ואם הזקרנו אותו...את קיבוץ הגושרים
אז ביום שלמחרת החתונה שלנו,נסענו לקיבוץ הגושרים לירח הדבש.כל החברים שלי אז נסעו לנתניה למלון,או לאילת,אני נסעתי לכאן,אשתי התייאשה כבר אז.ואני אמרתי לה שאני חיפשתי מקום שקט.יצאנו בבוקר מהבית[שיכון זוגות צעירים בנשר-מדרון,ככה קראו למקום]אוטובוס עד צ´ק פוסט,ומכאן עוד אוטובוס לצפון.הגענו לבית ההארחה שהיה אז בתחילתו,קיבלנו את הביתן,שהיה סמוך לנחלון קטן שזרם שם,ממש ליד הביתן.נו,והתחלנו בירח הדבש.בבוקר מוקדם יצאתי לבד עם חוטי דייג שהבאתי איתי,בצק הכנתי מהכיבוד שהיה בחדר,ונעלמתי לאשתי עד הערב,וכשחזרתי עם הדגים,קיבלתי מנה.וככה זה עד היום,ותמיד חוזר הביתה...[ביום ההוא בחדשות,הפלנו לסורים עשרה מיגים]. עברו שנים רבות,זכרתי את המקום,ואהבתי.ובתאריך של עשרים וחמש שנות נישואין הזמנתי את אותו הביתן לסוף שבוע.אשתי כמובן לא ידעה מכלום,הפתעה גמורה.נסענו כאילו לטייל ביום ששי,הכנתי תיק עם כל מה שחשבתי שצריך,ביגוד וכד´,ונסענו כאילו לכל היום,נו..והגענו לכאן,והיה נחמד להזכר,ולהיות פה,לדוג כבר לא הלכתי הפעם.והשלל האמיתי היה בחדר!