פנקיסטית יקרה
קראתי את השיר הזה הרבה פעמים כי הוא עושה לי הרגשה טובה, נותן לי את ההרגשה שאני בן אדם נורמלי המוקף ע"י אנשים אמיתיים. את עוזרת לי, לזכור את החלטה שלי, שאני לא לוחם, ושאני אחד שמעוניין להיות בן אדם. כבר על ההתחלה כשאת אומרת אהובי החובבןנתתי לך חבל, זה כבר מרגש אותי, זה עניין של אימון בין גבר לאישה, ואת אומרת, מההתחלה, עוד בהיותך כזה פתי ומגוחך, נתתי לך חבל כדי לקשור אותי ברצועה או לחנוק. התחושה הזו של לעסוק באהבה מצד אחד ומצד שני מהשהו אכזרי שלאט לאט מלפפ מסביב לצואר. אני אפילו לא מוצא אך לתאר את הרגשתי, זה כל כך חודר אלי חותך אותי. כנות זה מין סכין כזו שיש לה שני להבים. ולא מספיק שהחבל לאט לאט מלפפ מסביב לצווארך, את עוד באה ומציעה עזרה, הנה תסתכל כך עושים את זה. אני רוצה להיות אמיץ כמוך. אני רוצה לשכוח שיש בעולם הזה חבלים וליפופים, להכנס לתוך גוב האריה, מתוך אמונה שמשחשוב זה להיות אני, אוהב כזה, רוצה להיות עם כזה,ושהחבל יתלפפ לו כרצונו, כי מה שחשוב זה היותי אחד שמוכן להכנס לתוך הלוע וממש להיות שם. שתדעי לך שהשירים שלך עוזרים לי להבנות, כל שיר כזה נושא בתוכו דקירה קטנה שתוקפת את אישיותי ואת המהות שלי. אני מקנא בך על האומץ שלך, הלוואי ואדע להיות אמיץ כמוך. אמרת לי שאסור לי להיות נפלא, הבעייה היא שאני חשבתי שהדרך היחידה של להיות פחות נפלא זה לא להתייחס לשירייך. לא ידעתי מה לעשות כי זה דקר אותי, והשיר שלך עמד כך שמ. תשמעי בלתי אפשרי עבורי להתעלם משירייך. שמת לב שהחבל יש לו רעש חרישי כזה כשהוא לאט לאט מתלפפ, כמו נחש, ואת יודעת שהסכנה הולכת ומתקדמת, ואת עוד אפילו מציעה עזרה. תפילה לי, מי יתן ויעלה בידי, להיות גאה באהבותיי ובאנושיותי, לא לוחם ולא שיריונאי, ושיתלפפ לו החבל כמה שירצה.
