חברה עצובה
שלום לכולם, בתקופה האחרונה אני חברה עצובה של אם לילד עם צרכים מיוחדים.
אני יודעת מה התפקיד שלי, להקשיב ולתמוך, אבל לפעמים מתפלקת לי עצה שאולי לא ממקומי לתת. אני לא מושלמת. לא חפה מטעויות. לא תמיד אני יודעת מה לומר א איך לנהוג. אז אני משתדלת להיות כמו שאני עם כל אחד אחר שהוא הורה.
אבל אני לא אמא, ואין לי ילד עם צרכים מיוחדים, אז מה אני יודעת? הרי כל מי שעומד מהצד רואה את הגיבנת של כולם רק לא את שלו.
אבל אני חברה עצובה כי מהצד דברים נראים לא טוב ואני מרגישה שאני לא יכולה לעשות כלום כי אני רק מקשיבה ומעודדת. אם אומר משהו שלילי או אצביע על משהו שנראה רע...אז אני שופטת ומעבירה ביקורת.
אז חשבתי להתייעץ כאן ולבקש מכם שתאירו לי את המקומות החשוכים שכנראה אני לא רואה ולא יודעת ולא מבינה ואולי תוכלו גם לענות לי על כמה שאלות כדי שאני אוכל להבין יותר טוב עולם שלם של אנשים שאינו מוכר לי:
האם ילד עם צרכים מיוחדים צריך יותר זמן איכות עם ההורים?
כמה זמן בערך אתם עם הילד נטו במהלך היום? מה עושים בזמן הזה אם נגיד לילד אין יכולת לשחק כמו הילדים האחרים?
האם במהלך השבוע אתם לוקחים את הילד החוצה לגינה, גן שעשועים? עד כמה זה קריטי שתהיה לו פעילות איתכם במהלך השבוע (לאו דוקא הצגה או משהו כזה)?
אם הילד הולך ורץ בכוחות עצמו, האם אתם לוקחים אותו לפארקים כדי שירוץ וישחק בדרכו שלו?
האם אתם מתביישים לקחת את הילד לגן שעשועים?
האם מתן של תרופה אנטיפסיכוטית מגיל 3 היא הכרחית להפרעת קשב וריכוז והפרעת תקשורת?
עד כמה קריטי לקבל הדרכה הורית ומאיזה גיל? היכן מקבלים את זה?
איך לומדים כיצד לשחק ולהעסיק ילד עם הפרעת תקשורת וחוסר יכולת להתרכז ולשמור על רצף?
תודה רבה וסליחה עם מישהו נפגע משאלותיי כי לא זאת הכוונה.
אני פשוט עצובה מאוד כי לפני שבועיים הילד היכה את חברתי ממש חזק בשביל לקבל תשומת לב.
שלום לכולם, בתקופה האחרונה אני חברה עצובה של אם לילד עם צרכים מיוחדים.
אני יודעת מה התפקיד שלי, להקשיב ולתמוך, אבל לפעמים מתפלקת לי עצה שאולי לא ממקומי לתת. אני לא מושלמת. לא חפה מטעויות. לא תמיד אני יודעת מה לומר א איך לנהוג. אז אני משתדלת להיות כמו שאני עם כל אחד אחר שהוא הורה.
אבל אני לא אמא, ואין לי ילד עם צרכים מיוחדים, אז מה אני יודעת? הרי כל מי שעומד מהצד רואה את הגיבנת של כולם רק לא את שלו.
אבל אני חברה עצובה כי מהצד דברים נראים לא טוב ואני מרגישה שאני לא יכולה לעשות כלום כי אני רק מקשיבה ומעודדת. אם אומר משהו שלילי או אצביע על משהו שנראה רע...אז אני שופטת ומעבירה ביקורת.
אז חשבתי להתייעץ כאן ולבקש מכם שתאירו לי את המקומות החשוכים שכנראה אני לא רואה ולא יודעת ולא מבינה ואולי תוכלו גם לענות לי על כמה שאלות כדי שאני אוכל להבין יותר טוב עולם שלם של אנשים שאינו מוכר לי:
האם ילד עם צרכים מיוחדים צריך יותר זמן איכות עם ההורים?
כמה זמן בערך אתם עם הילד נטו במהלך היום? מה עושים בזמן הזה אם נגיד לילד אין יכולת לשחק כמו הילדים האחרים?
האם במהלך השבוע אתם לוקחים את הילד החוצה לגינה, גן שעשועים? עד כמה זה קריטי שתהיה לו פעילות איתכם במהלך השבוע (לאו דוקא הצגה או משהו כזה)?
אם הילד הולך ורץ בכוחות עצמו, האם אתם לוקחים אותו לפארקים כדי שירוץ וישחק בדרכו שלו?
האם אתם מתביישים לקחת את הילד לגן שעשועים?
האם מתן של תרופה אנטיפסיכוטית מגיל 3 היא הכרחית להפרעת קשב וריכוז והפרעת תקשורת?
עד כמה קריטי לקבל הדרכה הורית ומאיזה גיל? היכן מקבלים את זה?
איך לומדים כיצד לשחק ולהעסיק ילד עם הפרעת תקשורת וחוסר יכולת להתרכז ולשמור על רצף?
תודה רבה וסליחה עם מישהו נפגע משאלותיי כי לא זאת הכוונה.
אני פשוט עצובה מאוד כי לפני שבועיים הילד היכה את חברתי ממש חזק בשביל לקבל תשומת לב.