אם תעיין בדיברי הרמב"ם שציטטת
ובמיוחד בשאר חלקי הסעיף שמשום מה בחרת להתעלם מהם, תראה לבד שהוא לא פסק מה שטענת בשמו:
" רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג
ב. וכן לדורות, כשירצה הגוי להיכנס לברית, ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ויקבל עליו עול תורה--צריך מילה, וטבילה...
ה. גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל תמיד, כגון שתטבול לנידתה ותפריש תרומה מעיסתה וכיוצא בזה, וכן גר שנהג בדרכי ישראל, שטובל לקרייו ועושה כל המצוות--הרי אלו בחזקת גרי צדק...
י. שהמצוה הנכונה כשיבוא הגר או הגיורת להתגייר, בודקין אחריו--שמא בגלל ממון שייטול, או בשביל שררה שיזכה לה, או מפני הפחד, בא להיכנס לדת; ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באישה יהודית, ואם אישה היא, שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל.
יא. אם לא נמצא להם עילה--מודיעין אותן כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיפרושו; אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותן שחזרו מאהבה--מקבלים אותן, שנאמר "ותרא, כי מתאמצת היא ללכת איתה; ותחדל, לדבר אליה" (רות א,יח).
יב. לפיכך לא קיבלו בית דין גרים, כל ימי דויד ושלמה--בימי דויד, שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה, שמא בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בה ישראל חזרו: שכל החוזר מן הגויים בשביל דבר מהבלי העולם, אינו מגרי הצדק. ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דויד ושלמה, בפני הדיוטות. והיו בית דין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן, אחר שטבלו מכל מקום; ולא מקרבין אותן, עד שתיראה אחריתם.
יד. גר שלא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו המצוות ועונשן, ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות--הרי זה גר: ואפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר--הואיל ומל וטבל, יצא מכלל הגויים; וחוששין לו, עד שיתבאר צדקותו. אפילו חזר ועבד עבודה זרה--הרי הוא כישראל משומד, שקידושיו קידושין; ומצוה להחזיר אבידתו, מאחר שטבל נעשה כישראל. ולפיכך קיים שמשון ושלמה נשותיהן, ואף על פי שנגלה סודן.
טו. ומפני זה אמרו חכמים, קשים להם גרים לישראל כנגע צרעת--שרובן חוזר בשביל דבר, ומטעין את ישראל; וקשה הדבר לפרוש מהם, אחר שנתגיירו. צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל, ובקברות התאווה; וכן רוב הנסיונות, האספסוף היו בהן תחילה."
סוף ציטוט.
כך שגם בסעיף י"ד שציטטת רק אותו כדי לבסס את טענתך, הרמב"ם אומר שם בפרוש שהוא רק: "יצא מכלל גויים", ולא נכנס עדיין לגרות יהודית, וכן: וחוששין לו, עד שיתבאר צדקותו, כך ששוב, לא מקבלים אותו עד שיתברר שהוא שומר את כל המצוות! ולאחר מכן כאשר הוא אומר: "אפילו חזר ועבד עבודה זרה--הרי הוא כישראל משומד, שקידושיו קידושין; ומצוה להחזיר אבידתו, מאחר שטבל נעשה כישראל", הכוונה לעניות דעתי שהוא עבד עבודה זרה בנוסף לשמירת המצוות ולא במקומם, כמו שיהודים רבים היו עושים בזמנו, ולכן הרמב"ם פוסק: "מאחר שטבל נעשה כישראל" , כי הוא קיבל עליו את המצוות לפני כן כאמור.
