חבל שנולדתי

חבל שנולדתי

חבל שהאמא שלי לא הפילה אותי זרקה כמו חפץ, זה הרבה יותר טוב מהרגשה שלי, שום כלום, לא ילך לאף מקום, עוצר במקום, עלוב ונדחה אין סיכוי אין משמעו לכלום, רוצה לנוח, רוצה לישון לא לראות עוד אור יום לעטף בחשכה, הדיכאון הוא הבית אסורים שלי ואני התלין, אני לא יכול יותר זה כמו שאמר בלחסן נחשים ועקרבים שאוכלים את הגוף, כמה יפה הוא תיאר את המוות כמו שאני לא אוכל לעולם, אוהב אותך בלחסן אנחנן שיכים לאותה קבוצה , קולנו לא נשמע וכנראה לא ישמע, כמו שכתבתי " האלוהים לא שומע קול בכי העזובים " ככה זה, דינו מוו מיום שנולדנו עד יום מותנו, אני יביט בשמים ויראה את האופק ? לא אני עיוור, לצבעים, לריחות ,אני סומה מהלך בין קברים, בין העפר בקבר שלי לעפר של החיים, רוצה לשואף אל האור לא מצליח, אני גמור, זה ברןר, שום כלום בגלקסיה הזו, אפס מאופס , מי יזכור איש כמוני ? כמו שכתב המשורר הטוב אזיקסון , זהו אין לי עוד מה לןמר, אני אלך לשכב עכשיו ואחכה לעוד יום כמו היום, זהו הפסקתי לילל .
 

shir3001

New member
עכשיו זה מרגיש ככה

אבל רגשות מתחלפים ולפעמים יש רגעים שבהם אפשר לראות את העולם אחרת. לראות את השמים, האור והצבעים ולהרגיש משהו יותר טוב...
 
כן אבל זה מאוד מאוד נדיר אצלי

רוב הזמן אני חיי מת ובדיכאון מאוד עמו' לא אני לא ממש רואה שום שמים
 
למעלה