור המון צורך, היזקקות, רצון להיטמע בשני או להטמיע אותו בנו. בקיצור, אתה יודע למה אני מתכוון.

כשאצל צד אחד כבים המנגנונים האלה (והם לא כבים בין לילה, אלא בתהליך כואב ומתמשך), זה לא אומר שהן כבו אצל השני. או שהם כן כבים, אבל לא לגמרי. וברור שכשבין שני בני אדם יש צורך, היזקקות וכל אלה, לא יכולה להיות חברות או ידידות נטולת אינטרס.

אני אישית דווקא כן נשארתי בקשרי ידידות עם רוב האקסיות שלי (כמעט כולן, בעצם), אבל זה לא קרה מיד אחרי הפרידה, אלא רק אחרי זמן עיכול, פרידה, אבל וכולי. מה שאתה בעצם שואל זה אם אפשר לעבור מיד מאהבה לידידות - שזה בעצם מה שהרבה זוגות מנסים לעשות כדי להקל את כאב הפרידה. אז לדעתי, הרעיון מופרך, והתשובה שלילית.

בוא תראה סירטון שבו המנטור שלי מסביר למה זה לא עובד.

 

[מפלצת או ילדה]

זה אפשרי

כשהפרידה הייתה פחות או יותר סימטרית, כלומר ההחלטה להיפרד הייתה שלמה משני הצדדים, והרצון לא להתנתק לגמרי הוא הדדית.
אבל כמה זה כבר קורה? מעט מאוד פעמים יש כזה סינכרון. לרוב צד אחד נעזב, ונותר עם כמיהות לחזרה, ולהישאר במצב כזה בגלל שהעוזב היה בשבילו 'הכל' הוא לגמרי מתכון להיתקע עליו רגשית ולא להצליח להחלים מהקשר במקרה הטוב, וכפי שאמזונה ציינה גם להעמיד את עצמך בניסויים מזוכיסטיים במקרה היותר גרוע. בקיצור - NOT

 

[מ י ס ט ר גונס]

בסרט "כשהארי פגש את סאלי"

דיברו על הקשיים בחברות בין גבר לאישה.

כשמדובר על קשר זוגי שהסתיים אז הבעייתיות גדלה שבעתיים

 

[היללוש35]

שאלת המאה...

תרשי לפתוח במשפט שקראתי בכתבה שעוסקת בדיוק בנושא הזה- ""האהבה היא הרבה דברים ואף אחד מהם אינו הגיוני"" (ויליאם גולדמן)
אני חושבת שבאהבה אין חוקים והרבה פעמים כשהקשר מסתיים הוא הופך להיות מאוס ושנוא, הרי זה ידוע שהגבול בין אהבה לשנאה הוא דק...
בכל מקרה, אני גם לא ממליצה להישאר ידידה של האקס כי אחר כך הרבה יותר קשה להמשיך הלאה.

ולכל המעוניינות צירפתי קישור לכתבה, תהנו!!!

 

[מקיאטו שלו]

כי רוב (לא כל!) הגברים הם אהבלים

וכשאת מנסה לספר להם על משהו בעבודה הם אומרים לך "יואו זוכרת את הזיון מל"ג בעומר?" ושאר שטויות כאלה, שגורמות למגוון של רגשות על הקשת שבין "למה לכל הרוחות יצאתי עם האידיוט הזה" לבין "הוא מטריד אותי מינית".

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

שלום

אנשים נפרדים כשהם מפסיקים לאהוב, בדרך-כלל בגלל גילוי של חוסר התאמה. הרבה פעמים נשארת מהקשר מידה מסוימת של אהבה, כי בכל-זאת יש מידה של התאמה באופי. לכן הרבה פעמים נשארים בקשר רגשי, לפעמים מסוג אחר.

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

המשך

כשלא נשארת שום אהבה, משום סוג, כי לגמרי אין התאמה, גם לא נשארים ידידים.