חברה של אבא

[hereweare]

מלאכותיות

זה נכון, לא הייתי רוצה שהתחושה תהיה של מלאכותיות. אפילו שכשנתתי לה מתנה יחד עם האחים שלה, היה לי קצת קשה כי לא רציתי שתעבור בה מחשבה כזאת, שאני עושה את זה בלי להתכוון. לכן חשוב לי ה-'איך' להתקרב. ולכן גם עד עכשיו לא יצאתי בהצהרות של רוצה להיות שם בשבילה ולהיות לה לחברה. אלא רק במעשים. צריך להיות הורה - לתת מבלי לצפות לקבל. ולקוות שהמעשים והיחס ולאו דוקא המילים יביאו את התפנית המיוחלת. רעיון טוב לפנות למכון אדלר. אני אעשה את זה ושוב תודה תודה תודה

 

[hartuvim]

ברוכה הבאה לפורום!

ההודעה שלך משמחת אותי, וגם מרגשת (וכך גם כל השרשור שאחריה). כמובן שזה מיד מעלה את ההתמודדות שלי עם בנות זוגו של אבא שלי. כתבו לך דברים חכמים, יפים, נכונים ומרגשים. הדבר החשוב והיפה ביותר הוא באמת הרצון שלך ללמוד ולהבין את הבת של בן זוגך, אותי זה מאוד מרגש. היום אני חושבת שהחברה הראשונה של אבא שלי מאוד ניסתה להתקרב אלי וגם אני לא נתתי, כעסתי ועשיתי פרצופים. היתי בת 17, בגיל ההתבגרות הקשה בין כך ובין כך והפך לסיוט של ממש כשאמא נפטרה. כאמור כבר כתבו כאן המון דברים חכמים, אז אני אשתדל לא לחזור אלא לחדד ולחדש מהזוית שלי. גיל ההתבגרות הוא באמת מסובך נורא וקשה לדעת כיצד לפנות לנערה מתבגרת. לטעמי הרעיון הוא לזכור את מהותו של הגיל הזה שבו מצד אחד אני עדיין ילדה ומצד שני אני כבר רוצה להיות בוגרת ושיתיחסו אלי כבוגרת. המשמעות של להיות ילדה היא להתפנק לפעמים, לא להיות כ"כ אחראית ובוגרת (כמו שלפעמים קורה מבלי משים אחרי שאמא נעלמת). ואילו המשמעות של להיות בוגרת היא שיתיחסו אלי ואל עמדותי ויכירו ביכולות שלי. אני גם חושבת שהרבה פעמים בגיל הזה יש הערכה עצומה לכנות וישירות. אולי בגלל זה היא כעסה כ"כ כשאביה "רימה" אותה והביא אותך לבייביסיטר (כשקראתי את זה גם אני עשיתי פרצופים זועמים למחשב, אז בוודאי שהיא לא היתה מרוצה). אז נכון שזאת טעות שלו ולא את צריכה לשלם את המחיר, אבל היא לא יכולה אולי להרשות לעצמה לכעוס עליו באופן גלוי כפי שהיא יכולה לכעוס עליך. וזה מוביל אותי לנושא שני: שיתוף הפעולה עם אביה של הילדה בקשר אליה. אני חושבת שהיא בהחלט עשויה לחשוב שהוא שכח את אמה אם לא יאמר לה אחרת וינתן לזה ביטוי ממשי. אני בהחלט חושבת שהיא עשויה להרגיש זנוחה ונטושה אלא אם יאמר ויעשה אחרת. אני חושבת שבשום אופן את לא יכולה להתמודד איתה לבדך ואסור שכך יהיה. ציינת שלחברך קשה לדבר עם הבת על האם שנפטרה, וזה בדיוק מוקד הקושי. כי מה שלא מדובר נתון לספקולציות והשערות. וילדה שאיבדה את אמא תמיד תקרין בראש את התסריטים הגרועים ביותר. אני מאמינה גדולה מאוד בכך שכשיש אהבה היא כן מנצחת ואני מאמינה שכך יהיה במקרה שלכם (כי באמת נראה שיש בך אהבה גדולה). בנוסף לרעיון של סקאלי לפנות למכון אדלר, אני היתי מציעה לבדוק עם האב ובהמשך עם ביתו אפשרות לטיפול (של הבת לבד, של כל המשפחה- אולי גם בלעדיך בהתחלה). כי הדבר החשוב הוא להתייחס למה שקרה במשפחה ולא להתעלם. אם תהיה התעלמות או חוסר התמודדות הכל יתנקז אליך או אל מי שתהיה שם במקומך. מאחלת לך המון הצלחה, ואל תתיאשי כי הילדה הזאת צריכה דמויות אוהבות וחזקות. וכמובן- תמשיכי להתייעץ בכל עת, את רואה שיש כאן הרבה היענות... שירה.

 

[hartuvim]

ועוד משהו קטן

את יכולה לקרוא את הספר "בנות ללא אם" ואולי בעתיד גם לתת לילדה לקרוא אותו. זה יכול לתת לך עוד מידע ודרך להבין אותה.

 

[hereweare]

I will do so ../images/Emo25.gif

 

[סְקָאלִי]

גם אני בעד [ההצעה]

 

[hereweare]

תודה רבה ../images/Emo140.gif ושאלה

בת כמה את היום? ואיך את ביחס לחברות/בת זוג של אבא שלך היום? האם את מרגישה שהיתה השפעה/השלכה על החיים ועל התפתחות האישית שלך כתוצאה מהקשר הראשון של אביך עם אשה אחרת ועם הכנסתה למשפחה באותה תקופה?

 

[hartuvim]

אז ככה:

היום אני בת 26 ומסתדרת בסדר גמור עם בת זוגו של אבי, שלשמחתי כבר נמצאת איתו די הרבה זמן. הקשר הראשון של אבא שלי היה כמה חודשים בלבד אחרי שאמא שלי נפטרה, הוא לא סיפר לנו על כך וכאילו לא ידענו על זה (רק היתי שומעת הודעות שהיו בשבילו במשיבון וכך ידעתי, אבל את הכל יכולתי רק לשער וכמובן מאוד מאוד לכעוס). הוא לא הכניס אותה לבית ולמשפחה, הוא לא אמר לנו שהוא פוגש מישהי, הוא לא אמר כלום. ואני חושבת שזה הכי כאב מהכל. כי כשמדברים אפשר ומותר לכעוס ולא להבין, ואז אח"כ אפשר להתגבר על הקושי. אבל אם שום דבר לא קורה (כביכול) אז על מי ועל מה יש לכעוס? וכך זה נמשך, מין חוסר תקשורת שכזה. הוא נפגש עם נשים ואכל את עצמו ואני הבנתי ואכלתי את עצמי, אבל לא דיברנו. הוא לא מצא את עצמו באמת הרבה זמן ועכשיו אני שמחה שיש לו בת זוג. אבל עדיין הוא יכול מאוד לפגוע. למשל, לפני שנה בערך אחי רצה לגור אצלו קצת והוא אמר שזה לא מתאים כי זה בטח יפריע לחברה שלו.(ואני בכלל לא בטוחה שהוא שאל אותה אם זה אכן כך). זה נורא כואב כי זה נותן תחושה שהוא בוחר בה על פנינו, ולמרות שהוא לא רוצה בכך הוא למעשה אמר שזה כבר לא הבית שלנו יותר. כך אני הבנתי את זה, ולשם שינוי גם אמרתי לו (וגם אמרתי לאחי שהבית שלי פתוח בפניו תמיד). אז אולי לכן אני אומרת שהדבר החשוב ביותר הוא לדבר ולתקשר כי גם אם כועסים וזה קשה, לפחות זה מותר ואפשרי ואז גם אפשר להמשיך הלאה ולא להתקע בכעס. אני מודה לך בשם הבת של חברך שכל כך אכפת לך ומקווה שתוכלי להעזר בכל העצות הטובות שהציעו לך פה. שירה.

 

[hereweare]

צודקת במאה אחוז

זה כואב כשלא משתפים, כי אז יש הרבה מקום לדמיון, וגם אי אפשר ממש לדבר על זה. אני מאמינה שחבר שלי חשב ש'לזרום' עם זה, יגרום להתרגלות ועם הזמן שדברים יסתדרו מעצמם. מסתבר שזה לא נכון לעשות. ובזכותכן אני גם מבינה מה עומד מאחורי כל זה. ובצדק רב. אבל גם אי אפשר לשפוט את האב על הדרך שלו, כי בסך הכל גם הוא לא ממש ידע איך להתמודד עם זה. ובטח שה'להסתיר' נבע מתוך אהבה ונסיון לגונן על הילדים. אבל ילדים מרגישים הכל. אי אפשר לעבוד עליהם. צריך להיות אמיתיים וישירים, ולדבר. תודה על העצות, ההסברים והשיתוף החם, אני מבינה יותר ולומדת המון. ובקשר לאביך, נראה לי שהיום, זה כבר הפך להיות משהוא אחר, עברתם הרבה מאז, וזה כבר לא הפחד מנטישה, או חוסר החיבה לחברה שלו, זה רק הצורך הזה שיש לכל אחד מאיתנו, באבא. נכון?

 

[hartuvim]

כן, נכון את צודקת

הצורך היום (כמו אז, גם אם פחות) הוא בהורה שתומך ובבית- גם פיזי וגם רגשי.

 

[צבעונית1976]

כל הכבוד לך!../images/Emo24.gif

אני חושבת שאת בחורה אמיצה ולבבית שאכפת לה מהסביבה שלה ומהאהבה שלה! לא ניתן לדעת מה עוברת כל אחת מאיתנו בדרכה שלה בהתמודדות עם אבל על אובדן אם! לא תמיד הוטו שמוטל הוא בגלל תפיסתך את מקום האם אלא את תפיסת תשומת הלב המירבית של האב שאולי לא מרעיף עליה את ה שהיא מייחלת. אני בטוחה שלא קל לך ואת אמיצה מאוד מכדי לא להרים ידיים. אני חושבת שאת צריכה להתרכז באיך הדברים ייתפסו אצלה אחרת והיא לא תחשוב שבאת להיות אמא חורגת אלא החברה של אבא שבבוא העת תהיה איתו שהם יגדלו ויחליטו להתחתן או לעזוב את הבית ולא יהיה להם קשה לעזוב אותו לבד. אני חושבת שבן זוגך פועל נכון-אף אחד לא רוצה להיות לבד אך לעיתים הדברים בעיני ילדים עם דמיון מפותח נראים אחרת. אז תפסיקי לבנות בית משוקולד ותתחילי להראות שאת שם כי את רוצה להיות שם ולנסות ליזום מפגשים פרטניים עם כל אחד מהילדים כדי שיכירו אותך ויבינו מה הם יפסידו אם הם יחבלו בקשר! נשיקות והצלחה!

 

[hereweare]

הצד שלה

תודה על שנתת טיפ של win-win , זה נכון לשני הצדדים אני לוקחת מכן הכל ועושה מזה אחד. שוב תודה רבה רבה נשיקות

 

[Darkmatter]

וואו חתיכת דיון ../images/Emo13.gif

טוב, נראה לי שכבר כתבו לך כמעט כל דבר אפשרי. אהבתי במיוחד את מה שלונה כתבה, ואת ציטוטה מדבריה של כנפיים חחח בקיצור, תשתמשי בעצות שנתנו לך. הן יודעות על מה הן מדברות. ומנקודת מבט אישית יותר, אני ממליצה לך להגיד לאבא של הנערה שלא יסתיר ממנה דברים (כמו הקטע של הבייביסיטר) כי זה הכי מכעיס ומעצבן וגורם לשנאה אליו, אליה ובכלל לאנטי גדול. תנסי לגלות אליה אהבה, להקשיב לה, ולתת לה הרגשה שאכפת לך ממנה ושגם חשוב לך שהקשר בינה לבין אביה יישאר אותו דבר ושלא תגזלי ממנה דבר. אני יכולה להגיד לך שאבי יצא עם מלאאא מלאאא נשים כשהייתי בי"א, הוא הסתיר ממני הכל [אחרי הכל, המטרה היתה רק לשכב איתן כנראה... חחחח]. זה דבר מאוד מכעיס ומעצבן. גורם לשנאה. לא מומלץ בכלל. עכשיו יש לו חברה נחמדה מאוד. היא אפילו אומרת לו להתקשר אלי לשאול מה קורה איתי ולהתעניין. ואז אחרי זה היא מתקשרת לשאול אם הוא התקשר... עד כדי כך שהיא מאיימת עליו שאם הוא לא יהיה בסדר איתי ולא יתעניין היא לא חשוב שתעשי דברים כאלו, זה מאוד גורם לחיבה. אני מעריכה את זה מאוד... ותדעי שיש לך השפעה גדולה על היחסים בינהם! למרות שהיא מאוד נחמדה אלי, קשה לי לחבב אותה... ככה שאני מבינה את הנערה. זה לא פשוט בכלל. אבל את בדרך הנכונה!!! שיהיה בהצלחה!

 

[Darkmatter]

נבלע לי משפט... בעע..

"עד כדי כך שהיא מאיימת עליו שאם הוא לא יהיה בסדר איתי ולא יתעניין היא לא תדבר איתו יותר"

 

[hereweare]

ושורה תחתונה

קשה לך לחבב אותה, למרות שאת מאוד מעריכה את זה לא פשוט בכלל... ותודה על מה שכתבת, זו עוד דרך להסתכל על הכל

 

[A GIFT OF LOVE]

היי מיס!

קודם כל רציתי לציין שהתאהבתי בך כבר ממבט ראישון(!), פשוט כך, הרצון העז שבך לעזור, כמו גם הנושא-נגע מאוד לליבי. אז ככה: כמו שכבר נוכחת לראות, אם שמת לב-אני ממש סוביקטיבית בעיניין, מכיוון שאני בעיצומו של גיל ההתבגרות(14), וכן אבי נשוי בשנית. בכל אופן אני אתן לך עצה קטנה ממבט של ``מתבגרת צעירה``: צביעות ומלוא הכנות- אנחנו נמצאות בגיל כזה שאנו מפתחות אופוזיציה כמעט בכל נושא הקשור בהורינו. אנו מזכירות בהתנהגותנו את הלביאה הרובצת בשקט על מקומה, שולחת את מבטה החינני ועומדת על המשמר, משחרת לטרף, ולקול אוושה קלה מגלה את ציפורניה החדות הנשלחות מבעד לכריות האצבעות ואוי לו למי שנופל טרף, שדוד אל מלתעות פיה. כאלה אנחנו, מרחרחות בחשדנות (שלפעמים ניראת כאדישות) את האוירה, מחפשות את ה``משהו המסריח בכל הסיפור`` ושואפות למלוא הכנות. כל סטיה קטנה מהאמת מקפיצה אותנו, ולכן אנו מגלות בנקל כל צביעות, אפשר לומר שאנו מומחיות בכך. את כבת זוגו של אביה מייצגת אצלה דמות בוגרת שיכולה להיות גם הורית, ומכיון שאת אישה זרה ויש בה את הפחד שתהווי תחליף לאימה, היא מפתחת אלייך נוגדנים והרבה חשדנות, ולכן עצה שלי: תהיי זהירה, אם אינך שלמה עם מעשה כלשהוא לגביה ואינך רוצה במעשה את טובתה המירבית- אל תעזי להתקרב כי היא מומחית בגילוי הצביעות, וזאת אסור לך לשכוח! אך זה לא אומר שזה אמור לחבל לך בזוגיות, אל תשכחי את עצמך בין כל העצות שהוצעו. ועוד משהו: ``לכל זמן ועת``... אל תמהרי להסיק מסקנות, ליישם עצות, להפגע ולפגוע, יש לך את כל הזמן שבעולם, הזמן לא בורח, לאט לך... זה המעט שעוד נותר לי להציע. אם יש לך שאלות בכיף, ואני תמיד במסרים, מוכנה לעזור. עדכני אותנו במתרחש. נשיקות לאחות המתבגרת... בהצלחה! גיפט...

 

[hereweare]

מותק

מדהים איך שאת מתנסחת, ואיזו רמת בגרות ונסיון, שפשוט קשה להאמין שאת רק בת 14. אז, מחמאות. שמחתי לקרוא עוד פן בנושא, ויש לציין בפירוט מדוקדק. יש בזה המון. הוספת לי עצה, ואני לורחת. תודה רבה. ובכלל תודה על ההתאהבות. לפחות 'בת של אבא' אחת מתאהבת בי...

 

[A GIFT OF LOVE]

חחח חמודה אחותי זה לא הגילזה התרגיל