זרובללה הגלעדי בלום
New member
חברה ממעמד שונה..
בחמשוש הייתי אצל חברים בהתחלה אצל ידיד שלי ואחרי זה בשישי הלכתי לחברה שלי מהבי"ס. אצל ידיד שלי הרגשתי בבית, היה לו בית ענקי, מעוצב ממש יפה, ולא חסר לו כסף ודברים אחרים בחיים לפי מה שהבנתי. אצל החברה שלי יש לה בית גדול, כלבה מאולפת, וגם לא חסר שום דבר, ההורים שלה טסים כל הזמן בקיצור לא חסר כסף. היא כל הזמן דואגת להודיע לי שההורים שלה טסים/היא טסה/אחים שלה וכמה הבית שלה יוקרתי. היא גם דאגה כל פעם שפתחתי את המקרר, לא יודעת אם זה קטע של החינוך אבל בד"כ אורחים אומרים להם "תרגישו בבית" אצלה ניסיתי להרגיש בבית (רגילה להתנחלויות אצל אנשים) אבל עדיין היא לא נתנה לי להיות באמת בבית וגם אם יש לה אוכל אז זה תמיד לבדוק מה אני לוקחת וכל פרט קטן. הרגשתי כאילו אני ממעמד נחות ממנה או משו כזה.. לא יודעת להסביר, גם היו דברים שהיה סבבה איתה והכל אבל עדיין. תמיד דואגת להראות שהכלבה שלה מאולפת ולהראות את אותם תרגילים ולתת לה אח"כ סוכריה.. אני רואה את הכלבים שלי שהם לא מאולפים (שבי, ארצה, תתגלגלי) ואני ממש שמחה שהם לא. הם אוהבים אותי והם משוחררים כמו יצורים אנושיים ולא כמו רובוט שעושה מה שמצווים עליו כל הזמן... אצל הידיד שלי זה באמת היה להרגיש בבית ולפתוח את המקרר וכל מה שאני רוצה והרגשתי הרבה יותר חופשיה עם מה שאני עושה בלי שיעירו לי כל שניה... אפילו שהלכתי לישון (כי לא ישנתי אצל ידיד שלי, דיברתי עם חבר שלו כל הלילה) בצהריים היא פתאום מעירה אותי בתירוץ של "משעמם לי, לא באת לפה כדי לישון". אז קמתי אבל זה היה ממש מעצבן התירוץ הזה.. אני באתי לערב להיות איתה ועם עוד 2 בנות לראות סרט ולאכול בורקסים, ובכיף שתעיר אותי בעדינות ותסביר לי שלא נעים לה שאני באה לבית שלה והולכת לישון. אבל היא צועקת עליי "קומי שירי את לא באת לפה כדי לישון" וכאילו מתלוננת אליי שאני אקום וישעשע אותה כי משעמם לה... רוב החברים שלי ממעמד בינוני וגם אם יש להם בית ענקי הבנתי שעדיין הם לא טחונים (רובם) וגם אם כן אז הם סבבה ולא מתנשאים בקשר לזה ועושים מזה עניין גדול כמוה (נימוסים והשווצות אפילו בתת מודע). איתה זה קשר של בי"ס ותאמת באתי אליה כי לא היה לי נעים שקבעתי איתם ערב מתי שיש לה בית ריק ואני לא אגיע ויהיה מצחיק איתם.. אז זה לא היה ככה בסוף אבל לא נורא. אני למדתי את הלקח שלי בקשר אליה.. לא נראה לי שאני באמת ירצה להיות אצלה בבית יותר. אני באמת שמחה על מה שיש לי אבל אני לא שמחה על היחס שהיא נתנה לי (ולפעמים נותנת לי בבי"ס על דברים אחרים) מה איתכם? יש לכם חברים מ"מעמד" סוציואקונומי שונה משלכם שאתם מרגישים טוב/רע להיות אצלו?
בחמשוש הייתי אצל חברים בהתחלה אצל ידיד שלי ואחרי זה בשישי הלכתי לחברה שלי מהבי"ס. אצל ידיד שלי הרגשתי בבית, היה לו בית ענקי, מעוצב ממש יפה, ולא חסר לו כסף ודברים אחרים בחיים לפי מה שהבנתי. אצל החברה שלי יש לה בית גדול, כלבה מאולפת, וגם לא חסר שום דבר, ההורים שלה טסים כל הזמן בקיצור לא חסר כסף. היא כל הזמן דואגת להודיע לי שההורים שלה טסים/היא טסה/אחים שלה וכמה הבית שלה יוקרתי. היא גם דאגה כל פעם שפתחתי את המקרר, לא יודעת אם זה קטע של החינוך אבל בד"כ אורחים אומרים להם "תרגישו בבית" אצלה ניסיתי להרגיש בבית (רגילה להתנחלויות אצל אנשים) אבל עדיין היא לא נתנה לי להיות באמת בבית וגם אם יש לה אוכל אז זה תמיד לבדוק מה אני לוקחת וכל פרט קטן. הרגשתי כאילו אני ממעמד נחות ממנה או משו כזה.. לא יודעת להסביר, גם היו דברים שהיה סבבה איתה והכל אבל עדיין. תמיד דואגת להראות שהכלבה שלה מאולפת ולהראות את אותם תרגילים ולתת לה אח"כ סוכריה.. אני רואה את הכלבים שלי שהם לא מאולפים (שבי, ארצה, תתגלגלי) ואני ממש שמחה שהם לא. הם אוהבים אותי והם משוחררים כמו יצורים אנושיים ולא כמו רובוט שעושה מה שמצווים עליו כל הזמן... אצל הידיד שלי זה באמת היה להרגיש בבית ולפתוח את המקרר וכל מה שאני רוצה והרגשתי הרבה יותר חופשיה עם מה שאני עושה בלי שיעירו לי כל שניה... אפילו שהלכתי לישון (כי לא ישנתי אצל ידיד שלי, דיברתי עם חבר שלו כל הלילה) בצהריים היא פתאום מעירה אותי בתירוץ של "משעמם לי, לא באת לפה כדי לישון". אז קמתי אבל זה היה ממש מעצבן התירוץ הזה.. אני באתי לערב להיות איתה ועם עוד 2 בנות לראות סרט ולאכול בורקסים, ובכיף שתעיר אותי בעדינות ותסביר לי שלא נעים לה שאני באה לבית שלה והולכת לישון. אבל היא צועקת עליי "קומי שירי את לא באת לפה כדי לישון" וכאילו מתלוננת אליי שאני אקום וישעשע אותה כי משעמם לה... רוב החברים שלי ממעמד בינוני וגם אם יש להם בית ענקי הבנתי שעדיין הם לא טחונים (רובם) וגם אם כן אז הם סבבה ולא מתנשאים בקשר לזה ועושים מזה עניין גדול כמוה (נימוסים והשווצות אפילו בתת מודע). איתה זה קשר של בי"ס ותאמת באתי אליה כי לא היה לי נעים שקבעתי איתם ערב מתי שיש לה בית ריק ואני לא אגיע ויהיה מצחיק איתם.. אז זה לא היה ככה בסוף אבל לא נורא. אני למדתי את הלקח שלי בקשר אליה.. לא נראה לי שאני באמת ירצה להיות אצלה בבית יותר. אני באמת שמחה על מה שיש לי אבל אני לא שמחה על היחס שהיא נתנה לי (ולפעמים נותנת לי בבי"ס על דברים אחרים) מה איתכם? יש לכם חברים מ"מעמד" סוציואקונומי שונה משלכם שאתם מרגישים טוב/רע להיות אצלו?
