יש לי כמה
בארץ יש לי שתי חברות הכי טובות- אחת מגיל 14 (הכרנו במחנה לנוער שוחר אמנות) והשנייה מהצבא (נפגשנו במיונים לקצונה). אנחנו לא מדברות בתדירות יומיומית, או אפילו שבועית, אבל הן החברות הכי טובות במובן שבעיתות משבר או שמחה- אנחנו שם אחת בשביל השנייה, וכל פעם שנפגשות/מדברות זה כאילו שנפגשנו אתמול. הן מכירות אותי מלפני ולפנים- לפני הילדים, לפני החתונה... ולהיפך.
פה בארה"ב יש לי שלוש חברות הכי טובות ועוד אחת שנראה לי בדרך להפוך לכזו. חברה אחת הכרתי דרך הפורום
, ואת השתיים האחרות הכרתי, למעשה לפני 6 שנים בערך, כשהבכורה שלי נכנסה לגן. הרביעית "שבדרך" היא נשמה יקרה שעברה לפה בקיץ, והחיבור ביננו היה מיידי.
עם הרביעייה המקומית אני בקשר הרבה יותר אינטנסיבי (ווטסאפ, טלפונים יומיים, מפגשים בתדירות גבוהה) והחברות "הכי טובה" נמדדת, גם פה, בזמינות בזמני משבר (בעיקר) וביכולת שלי לשתף אותן (אני בן אדם מאוד סגור, ומאוד קשה לי לשתף בקשיים). כשמשהו טוב או רע קורה- הן הראשונות שאני רוצה לשוחח איתן.