חברה מרביצנית

[טלי תקומי]

חברה מרביצנית

שאלה בנוגע לילדה מכה שהיא חברה של הבת שלי. לבתי בת החמש וחצי יש חברה שנראה כי סף התיסכול שלה נמוך. כבר מספר פעמים סיפרה לי בתי כי הילדה היכתה אותה. זה קרה בגן,ובפעם האחרונה שזה קרה בתי נגשה מספר פעמים לגננת להתלונן ובפעם השלישית הגננת פטרה אותה ב-"עזבי אותי".... טוב ,כולנו מכירים את התפוסה בגנים,ואת הלאות בסוף היום של הצוות החינוכי ,אבל... בעלי דיבר עם הגננת. אני מקווה שהיא תשים לב יותר בפעם הבאה. אבל-מה אני עושה עם היחסים בין הילדה לבתי? אגב-בתי ממשיכה לבוא אל הילדה והיום אף התעקשה על כך,לאחר ששאלתי אותה מדוע היא הולכת לשחק עמה היא ענתה:"אבל אני אוהבת אותה" בקיצור-אני מקבלת כאן מסרים מבלבלים. מי יוכל לעזור לי לעשות סדר בבלגן? תודה

 

[irisgh]

אז מה?

אז הרביצה, אז מה. הרבה ילדים מרביצים לפעמים. אני עצמי הרבצתי בתור ילדה. ומעולם לא סבלתי ממחסור בחברות וחברים. זה דבר שחלק מהילדים עושים. לא הפריע לי שהרביצו לי כמובן. לעומת זאת, היו ילדים שנהגו לעשות 'חרמים ונידויים'. כבר כילדה זה זעזע אותי, והתנגדתי לזה. כל ילד ודרכי ההתמודדות שלו. לאחד לשון חדה, לשני ידיים זריזות, ולשלישי ביטחון לקרוא למורה. השאלה אם זה נורא עבורה. תחשבי על זה אחרת. האם כילדה היו לך חברות שעשו מניפלציות חברתיות, לפעמים בעדך ולפעמים נגדך? אני בטוחה שכן. זו טבעה של החברות בילדות. מה היית עושה כאם מול מצב כזה? עוזרת לילדה להכיל את מה שקרה (מזדהה איתה), אח"כ מנסה להבין כמה זה פוגע, לפי שיפוטה, ואז, ביחד, חושבים על פתרונות. לפעמים ישימים, ולפעמים היא תשכח מזה. או אולי, מייעצת לה להפסיק את החברות? יש מקרים שזה מה שכדאי לעשות, אבל זה לא הכלל. הכלל הוא לעזור לה להתמודד בתוך החברות. אגב, גם הרבה אחים מרביצים אחד לשני. מחנכים, מחנכים, אבל לא נפטרים מאחד מהם. אם ביתך אוהבת אותה, אז זה היה מספיק לי. אבל, את בהחלט יכולה לנסות לעזור לביתך ולילדה, להפחית את המכות, אם זה מתאפשר. כמובן, אם הילדה עושה דברים מסוכנים (מכה באמצעות מוט ברזל למשל), זה סיפור אחר. ואפשר גם לערב את ההורים שלה פה. לגבי הגננת - כן, זה התפקיד שלה. עם הילדה, ועם חינוך כללי. אני איתך בתקוותך. יש ילדים שהם אימפולסיביים יותר. שקשה לחנך אותם סתם בגן, ולכך יש תכניות מיוחדות.

 

[לאה_מ]

אני מסכימה עם איריס.

הרבה פעמים אנחנו לוקחים את הדברים הרבה יותר קשה מאשר הילדים. זה מאד ניכר בגילאים הצעירים מאד, אבל גם בגיל 5.5 ובגילאים בוגרים יותר, לפעמים אנחנו מייחסים להתנהגויות של הילדים משמעויות שהיינו מייחסים להתנהגויות של בוגרים, וזה גורם לנו להעלב בשם ילדינו. אני חושבת שהילדים יודעים מצויין למחול ולסלוח ולהיות חברים ולאהוב. וכמו שהילדה אמרה - היא אוהבת את החברה, למרות שלפעמים החברה מרביצה לה. שווה לשוחח עם הילדה, בעקבות אירוע מהסוג הזה, על תגובות יעילות שלה להתנהגות של חברתה - מה היא חושבת יכול לעזור בפעם הבאה. שווה בהחלט לשוחח עם הגננת. לא לגיטימי לחלוטין שהיא תאמר לילדה "עזבי אותי", וזה נראה לי הרבה יותר חמור מאשר הריב בין הילדות. גם אם הגננת רואה את הריב כטריוויאלי לחלוטין, עדיין היא אינה יכולה לבטל תלונה של ילד שמגיע אליה, ובהחלט מתפקידה לעזור לילדים למצוא דרכים חלופיות ליישוב סכסוכים. זו נקודה שכן הייתי מתעקשת עליה.

 

[טלי תקומי]

הגננת שוחחה עד חורמה...

בעלי שם אותה במקום (אני מקווה.ככה הוא טוען.לא נכחתי.אנו לא מי יודע מה אסרטיביים.מעולם לא שמנו כאפה על שום שולחן...אולי זה הזמן להתחיל) לךגבי הילדה כשהיא מספרת לי על ההרבצות היא בוכה ככה ואז לבי נכמר כשהיא רצתה לבוא אילה-היא קרנה מאושר.. לכי תביני... אזום איתה שיחה.זה כן

 

[טלי תקומי]

את אומרת שזה דבר שילדים עושים?

לא אצלנו. לא זוכרת אם זה בגללנו אבל בבית שלנו אין מכות. הם שני אחים,קנאה והכל.. אבל בת'כלס הם "ביטה שיין דנקה שיין." נשבעת לך.. אני אולי קצת מתחרטת על החינוך הדפוק הזה שלנו, אבל זה אולי קצת מאוחר. אין לה את הנשק הזה של המכות, וגם לא לאחיה. לא נראה לי שהילדה אימפולסיבית,לא ממש לא. פשוט יש לה ב"ארסנל" יותר ספקטרום פיסי מאשר לבתי ה"חנונית"..

 

[לאה_מ]

אל תתחרטי...

המכות הן לא נשק יעיל! גם אם יש ילדים שמשתמשים בהם לתועלתם בתקופה מסויימת של גן חובה - בי"ס יסודי, לדעתי בטווח הארוך הילדים שיש להם כישורים חברתיים יותר מפותחים, ושיודעים לפתור סכסוכים בדרכים יותר נעימות מלהחטיף איזה בוקס, הם אלה שיש להם כלים טובים יותר בחיים, ולדעתי, בטווח הארוך, יהיה מי שיעריך את זה.