חברה חדשה

רדידי

New member
חברה חדשה

נראה נחמד כאן אז החלטתי להצטרף! יש לי בת (2.8) ובן(1.5) הכי מתוקים בעולם!! אבל עדיין מאוד קשה, שנתיים בהליכים והאבא הוא תופעה תת-אנושית. עדיין אופטימית.
 
קודם כל, ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif יש לי שאלה

זה לא קשור אליך דוקא, אבל הודעתך גרמה לי לשאול עכשיו. אני חד הורית מבחירה - בנק הזרע. גם היום אני חיה טוב יותר לבד. שוב ושוב אני שומעת על נשים שמתגרשות מגברים 'נוראים' אני ממש לא מבינה, ואשמח אם תתייחסו לשאלתי ברצינות: איך אתן מתחתנות עם 'תופעה תת אנושית'??? ועוד יולדות ילדים לתופעה הזאת? מה גורם לאישה להכניס ראש בריא למיטה חולה? למה נשים חיות עם ונישאות לאדם שיכול כל כך לפגוע בהן ובילדיהן? האם לא רואים את זה מראש? הרי הוא לא השתנה פתאום. רק ל % קטן מהם יש פתאום גידול במוח שמשנה את התנהגותם. מה גרם לשינוי? מה גורם לאישה לראות פתאום את הדברים כמו שהם? התלבטתי לפני ששאלתי, מתוך חוסר רצון לפגוע במישהי. השאלה הזאת עולה לי בכל פעם שאני שומעת את הסיפורים הקשים על גברים שלא לוקחים אחריות, או פוגעים בנשים ובילדים. השימוש של רדידי במושג 'תופעה תת אנושית' הוא שגרם לי כן לכתוב הפעם. אשמח לשמוע מה עבר לכן בראש כשהתחתנתן... ומה עובר לכן בראש היום כשאתן מכנות אותם כך... תודה לכל מי שמוכנה לשתף אותי
 

אלינב

New member
אם היית חיה עם גבר היית מבינה לבד

וחוצמזה גם אחים מסתכסכים וגם שכנים רבים בקיצור ככה זה שהאידיליה נגמרת. יש על זה ספרות עניפה אבל אין חכם כבעל נסיון. בשביל זה אומרים האהבה בוערת כמו סמרטוט רטוב.
 

ורד2710

New member
נאוה היקרה, שמעת אולי על תכונה

נהדרת, שכרגע כל עם ישראל, שואף להכנס אליה, וזה נקרא האודישן הגדול של המדינה, כי כולנו שחקנים. את לא יכולה לתאר לעצמך, איך לפעמים את לא מכירה את הגבר שמולך, אלא רק במצב, שאולי לא ציפית ולא יחלת לו. וכמו שאמרה חברתי המלומדת, גם משפחה יכולה להפתיע וזה נכון. את לא יכולה לתאר לעצמך, איך אנשים שנדמה לנו שאנו מכירים אותם כל כך טוב, יכולים לשנות את עורם ולהפוך למישהו אחר, וזה בעיקר מתבטא ומופיע, כשאת נזקקת להם הכי הכי, ואז הם פשוט נסוגים, כאילו אומרים, עד כאן. וזה קורה גם אצל גברים, שהאחריות הזו להתמודד עם כל העול של גידול ילד, גדול עליהם, ויותר קל להם לברוח מאשר להשאר, ויותר קל להם להתמוטט מאשר להתמודד, ויותר קל - לא להיות שם ולשאת בנטל - מאשר להיות שם באמת. ומה הכי עצוב. שזה הופך ונעשה ל"מכת מדינה", אם עוד אתמול חשבתי שאני מאתמול יחידי סגולה, שנתקלה בקסם של גבר, ובסוף נותרה בלי הקסם ובלי הגבר, אני מתחילה להכיר בעובדה שזו מכת מדינה, לגברים קל יותר לעשות ילדים, מאשר אחר כך להשאר ולעשות לילדים האלה את החיים קלים יותר. וזה כזה עצוב וכזה כואב. אבל אם היה ניתן לחזות ב- 100% את השינוי העתידי ואת הפיכת פני המלאך למפלצת. הלוואי - שהייתי בין הנביאים. אבל, כידוע, הנבואה ניתנה רק לשוטים, ומה לנו האמהות - נותר לעשות - לשוט קדימה בכל הכוחות, ולהתפלל שהכוחות האלה יתחדשו כל יום מאליהם, ושלא תנחת עלינו גזירה משמים או מכל מקור אחר. בברכת לילה מוצלח. ורד
 

m i c h a l i

New member
כל מילה בסלע..... ../images/Emo45.gif וכמובן

שלא כדאי להכליל... אני מכירה באופן אישי כמה גברים שהם אבות נהדרים לילדים שלהם... שלא יכולים לדמיין את חייהם בלעדיי הילדים שדואגים להם כלכלית וחשוב מכך, נותנים להם תמיכה רגשית אז... לא כולם ורד... לשמחתי
 

mishele5

New member
ורד יקרה,שמעת אולי על תכונה

נהדרת,וכו' וכו',,,, אני יכול להעתיק את כל שכתבת מילה במילה בשינוי אחד,במקום גבר,אישה. אכזבות בזוגיות היו ויהיו תמיד, אך הם באים משני הצדדים,ואל לך להכליל. ושכל אחד יבדוק אצלו כי למטבע שני צדדים. הביטי באחד השירשורים וראי איך אם כואבת את התנהגות ילדה כלפי נכדתה. בברכת לילה טוב וחיים מוצלחים ומאושרים לכולנו.
 
העניין הוא כזה....

הגבר הזה - אהבת אותו פעם. אהבת אותו מספיק כדי לעשות ממנו ילדים. עכשיו הוא האבא של ילדייך, הוא תמיד יהיה. איך את (או כל אחת אחרת) יכולה אח"כ להתייחס אליו אם להשתמש במילים של רדידי כ-'תופעה תת-אנושית'? איזה מסר זה נותן לילדים? מה זה אומר עליך? האם הוא באמת כל כך נוראי? האם אין בו שמץ של משהו טוב? אדם יכול להתהדר בזהב וביהלומים, אבל אם הוא איש רחוב - יראו וישמעו את זה. רוב האנשים עוצמים עיניים לאמת - בכל מיני צורות. זה לא אומר שהיא לא הייתה שם. אבל זה מטריד אותי פחות. מה שמתמיה אותי זה ההוקעה של אדם שאת בחרת בו להיות אבי ילדייך. אגב, אני שואלת גברים את אותה השאלה... גברים כשהם מתגרשים הופכים את האישה לאוייב. למה? מה תרוויח מזה ש'תדפוק' אותה? הרי זו האימא של ילדיך, לא היית מתחתן איתה אם לא אהבת אותה, איכשהו ראית בה דברים טובים בעבר. איכשהו, אני לא מצליחה להבין את זה. אולי כי אני רואה את מה שמפריע לי כבר בשיחה הראשונה. מי שתוקפני - מראה את זה, מי שרוצה אותי במטבח - אומר את זה, מי שלא מכבד אותי - מבטא את זה בלי להרגיש. המשפטים שממיסים את כולם - מעוררים בי סימני שאלה אולי בגלל זה... אני פשוט תוהה כל פעם מחדש. האנשים שאני הכי כועסת עליהם, אלו שפגעו בי הכי עמוק, הם אנשים שאהבתי ואני עדיין אוהבת. אני מרחיקה אותם מחיי כדי שלא יוכלו לפגוע בי שוב, אבל רוצה שיהיה להם טוב, אני כואבת או לפחות רואה את הכאבים שלהם, וכשיש לי גישה, אפילו פועלת כדי להקל. כי מה זה אומר עלי, לאהוב אדם נוראי? אגב, אל תטעי, אילו היינו מנהות שיחה על גברים, אני מלאה עליהם כרימון - חושבת שרובם מאותגרים רגשית. אבל בגלל זה אני לא חיה עם אף אחד מהם. אהבתי גברים בחיי,חלקם אפילו פגעו בי קשות. אפשר לומר עליהם המון דברים, אבל... אני מעריכה את עצמי יותר מדי מכדי לחשוב שאהבתי בלי סיבה. באחד הרומנים האחרונים שלי, ממש כשזה התחיל, כשעוד התלבטתי אם לקפוץ למים או לא, אמרתי לבחור: "אני יודעת שאפגע. אני שואלת את עצמי אם אובדן החברות שלנו היא מחיר ששווה את הרומן". הוא הבטיח לי שלעולם לא יפגע בי. וידעתי שהוא מתכוון לכל מילה. ממש כמו שידעתי שהוא לא יכול שלא לפגוע בי. וכשנפרדנו, מה שהכי כאב זה שאיבדתי את החבר שהיה שם לפני.... ואת יודעת מה? כל אחד מאיתנו הלך לדרכו. והאהבה עודה שם. יש לי פינה חמה לכל מי שאהבתי בחיי אהבתי כי ראיתי בהם משהו טוב - גם אם הם לא ראו אותו בעצמם. שנאה אינה מביאה לחיינו שום דבר חיובי אני ממשיכה לתהות (אם מישהי/ו רוצה להסתכל על זה במבט נוקב). וכאמור, כשיש ילדים משותפים זה נראה לי אפילו חשוב יותר. מה דעתך?
 

רדידי

New member
../images/Emo153.gifה"גבר" הזה:

אני קצת המומה מהתגובות, אבל האדם הזה, שבחרתי להינשא לו וללדת ממנו, היה דמות לא אמיתית שכנראה ראיתי מה שרציתי לראות והאמנתי כי רציתי! בהרבה מאוד מקרים וגם לאחר שנים רבות אנו מגלים פתאום מי עומד מולנו, אולי כי הצליח להסתיר טוב מאוד את מגרעותיו, אולי מפני שניסה להשתנות ולא הצליח(או לא נתנו לו להצליח), אולי כי קרו דברים מהותיים ביותר שהשפיעו עליו ואולי ואולי ואולי...חוץ מזה אולי בגלל היותי נאיבית או אולי בגלל שניסיתי לבנות משהו טוב...בכל אופן אני לא מתחרטת על כלום(רק על זה שלא חזרתי לגוף שלפני ההריונות) יש לי 2 זעטוטים נפלאים וככה זה לפעמים טוב ולפעמים לא טוב! אמנם אני נמצאת בהליכים יותר משנתיים אך עוד לא הבנתי לגמרי מה היה שם, למה התחיל ולמה המשיך???בסוף אולי אבין. בנוגע ל-"תופעה תת-אנושית" אז הנה הסבר: האדם הזה היה שקר אחד גדול וכל מה שסביבו(משפחתו), ניחא. כחודש לאחר שילדתי את בתי(התאום שלה מת יומיים עד כמה שעות לפני הלידה) בעלי האשים אותי "ברצח הבן שלו". כשכבר הייתי בהריון על בני במשך 9 חודשים סרב לקחת עליו אחריות רק בסוף הסכים שזהו בנו. בברית הגיע עם כל משפחתו וחברתו כדי למנוע את קיומה ובסופו של דבר להכות נמרצות את כל משפחתי ואורחיי ובין כולם היו הילדים שנפגעו גם הם. ה"אבא" הזה מעוניין בילדים אך ורק למטרות נפנוף, כשיש חתונה/חינה או כל אירוע כזה או אחר, למשל, כיום, לאחר שלא ראה אותם מזה חצי שנה, אחותו מתחתנת והוא רוצה אותם לחתונה, שלא לדבר על מזונות, השתתפות בהוצאות, מתנות לפחות ליומולדת?! ברור לכן שישנן עוד הרבה דוגמאות אבל לא אעייף אתכן. פשוט אדם כזה יכול לגרום נזק לילדיו גם בלי שירצה בכך והלוואי ויכולתי לשדרג להם את האבא אבל זה קשה לאללה!!! עדיין אופטימית
 
רדידי, הזכרתי כבר שזה ניסיון שלי

להבין תופעה שאני רק צופה בה מהצד. אלא מה? אני צופה בה כבר הרבה שנים. כיון שאני עוסקת בענייני תת מודע והחלטות בחיים, ה'למה' וה'איך' מאוד מעניינים אותי. זה לא ניסיון לחטט במקרה שלך או של מישהו אחר. זהו ניסיון להבין את התופעה כתופעה, וכבר אמרתי שזה נכון לשני המינים. לאורך שנים תישאלתי אנשים לגבי מה הביא אותם להינשא התשובות מדהימות אותי כל פעם מחדש. עד היום אני אוהבת לשאול זוגות לפני נישואיהם שאלות שגורמות לכולם להרים גבה ולהתנפל עלי: 'איך את שואלת כזאת שאלה שבועיים לפני הנישואין?' ואני עונה: כי אם הם לא יודעים את התשובה, אסור להם להתחתן. פעם שקלתי נישואין למישהו. ידיד טוב שאל אותי: נו, תהיה חתונה בקיץ? עניתי: לאהוב אני אוהבת פה (
), להתחתן אני מתחתנת פה (
) ואני גם אומרת לאנשים: זה שאוהבים לא אומר שיכולים לחיות ביחד.... ואם אקח את זה לכיוון מעשי, אז אם תביני למה כך בחרת בחייך, תוכלי לבחור בחירות נכונות יותר בעתיד. ושוב, זו לא ביקורת, רק חידה שאני מתקשה לענות עליה. ז"א אני עונה, דומה לתשובות שנתת, אבל זה לא משקיט את השאלה, כלומר: יש תשובה עמוקה יותר. והתשובה העמוקה יותר, כשתגיע, תאפשר גם לפרום את הפלונטר הזה
 

אמיקה

New member
נאוה

התלבטתי אם לענות כאן בשם אשה יקרה שגילתה לזוועתה לאיזו מפלצת היא נישאה, בשלב מאוחר מדי. אם את קוראת סימן שהחלטתי לא רק לענות אלא גם ללחוץ על "שלח"... היא, שנשואה היום בשנית, אם לשלושה מנישואיה הראשונים למפלצת, ולאחת מנישואיה השניים, אף פעם לא תצליח למצוא תשובה טובה יותר מזו שנתנה לי פעם בדמעות. היא אמרה שהיא לא ידעה מי הוא. היא היתה נערה צעירה והוא היה המפלט מבית הוריה, ניצולי השואה שלא נגמרת. היא לא זוכרת מה היא אהבה בו, אבל היא אהבה מספיק כדי להיעתר להצעת הנישואין שלו, אהבה מספיק כדי להביא איתו ילד ראשון ובלי להתכוון גם נכנסה להריון שני מיד אח"כ. ההריון השלישי היה ... היא לא יודעת להסביר. עוד טעות? היא אמרה שנישואיה לו היתה טעות חייה - טעות שעלתה לה ולשלושת ילדיה מחיר כמעט כבד מנשוא, טעות שגרמה לה לנסות לשלוח יד בנפשה, ושימות העולם. טעות שהפרידה לעד בינה לבין ילדיה, טעות שאין עליה כפרה ואין עליה מחילה, והיא יודעת את זה, כשם שתדע גם ביומה האחרון עלי אדמות. אבל היא לא ידעה. היא נשבעת בדמעות. היא לא דמיינה בחלומותיה השחורים ביותר מה הוא יעשה לה. מה הוא יעשה להם. היא למדה בדרך הקשה מי הוא ומה הוא, כשהיא מטופלת בשני תינוקות, והיא עצמה עוד לא בת 20. שנים היא נחלשה ונכתשה עד דק ויום אחד, אלוהים יודע מאיפה הכוח, היא יצאה מזה. בשן ועין. עם הבגדים שעל גופה בלבד וללא הילדים. והחיים התחילו מחדש. התחילו קשה, קשה מאוד. ויום אחד היא קיבלה טלפון - "אמא איפה את? אבא השאיר אותנו כאן, אנחנו ברחוב, עם תיק. תבואי מהר...". לא אלאה אותך בפרטים הקטנים לא אספר לך סיפורים עצובים על משפחה קטנה ועלובה שניזונה מקופסאות לוף שגנבו חברים מהצבא, ולא אספר לך על היום שבו נודע להם עד כמה מרושע האיש שהביא אותם לעולם, כמה שפל, כמה תת-אדם, כמה נורא. נורא. טעות. טעות חייה. כן, היא קיללה אותו, את שמו ואת זכרו בפני ילדיה היא מודעת לזה שטעותה מעידה עליה, על טיפשותה, על עיוורונה, על חולשתה. הכל נכון. חלק מילדיה סלחו לה, חלק לא. חלק מילדיה ניסה להבין, סלח, ובנה לעצמו חיים לתפארת, להתקנא. חלק לא הבין וחייו מתנהלים במסלול התרסקות לא מאוד שונה משלה וסופו מי ישורנו. יחסיה עם כל שלושת ילדיה רעועים ולעולם יהיו. היא, בכל אופן, היום יותר חכמה. את בחירתה השניה היא עשתה אחרת לגמרי. את ילדתה הרביעית היא מגדלת אחרת. אז הנה לך - תשובה של אישה אחת, לא תופעה מקרה פרטי טעות. טעות עם הסבר קלוש בצידה אבל טעות. סיפור עצוב בלי "הפי-אנד". והערתי האישית, כצופה מהצד : הוא, המפלצת, יראה לך ולכל אדם - "רגיל". אדם מבוגר, שערו מאפיר, כרס קטנה, חיוך, עבודה, חולצות משובצות. רגיל. לא היית מנחשת. איזו טעות. מקווה שהוספתי לך תשובה טובה, אחת מיני רבות, שיהיה בה כדי לשפוך אור על ה"תופעה".
 

m i c h a l i

New member
ממש עצוב בלב...

והקטע איתו הזדהתי יותר מכל הוא... שהוא נראה "רגיל" "לא מזיק" ובכלל "לא יכול להיות שהוא עשה לך דבר כזה" זה הכי קשה כשהחברה ואנשים זרים לא מאמינים... אנחנו פוגשים אנשים רבים במהלך חיינו. האנשים האלו גם הם משתנים להם... לפעמים צד אחד שלא ראינו קודם נגלה לנו במלוא הדרו ... אני לא מצטערת על הבחירה שעשיתי בחיי והייתי עוברת את הכל שוב ופעמיים אם הייתי יודעת שבסופה אני מקבלת את המתנה היקרה לי מכל. הבת שלי.
 
תודה על השיתוף

אני מאמינה שהיא לא ידעה. כמוה גם כל ה'אחרים' שזה 'קורה להם' אני מנסה להבין - אמרתי.אולי גם לשפוך אור על העניין. אם תדפדפי כאן בפורום, ברמה כזאת או אחרת, הסיפורים חוזרים. האם הגברים כאלה חלאות? אני מניחה שאילו היה זה פורום שרובו גברים, אנחנו הנשים היינו אלו ש'נראות רע'. אני מאמינה שיש אנשים לא אחראיים, לא בוגרים מספיק, מאמינה שרבים ההורים שנכנסים לתפקיד לא מוכנים, לא בשלים לחלוטין. אני משוחחת עם המון. אני מלווה כבר שנים בחורה שבכל מערכות היחסים היותר רציניות שלה, היא ישר הופכת להיות זאת שנותנת לבן זוגה שירותים. היא מנקה ומבשלת ומפנקת ועושה זאת באהבה. וחלק מבני זוגה נהגו בה בזלזול ובחוסר כבוד. וכשאמרתי לה: יש לך התנהגויות של 'אישה מוכה', היא לא דיברה איתי שנתיים. זה מה שלקח לה לראות את מה שאמרתי. וגם אז היא עשתה איתו ניסיון נוסף.... השאלה אינה באה להאשים או לשפוט אף אחת ואף אחד. אני פונה דווקא לאלו שהיו פחות צעירות ונאיביות, לאלו שהעלימו עין או קיוו שישתנה. לאלו, שכאשר הכל נגמר, יכלו לומר: ראיתי את הסימנים לפני... אני חושבת שאולי אם נגדיל את המודעות הזאת, פחות נשים ופחות ילדים יצטרכו לעבור את הטראומה. לצערי, רב מדי מספר הילדים שעוברים בחייהם התעללות מכל סוג שהוא, בתוך הבית או מחוצה לו, מתוך כוונות זדון או מתוך מצוקה אישית של ההורה או ההורים. המקרים הללו, שעולים כאן שוב ושוב - שם מקורם. מה אנחנו יכולים לעשות כדי להקטין נזקים? איך אנחנו יכולים לעזור זה לזו ולהפך? איך נלמד את ילדינו לא להמשיך את השרשרת?? מה דעתך?
 

אמיקה

New member
דעתי? מסובך מאוד...

בגודל גדול אני נוטה להסכים איתך, אבל מאוד קשה לי החשיבה הקטגורית, הנסיון "לסדר", להגיד - זה תוצאה של זה תוצאה של זה וכיו"ב, ואם נדע להבחין ב"זה" הראשון - לא נגיע ל"זה" האחרון. החיים הם הרבה פחות שחור לבן מכפי שהיינו רוצים. נתחיל מההתחלה ונסיים בסוף: אני יכולה לתאר לעצמי, ואני יודעת מניסיון חצי אישי (אני עו"ד לענייני משפחה) שהרבה מאוד סיפורי גירושין דומים זל"ז, עם שינויים מתחייבים. זה ברור, זה גם טבעי. מטבע הדברים ההסבר לכישלון הנישואין (שלא בגלל/בזכות מאהב/ת) יהיה, ברוב המקרים - "לא היכרתי אותו/אותה כראוי". [ההסבר האחר יהיה השתנינו/ הדרכים התפצלו ונעשינו אנשים שונים, וההסבר הנדיר יותר יהיה : "חנוק לי"/רוצה שינוי"] אין פה יותר מדי אפשרויות - אלו הגורמים, בגדול. אני לגמרי מסכימה שלא מעט, אולי רוב האנשים, לא חשבו לעומק על גודל הבחירה בבן זוג לחיים, לפני הנישואין. מבחינה זו אני באמת לא שופטת אף אחד - יש כאלו שלא חשבו יותר מדי והצליח להם ב"פוקס" (או בתחושת בטן או גורל או בהכוונה אלוהית - כל אחד עם הכינוי שלו), יש כאלו שלא חשבו ולא הצליח להם. המיעוט הוא זה שבאמת מגיע לנישואין מתוך בגרות ובשלות. אגב, מבחינה זו, העובדה שגיל הנישואין רק עולה - היא עובדה/תופעה מבורכת. לא דומה אני שנישאתי בגיל 28 לאימי שנישאה בגיל 22 מבחינת בגרות. מאידך כיום אנשים יותר מקילים ראש בקדושת הנישואין וחדשות לבקרים אנחנו שומעים על נישואי בזק וכיו"ב - כך שעדיין "עולם כמנהגו נוהג", אבל נדמה לי שהמגמה הראשונה עולה על השניה - וטוב שכך. אבל זה "במאמר מוסגר". אני מסכימה בכל נפשי ונשמתי שרבים מאוד מאוד ההורים שנכנסים ל"תפקיד חייהם" כשהם אינם בשלים כלל, ואפילו לא מודעים למלוא משמעות המושג "הורות". לצערי הרב אני מכירה לא מעט מקרים של הורים שעדיף היה לולא הביאו את ילדיהם לעולם - אלו שכשאת שומעת מה עוללו לפרי בטנם את מסננת "יש אנשים שלא צריך לתת להם רישיון להביא ילדים לעולם" - ואני לא מדברת דווקא על התעללות גופנית. אבל אלו שני נושאים שונים. ההחלטה להינשא היא הפיכה. ההחלטה להביא ילד לעולם היא בלתי הפיכה. מאוד קשה לדעת אדם לפני הנישואין. קל לשפוט אבל זה כ"כ לא הוגן - בחלק מכריע של המקרים - הסימנים לא מרוחים על הקיר באדום אש , הם מתגלים במשך הזמן. במשך הזמן ניתן ללמוד על אופיו של בן הזוג, לקרוא את הניואנסים, להבין איך הוא/היא נוהג/ת בעיתות משבר, לדעת האם זהו/זוהי ההורה שהייתי בוחר/ת לילדי. במשך הזמן הזה (אומרים שהשנתיים הראשונות לנישואין הן הקרדינליות - אני לא יודעת, אבל נשמע לי סביר) או שמביאים ילדים או שלא. אם לא - הכל פתוח, אפשר גם להתגרש ולצאת לחיים חדשים. אם כן - פה מתחילות הצרות. כאן זה מסתבך. אחרי ילדים קשה לעזוב, אחרי ילדים, הילדים כבר כאן, והבחירה הלא טובה בבן הזוג תשפיע על כל עולמם מכאן ולתמיד. לטעמי האישי "פה קבור הכלב". חכם לחכות. חכם לנסות להתחקות אחר אופיו של בן הזוג לפני שמביאים ילדים יחד. חכם, אבל מאוד קשה. הבעיה היא, נאווה יקירתי שלא פעם דווקא ההריון/הלידה/הילדים הקטנים/הגדולים - הם שחושפים במלואו/ חד משמעית את אופיו האמיתי של בן הזוג. זה, וגורמים נוספים שמגיעים בשלבים קצת יותר מאוחרים בחיים. אדם שכל עוד היה נשוי אך לא הורה - באיזו הזדמנות יפגין את אחריותו ומסירותו היומיומית לעולל? באיזו הזדמנות תהיה, נניח לבת זוגו, האפשרות להיווכח איך ינהג במקרה של הריון לא מתוכנן? איך ינהג כשהילד חולה, מנהל הבנק מתקשר והמשכנתא לוחצת, הסבתא כבר אינה, הבוס יורד לחייו - והכל באותו יום? את באמת חושבת שה"כאפה" הראשונה /מגיעה ביום כיפור שליו? את באמת חושבת שביום בהיר אחד נופל האסימון וגבר מבין שהאשה שלה נישא אינה ראויה להביא ילדים לעולם? אני חושבת שלא. החיים, כמו שפתחתי, הם הרבה פחות שחור לבן ממה שהיינו רוצים.. מה אנחנו יכולות לעשות כדי לעזור זו לזו (את בחרת לשון נשית)? לייעץ לחכות עם ההריון הראשון, והשני - יש זמן [מה שלא קורה (!) - כמה פעמים קרה לכל אחת כאן שאיך שהחברה הטובה נכנסה להריון מייד התחיל הלחץ: "נו? מה איתכם?" או במהלך השנה הראשונה לנישואין מיד ההורים לוחצים - "נו? מה עם ילדים?"] לייעץ באומץ לחברה לחשוב היטב על נישואיה אם נתקלו בבעיות לפני ילדים, אבל גם אחרי - לתת לגיטימציה לסיום הקשר או פניה לייעוץ מקצועי ולא לטמון יחד איתה את הראש בחול (בד"כ ממניעים די אנוכיים - גם אם לא במודע) ולילדנו? אני צריכה לחשוב על זה... אני לא משוכנעת שאני מבינה את הכרוניקה שמובילה מנישואין כושלים של הורים לנישואין כושלים של ילדיהם... אני אשמח לשמוע מה דעתכן.
 
וווואאאאווווו ! ! ! ../images/Emo6.gif

יש שאלות שאני שואלת אנשים לפני נישואיהם (או קצת אחריהם אם פספסתי) 1. מה את/ה לא סובל/ת אצל בן/בת הזוג? אם התשובה היא: אין, אני אוהב/ת הכל, אני אומרת: אל תתחתנו, אתם לא מכירים. אם התשובה ניא: XXXXX אני שואלת: האם את/ה יכול/ה לחיות עם זה 20 שנה? כי אף אחד לא יכול לשנות את האחר.... פעם שאלתי בחורה את השאלות הללו כמה חודשים לפני נישואיה. "הוא משקר" היא אמרה. את יכולה לחיות עם זה 20 שנה? שאלתי "זה בסדר" הייתה תשובתה "הוא לא משקר לי, רק לחברים שלו" "אל תסמכי על זה" חייכתי "זה יחזיק מכסימום עד לידת הילד הראשון" אין לי מושג מה היא בחרה לעשות
2. האם את/ה יודע/ת ממי את/ה מתגרש/ת? על השאלה הזאת אני חוטפת בגדול. 50% מהנישואין, מסתיימים בגירושין, ו- % גבוה מהשאר חיים רע, לדעתי זהו מידע חיוני לכל זוג ערב חתונתם. |אייקון של בת יענה| אם את/ה לא יודע/ת ממי את/ה מתגרש/ת - אל תתחתנו!! יש אנשים שחושבים שאני נגד להתחתן. האמת היא שאני נגד להתחתן רע. בצעירותי התרגשתי מאוד למראה חתן-כלה מצטלמים לפני חופתם. היום אני מסתכלת בעצב מסוים, יודעת שרוב הסיכויים שזה יסתיים אחרת ממה שהם חושבים. לפני כמה שנים ניסיתי להניא חברה מלצעוד אל חופתה. היא הבטיחה לי שהיא מודעת לבעיות שיש ושזו בחירתה וכדומה... ימים אחדים לפני החתונה התקשרתי אליה וכיבדתי את בחירתה. אמרתי לה באותו מעמד, שאני אוהבת אותה מאוד ולכן אלמד לחיות עם החלטתה, ושאני מתפללת שאני טועה ושלא ננהל בעוד כמה שנים שיחה על גירושיה. היא היתה אצלי לפני זמן מה, עם תינוק בזרועותיה, היא לא יכולה להמשיך לחיות איתו - אמרה. תתגרשי - עניתי לאורך תקופה היא תירגלה את המילה "גרושה" בין שפתיה. הבחור, גם הוא לא מאושר, מתקשה לקבל את גזר הדין של לגדל את ילדו מרחוק. גם הפעם אני לא לוחצת - זו החלטה שלהם, אבל הזהרתי: זה יהיה הרבה יותר קשה בעוד כמה שנים ועוד ילדים. נישאתם, לא עבד, תפרקו כל זמן שאתם חברים וצאו לחפש שוב את מזלכם. הם מעכלים את הרעיון ביחד ולחוד, ואני מתפללת שחברתי היקרה לי תבחר בדרך שמובילה לשמחה. זה מה שאני עושה כדי לקדם את הרעיון של: להתחתן עם האדם הנכון מהסיבות הנכונות
 

אמיקה

New member
אז על מה הוואו ? ../images/Emo8.gif

לא ממש הבנתי, ועדיין לא קיבלתי תשובה לגבי "מה אומר לילדי", אבל אני שמחה לבשר שאם היית פוגשת אותי לפני נישואי, אני חושבת שהיית מאשרת לי להתחתן
אגב את השאלה השניה שלך אני מכירה בוורסיה קצת שונה ובהחלט חשבתי עליה לפני שנישאתי למי שהיום בעלי. אני מהמרת שרוב עצותיך לנישאים-2-B נופלות על אזניים ערלות - לפני החתונה קצת קשה להרביץ בינה בחתן/כלה המיועד/ת, השאלות האלו צריכות להישאל, בימינו -כשהנישואין הם רק חותמת בדיעבד על מה שכבר נעשה- הרבה לפני, משהו כמו בתחילת החברות, לפחות לפני המעבר למגורים משותפים... אני אתרום לך גם משהו, נקודה למחשבה, טיפ, שנתן לי רב חרדי במיוחד מבני ברק (אני כופרת גמורה, זה לא "הרבי אמר לי" כזה - סתם שיחה הזויה שהתרחשה בנסיבות משונות) לנישואין מוצלחים. שאלתי אותו על שידוכין בעדה החרדית, ע"פ מה קובעים, איך הם יכולים לדעת מה "יעבוד" היטב, לאיזה שידוך שואפים. התשובה שלו היתה - שיהיו דומים בכל מובן אפשרי, מידת דמיון של אח ואחות, אבל כמובן לא אח ואחות. הכוונה היא לדמיון בכל דבר - החל ממעמד סוציואקונומי, עדה, מספר אחים/אחיות, קשר עם ובין ההורים, מידת הדבקות בדת, מקצועות של בני הזוג (בסייג ה"ד"ר של החרדים" - תלמיד חכם), תחומי עניין, חוגים חברתיים, לפעמים אפילו תכונות גופניות כמו יופי ומשקל וכיו"ב. הוא טוען שזה מפחית את הסיכוי לחיכוכים למינימום האפשרי.. יש בזה הרבה הגיון... לפי הנ"ל, אני הייתי מוסיפה לשאלון שלך שאלה בסגנון, כי ידוע ששיעור הגירושין בחברה הדתית/חרדית הרבה הרבה נמוך יותר מ"אצלנו" (אפילו בהנתן כל פערי התרבות בינינו), אז כנראה שהוא יודע על מה הוא מדבר... תחשבי על זה..
 
הווואאאווו על התשובה המקיפה

לגבי מה תאמרי לילדך, חשבתי שאת רוצה לחשוב על זה, אז לא דחפתי את דעותיי
הרעיון הוא ללמד את הילדים לכבד את עצמם - כך הם יכבדו אחרים (כמובן שזה דורש מאיתנו לכבד אותם) הרעיון הוא ללמד אותם לשאוף ולהעיז ללכת אחר דברים שעושים להם טוב הרעיון הוא ללמד אותם שלהיות לבד זה יותר טוב מאשר להיות עם מישהו שפוגע בהם. להקנות להם אושר אישי ויושר אישי, ואחריות אישית כערכים עליונים ללמד אותם להפתח רגשית, לתקשר רגשית ללמד אותם שלהיפגע מהאמת זה לא סוף העולם, אבל לחיות בשקר זה כן... אני יכולה להמשיך
תמיד טוב לדעת שיש אנשים שמאושרים עם בחירתם. דברים שלמדתי על אנשים נשואים. 1. זה שאני לא אוהבת את נישואיהם לא אומר שהם לא אוהבים (את חייהם יחד) 2. לאנשים שונים מטרות שונות (לא כולן תואמות את שלי) ולכן, יש אנשים שנישואיהם, מגשימים את מטרותיהם. 3. נישואין רבים הם כבר כמו 'נעל ישנה ונוחה' וממשיכים בהם בכוח האנרציה. 4. גברים בוגדים הרבה יותר מנשים - בלי קשר לאיכות חיי הנישואין שלהם. 5. ביטחון כלכלי הוא הדבק הכי חזק של נישואין רבים. 6. אנשים נשואים אינם מאמינים בהשגת 100% מהחיים, הם מעדיפים בטחון ויציבות ומסתפקים במה שיש - הם מדגישים בפני עצמם את מה שכן עובד ומתעלמים מהשאר ______ במסגרת שאלותיי.... אני אוהבת לשאול אנשים שנשואים 15-20 שנה את השאלה הזאת: עכשיו, כשאת/ה יודע/ת את מה שאת/ה יודע/ת על נישואיך ל- X, האם היית בוחר/ת את אותה בחירה? התשובות מעניינות, רובם אומרים 'לא' ומפרטים למה. אבל... הרבה מאלו שאומרים 'לא' לבחירתם אומרים שהם לא יוותרו על בן/בת זוגם כי יש אהבה, ויש חיים טובים, ויש כבוד וכדומה. משפטים כמו: "הוא בן אדם טוב" ; "הוא מפרנס טוב, ואבא טוב" ; "היא אישה טובה ואימא נהדרת" ; "בסה"כ, יש לנו חיים טובים" וכיוצ"ב. בכל מקרה, חוזרת לווואאאווו - תודה ששיתפת אותי בהגיגייך, זה חזק לי יותר מכל סיפור. לגבי הקשרים של עבר הווה ועתיד - זה כבר תחום המקצוע שלי - יש קשר.
 

בטיה

New member
אמיקה - חומר למחשבה שסותר את טעוניך

1.ישנם הרבה זוגות שחיו שנים רבות ללא נשואין והסתדרו מצוין. דוקא אחרי שהתחתנו פרץ משבר והפרידה הגיעה אחרי זמן קצר. 2. לפעמים גברים "חיות אדם" כלפי בת זוגם הופכים לבעלים למופת עם בנות זוג אחרות. 3. בני זוג במשבר שמגיעים לעורכי דין ולערכאות יש להם נטיה להפריז בתאורים שלהם כאשר כל צד מסתיר את התנהגותו הנלוזה ומנפח את מעשי בן הזוג. ככה שלא כל סיפור שמגיע לעו"ד הוא האמת הצרופה. אשמח לשמוע את הערותיך
 

רדידי

New member
נישואים כושלים של...

הילדים, לפי עניות דעתי, נובעים מכך שהילדים, מקטנות והלאה, מחקים את הוריהם ובמקרה שהזוגיות עולה על שרטון הילדים סובלים, אקרא לזה "מחסך בזוגיות הולמת". הם לא ידעו כיצד יש לנהוג, במקרים שונים, בזוגיות שלהם מפני שנחשפו בילדותם ובנעוריהם למצב שההורים או שלא הצליחו להתמודד עם הבעיה או שפשוט היא לא היתה כי הזוגיות נגמרה. כך אני רואה זאת ושוב לא בכל המקרים וזו רק דעתי עדיין אופטימית
 
רדידי תהיי חזקה ../images/Emo24.gif

רדידי זה קשה אני יודעת אבל את צריכה להראות לו שאת לא נבהלת ממנו ואולי הוא יקלוט את המסר,למרות שהוא עדיין נמצא בשלב איש המערות,ושוב תהיי חזקה למען ילדיך,מקווה שתמצאי מישהו טוב יותר,ורדינה67 .
 

רדידי

New member
צודקת ב- 100%

משום מה שלב איש המערות מתארך לו עד אין קץ. נ.ב. גם אני מקווה למצוא מישהו טוב הרבה יותר. עדיין אופטימית
 
למעלה