חברויות

[chaos567]

חברויות

באחת התגובות נכתב "בדידות זה באסה,אבל אפשר לשנות את זה,הכל תלוי בך" כמה שאני מסכימה עם אימרה זו ועם כל אימרה מסוג זה, ואני אף מהאנשים שהיו אומרים זו אימרה.. אך אני מרגישה בדידות ללא מוצא, אני מרגישה שאין מנוס מלהישאר לבדי, למרות ניסיונותיי לקבל יחס מהסביבה ולהביע נוכחות חח להראות סימני חיים!! הסיסמא ליוותה אותי הרבה זמן, אך אני בשלבי נטישה מתקדמים של אותה אימרה... ייאוש טוטאלי!!! באמת שניסיתי ה-כ-ל, שזה כולל: חיזוק קשרים עם חברים האמורים לכונות "קרובים" אבל הרגשתי לא שייכת ולא בגלל שלא השתייכתי(!!) זה משהו אחר, זה המיקום שלי בחבורונת הזו.. שלא התאים לי... יצירת קשרים עם חבר'ה מהשכבה דבר שעלה יפה מאוד אבל לאחר זמן מה היכרתי את הטיפוסים והם אנשים שלא בראש שלי.. קשה לי להסביר אבל הרגשתי לא נוח בסביבתם, אם מבחינת השכלה, דרכי הבילוי, תחביבים וכל היוצא בכך.. פשוט אנשים שלצערי אני לא רואה כאנשים שאני יכולה להעריך ולבמצא בחברתם... למרות זאת שמרתי על קשר עם הקרובים מתוך החבר,ה האלה.. כאלה שיכולתי לתקשר איתן... יצירת קשרים עם אנשים מקסימים שיצא לי להכיר במסגרות שונות... אולםםם כמדומני כי הבנתי את הבעיה שלי!!! חברויות אני יכולה ליצור במהירות שמירה על קשר... אני יכולה לארגן (למרות שאני לא נוטה לעשות זאת לאחרונה) אני יכולה למצוא את האנשים(יחידים) איתם אני יכולה לתקשר ולבלות ולבאמת להתקרב אליהם, שיש בינינו התאמה... אך הבעיה היא שזה לא מה שאני מחפשת, זה לא מספיק לי. אני מחפשת קבוצה של אנשים, אנשים שיהיו הכי קרובים אליי ויכירו אותי הכי טוב בדיוק כמו שאני!!! וזה דבר שהצלחתי למצוא באופן רגעי אלא שמעמדי הנחות בקבוצה וחוסר ההתייחסות אליי הביא אותי להתרחקות מהאנשים שלמעשה, למרות שלא הייתי רוצה להודות בכך, מכירים אותי מאוד טוב בעקבות קשר של למעלה מ-5 שנים, אבל לא כמו שהייתי רוצה שיכירו אותי, כי הם חושבים אותי כמי שהייתי בעבר, ואני חושבת שהשתנתי המון אך הן לא יוכלו לראות את זה כי אנו מכירות כבר שנים והן זוכרות אותי כמשהו מאוד מסויים, כאילו יש לי הגדרה וזה לא הולך להשתנות. אני מרגישה חוסר יחס מהן על אף היחס החברי שבינינו. לכן קבוצונת זו אינה אופציה בשבילי ובאמת שאני אובדת עצות. כאמור ניסיתי הכל, וכבר אין לי כוח. כי אני רואה קבוצות כל כך כיפיות של אנשים שאם נודה על האמת אין לי קשר אליהן אלא רק גישה לפורומים ההם הם כותבים והייתי רוצה קבוצה כיפית כזאת... חבר'ה שכאלה. אלא שאינני מרגישה כי זה משהו שיכול לקרות לי... וככל הנראה אשאר לבד, אם נודה באמת, לנצח. ואף פעם לא ראיתי את עצמי במצב שכזה! מרגישה בדידות עצומה, אבל לא יודעת מה עוד לעשות. מתוך הכרה איתי אפשר לראות מהר מאוד שאני לא בנאדם שמוותר מהר, אך באמת ניסיתי הכל, לפחות כך אני מרגישה. רציתי לדעת מה אתם מציעים... אם גם אתם מרגישים צורך בחבורה של אנשים ולא רק בחברים שונים ממקומות שונים. יוצא לי לראות הרבה קבוצות, מעין חבר'ה שכאלה, מכל הסוגים, אם זה קבוצות של שלושה אנשים ואם זה עשרים אנשים, ואני מרגישה צורך בקבוצה שכזו. כל דבר אחר לא מספק אותי ולא הייתי רוצה להישאר בלי חברים... האם הצורך שלי הוא טבעי? בריא? מזיק? מיותר? מה לעשות?? :/

 

[drnaji]

אני לא מסכים איתך ../images/Emo26.gif

דבר ראשון אין דבר כזה "נסיתי את הכל"

אפילו אם ניסית N פעמים תזכרי שתמיד יש את הפעם הN+1 שלא נסית (

אני סטודנט למתמטיקה וזה משפיע

) לכן אל תתיאשי

אני בגיל שלך הייתי בדיוק כמוך,אמרתי לעצמי אם אני רוצה להיות נאמן לחברים שלי אז במקום להשקיע בחבורה אני אשקיע בחבר אחד או שניים

ואויי כמה טעיתי (תראי בהמשך) אז כך,אם בחברות שהיית שייכת לא התיחסו אליך,אז אולי את לא היית מספיק "פעילה",כאילו ניסתי לנהתקרב לשניים/שלושה אנשים מתוך 10 אנשים,אז בטח השאר יתעלם ממך. תזכרי,בכל חבורה יש אנשים שהם יותר קרובים לאחרים (אנחנו 11 אנשים בחבורה ובתוך החבורה יש אנשים שאני יותר קרוב אליהם ויש אנשים פחות,כך זה בחיים

) כך שכשאר תהיה בחבורה חדשה אל תתצפי שכולם יכירו אותך כמו שאת,תמיד יש את האחד האדיש בחבורה שלא יתעניין בך עד שאת לא תתפשי יוזמה ותכירי אותו כודם. גם אני נלחמתי ברושם שאנשים בחבורה קבלו עלי,אמרתי לעצמי יופי,עם הזמן הם יכירו את DR.NAJI החדש,וילמדו להבין ולאהוב אותו. את בגיל ההתבגרות,וכולם ישתנו באשיותם,עוד תראי. לכן תני הזדמנות וזמן לאנשים אחרים להכיר אותך,מאד קשה לשנות רושם ראשוני שקבלת על מישהו,אבל זה אפשרי. את יכולה להיות קרובה לכמה אנשים בחבורה (כי את רוצה קשר של חברות אמתית וקרובה ולא סתם קשר שטחי,נכון

),ועם השאר לשמור על יחס של MIN,כלומר,לצאת לבלות אתם,לדבר אתם וכו' ותראי שהם ילמדו לכבד אותך כמו שאת עכשיו,והם יגידו לך כמה הם מצטערים שלא הכירו אותך לפני,וגם את תראי שעם האנשים שהכי לא צפית להיות קרובה את תתסדרי ותהיו ממש קרובים (לפחות זה מה שקרה אצלי,כהצטרפתי לחבורה שלי הייתי בכיתה י,וכולם הכירו את כולם,תחילה הייתי קרוב ל4 חברים מתוך משהו כמו 20 נערים,והייתה לי גישה כמו שלך,יש לי את הקרובים אליי,מה אני צריך מהשאר

אבל כשהתחלנו לבלות כולנו ביחד,הכרתי אנשים אחרים אנשים שבחיים לא צפיתי שאדבר איתם בכלל,והפכנו,עם הזמן,לחברים מאד קרובים) אל תתיאשי,עצם העובדה שבגיל 16 את כבר מעוניינת בחברות אמתית מראה על בגרות ועל נאמנות,וזה מה שהכי יעזור לך בבנית קשר עם אנשים,וזה גם מה שאנשים מחפשים בחברים שלהם,לכן,אל יאוש. בחיי היום יום,תראי שרוב הקשרים שלך יהיו קשר MIN,את לא תוכלי לדבר עם הקרובים שלך וזהו,תצרכי לדבר גם עם אנשים שאת לא מי יודע מחבבת. תלמדי את זה מעכשיו. אז בחבורה הבאה שלך,תהיה שותפה לכל מה שיעשו (כל עוד תרצי) כלומר אל תראי להם שאת רוצה קשר רק עם הקרובים,אלה שאת חברה של כול

לדעתי כמה שיש יותר אנשים יותר כיף

תראי שלכל אחד בחבורה יהיה לך קשר מסוים ויחודי איתו,ועם כל אחד תתיעצי בנושאים מסויים שלא תדברי עם אף אחד אחר. תזכרי: הבדידות זה מה שאתה מביא לעצמך,ואותו את יכול לשנות

קצת יוזמה,לא לפחד והמון המון בטחון עצמי והעיקר להמאין בהצלחה! מקווה שעזרתי במשהו

 

[ק 1]

../images/Emo140.gif

 

[גברת שוקו1]

לשאלה שלך קודם

כי על זה יותר קל לי לענות... בטח שזה צורך טבעי

בסוציולוגיה (סוציולוגיה בגרוש הייתי אומרת, אבל בכל זאת) למדנו שיש את הפירמידה של הערכים של בן אדם. והצורך להשתייך לקבוצה נמצא במקום מכובד, אחרי הצורך להמשיך לחיות ולעשות את זה בתנאי מחיה טובים (=בית, וכאלה...) אם זה לא היה כ"כ חשוב ובריא אז בני אדם לא היו "מתוכנתים" לייחס לזה כ"כ הרבה תשומת לב...אנשים חיים ומתים (לדוגמא אני יכולה להביא לך מקרה מהעיתון של היום-מישהו נדקר ע"י חבורה של בני נוער ברחוב בלי סיבה. מן הסתם זה שהציע את הרעיון עשה את זה כדי להשתייך לקבוצה הזאת של החברים שלו בדרך מאוד חולנית) בגלל הערך של השתייכות בקבוצה. את אמרת בעצמך שחברויות את יוצרת מהר, אבל לא כ"כ שומרת על קשר. אז אני חושבת שפה העניין- אם את רוצה שאנשים באמת יכירו אותך כמו שאת את צריכה לחזק איתם את הקשר. ואם הישנים כנראה לא בראש שלך אז תחזקי את הקשר עם אנשים חדשים שאת מכירה....

 

[chaos567]

תודה רבה

לקחתי לתשומת ליבי ואני אמשיך לנסות עד שאני אמצא את אשר אני מחפשת נאמרו דברים שיעזרו לי ובאת תודה על ההתייחסות

 

[די דנסר]

חברויות

הצורך שלך בחברים הוא בהחלט צורך בסיסי של כל אדם. יש ולעיתים מסיבה כלשהי את מוצאת שאין מישהו שמתאים לך במיוחד וזה באמת מתסכל. חשבי לעצמך, האם קל לך יותר לקשור קשרים עם מבוגרים ממך או צעירים ממך? האם החברה בה את נמצאת אינה אהובה עליך בשל השטחיות שלה או בשל סיבה אחרת? יכול להיות שאת בוגרת בנפשך מבני גילך ולכן קשה לך לרדת לרמה שלהם. זה כמו הורה, שבגיל 30 מנסה לשחק עם בנו בן השנתיים, אך לא ממש מצליח לרדת לרמה שלו. כשתדעי מה הסיבה גם תוכלי לטפל בה. שיהיה לך יום טוב די דנסר