הרשי להגיב לתגובתך הקנטרנית
רוצה פעם אחת להגיב ל"ביקורת" הנפוצה הזו. כביכול מתגלה בכל פעם "סתירה מהותית": מצד אחד "אין מקום אחר שאפשר לנהל בו דיון פמיניסטי", ואז "אבל מה עם הבלוג הזה, והקבוצה הזו, והארגון הזה, והצעת החוק הזו"?
 
או: "אנחנו לא במיינסטרים אז ממה אתם כל כך מפחדים", ואז - "בדיוק לשם אנחנו דווקא שואפות להגיע",
 
או: "יש נשים שעברו דברים איומים מידי גברים ואין להן מקום אחר לבטא את תחושותיהן", ואז: "אבל מה עם פורומים ייעודיים לנפגעות?"
 
אז זהו, שאין כאן סתירות. בנוגע ל-א': התנאי לא מוכרח להתקיים מילולית, היינו שבאמת בשום מקום על כדוה"א אי אפשר לנהל דיון פמיניסטי פרט לפורום הזה. האישיו המדובר הוא הזמינות של דיון כזה בהשוואה לזמינות של דיון לא פמיניסטי: דיון פמיניסטי אי אפשר לנהל תחת כל עץ רענן מבלי לעורר שדים מרבצם, ויש לזה השפעה על הלך הרוח (הרבה יותר קל לפתוח בשיחה ולדון בעניין לא טעון, מאשר בעניין טעון). דיון לא-פמיניסטי אפשר ואפשר לנהל בכל מקום בו נמצאים בני אדם. זו ברירת המחדל.
הטיעון "אין הרבה פורומים אחרים שאפשר לנהל בהם דיון פמיניסטי" נאמר בדרך כלל בתגובה ל"למה אתן מצנזרות את כל מי שלא חושב כמוכן? איזו מין דמוקרטיה ושיויון אלה?", והוא נועד להראות את האבסורד: מי שמתלוננים על חוסר שיויון, הם דווקא אלו שנהנים בכל מקום אחר מפריבילגיות.
 
 
בנוגע ל-ב' - גם כאן אין סתירה. זה נכון שיש הרבה תסכול בתנועה הפמיניסטית, אבל הוא נובע מהמציאות, שרבים עיוורים לגביה. השאיפה להגיע למיינסטרים היא שאיפה לשנות את המציאות, לא שאיפה להנחיל ולהנציח מרירות ותסכול ושנאה. ברגע שהמציאות תזוז לכיוון פחות ממוגדר, היררכי ודכאני, גם התסכול והשנאה ייחלשו וייעלמו בהדרגה.
 
בנוגע ל-ג' - שוב, אין סתירה. פורומים ייעודיים לנפגעות הם דבר חשוב בפני עצמו, אבל השאיפה היא שהחברה בכללותה תדע להתמודד באופן לא שיפוטי עם החוויות של נפגעות. לומר "לכו לפורום של נפגעות כי הברירות שלכן הן (א') - מסגרת מיוחדת בה תוכלו לשפוך את מררתכן הלא מוצדקת, או (ב') - להתאים את עצמכן למציאות החברתית הקיימת", זה יחס שיפוטי ולכן דורש שינוי. כדי להשיג שינוי כזה, יש צורך להשמיע את החוויה של נפגעות גם במקומות בהן לא היה מקובל קודם לתת להן ביטוי.
 
