זרה בתוכן

*צופיה*

New member
זרה בתוכן

כשהן העריצו את אריק - אני חלמתי את שמוליק (מה איזה ? קראוס !) כשהן גיהצו את השיער זו לזו – אני הושטתי יד, הכנסתי את התקע לשקע, אבל את שלי השארתי סילסולים-סילסולים. כשהן התנשקו צרפתית ראשונה עם יקי מכיתה ט'3 – אני אחזתי חזק מאחור, על האופנוע, את חיים שכבר מזמן שכח איך נראה פנקס חוגר מבפנים. כשהן הביאו הביתה את הטייס הכי שווה בבסיס, שאבא שלו קרדיולוג ידוע ואמא שלו קיבלה איזה פרס מחקר פעם – אני קרעתי ברגילה את לילות אילת במיוחדת עם מחוספס אחד, עם בסטה בשוק. בסטה בסטה אבל נשמה יתרה. ולא הבאתי אותו הביתה. כשהן הסתובבו במסדרונות הפילוסופיה והספרות – אני עברתי על העתקי ההרצאות שהכינו לי החנונים מהמדעים המדוייקים. הם גם נתנו לי להעתיק אחר כך. בבחינה. כשהן תיכננו את החתונה הנוצצת עם הנווט (הטייס התחתן בסוף עם החברה הכי טובה שלהן. ובוגד בה עד היום עם פקידת המבצעים) – אני קפצתי לאיזו חצי שעה אמרתי שהכי פשוט זה הכי, אחותי הבאתי זר נרקיסים וירדתי לסיני עם כמה חברה' מהצבא. כשהן נשפו שם בחדר לידה, בפעם הראשונה – אני נשפתי בחדר במלון, עם איזה חמוד אחד (דווקא כמעט טייס ! העיפו אותו ממש בסוף) עם אשה וילד בבית, וחוש הומור קורע בכל מקום. כשהן סגרו 20 שנה באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד עם אותו בוס ואותה כוס קפה 2 סוכר כל בוקר - אני החלפתי מקצוע בפעם השלישית מקום עבודה בפעם הרביעית וגם הורדתי את הסוכר. וכשישבנו היום והן דיברו על הארנק שקנו ברומא ועל מה קרה לסלסטה או קמילה או משו כזה (חשבתי זאת אחת, יצא לה שם אקזוטי, אבל גרה בשכונה. התברר שהיא בכלל גרה בארגנטינה.) ועל הבעל של ההיא שהשאיר רוסיה מעוברת (זה דווקא היה הקטע הכי טוב. גמאני אוהבת רכילות עסיסית. למה להתיפיף ?) ואחר כך התווכחו על הטיפ ומי אכלה כמה (והן לא שטוחות כמו שזה נשמע. ממש לא. ובטח לא קמצניות כמו שזה נראה. כל כך הרבה מילים – ולא הצלחתי להסביר, נראה לי) – פתחתי את הארנק הפושטי זרקתי מאיה (דווקא התחתנתי "טוב", בסוף. וגם סולידי. וגם כזה שאפשר להביא להורים, אפילו של החברות שלי, ועוד לקבל עודף. הפסידו הרבה כסף בהימורים, החברות האלה) והפטרתי : יאללה, בנות. עוד שנה ? משו כזה ? צופיה. לא מוצאת את עצמה עם חברות הילדות האלה. אבל ממשיכה לחפש. פעם בשנה. משו כזה.
 

מציץ

New member
יש

יש בנות שתמיד מסתדרות טוב יותר עם בנים, מאז ומתמיד.יש כאלו שתוכנתו לשחות עם הזרם ויש בלתי ניתנות לאילוף(בבקשה לא להתפרע בגלל המילה). חיים "רגילים" אינם חיים בשבילן... וברבי מעולם לא הוותה מודל עבורן. כאלו אני אוהב.
 

עיניים

New member
../images/Emo141.gif אילוף הסוררת

חיים סוערים היו לך, צופיה,,, אלא שתוך כדי קריאה - חשבתי שאני זו שכתבתי את המילים הללו,,, עד שהבחנתי בהבדל האחד: כל תיאורייך (עד הטיפ) - התכווצו אצלי עד תום השירות הצבאי. אחרי הצבא - נפלתי
נפלתי לשני עשורים וחצי - ואז השתחררתי מהכבלים, ומאז - הכל חוזר חלילה, (אולי לא טייסים אבל אסטרונאוטים, לא בסטיונרים אבל הומלסים
) כולל פגישות-מסעדנות עם חברות ילדות וחברות בגרות (מתקופת הנישואין). ככה זה. הדרכים מתפצלות, וכשאת מגיעה בחזרה לצומת - את כבר לא מכירה את המקום. אגב, כבר חשבתי שבחמישי-שישי-שבת שובתים כאן,,,
 

עיניים

New member
../images/Emo141.gif אמרת -

אמרת. פעם היו משפשפים אבן באבן לקבל ניצוץ של חום. מעניין מה משפשפים היום כשהתוצאה המתקבלת היא - אפס, כלום, נאדה,,,,
 

*צופיה*

New member
הומלסים

גם טוב. בכלל – LESS בנקודות מסויימות זה הרבה פעמים MORE בחשובות יותר. ועכשיו יש לך את הזמן והאפשרויות להשלים את השניים וחצי עשורים. שנשווה בסוף ?
 

עיניים

New member
../images/Emo141.gif פעם,,,

היה לי מורה ששמו היה לֶסִין. כל שבוע היה ניגש לטסט - וחוזר אבֶל וחפוי ראש עם תואר "נכשל". לאחר שבע פעמים - החליטו התלמידים (ואני בתוכם) לקרוא לו LESS-IN המעניין הוא - שהוא ניסה גם ללמד אותנו מתמתיקה, ואנחנו למדנו לבגרות מהטעויות שלו. לא פלא שלמדנו על בשרנו את משמעות הפתגם - LESS IS MORE - AND MORE IS LESS
 

*צופיה*

New member
בקיצור

זו בדיוק אחת הבעיות שלך. אבל רק אחת – אז לא דחוף לרוץ לתקן. 'תאמת ? מפה אתה נראה בדיוק כמו שוקה היורם שהיה עושה בשבילי את העבודות הסמינריוניות ואחר כך משפשף. ('צטערת רטרואקטיבית ובדיעבד וגם מראש, שוקה. גם לשרלילה יש גבולות). מה נגמר עם ההיא עם השן-כן-שן-לא ? התחתנתם בסוף ? צופיה. שרלילה גאה.
 

*צופיה*

New member
לכל שאלה (כמעט) תשובה

מי שלא ראה את דינה ורינה ונירה באות – אדומות לחיים ולא מסומק מתרגשות ולא מפרח - ומספרות איך היתה הנשיקה הראשונה ההיא עם ההוא מט'3 – לא ראה אותנטיות מימיו. בינתיים הן למדו משהו. עכשיו הן כבר מזייפות.
 
קבלי חח על היצירה.

לרגע חשבתי שאת מצטטת מספר...
**** זרה בתוכן... חשתי כשהייתי שם, בגן, ביסודי, בתיכון. לכן מעולם לא נשארתי עם מי מהן בקשר. כששקלתי 25 ק"ג והן שקלו 18 (כיתה א'...) הייתי מושא ללעג שלהן אבל בגיל 18 כשהן מצאו את עצמן במידה 44-46 ואילו אני הייתי במידה 38 הן אכלו את הלב.. אז מעולם לא נוצר קשר, את מבינה? **** לפני שנה פגשתי אותה, את "מלכת הכיתה". בעלת בית קפה בעיר. לבושה בקפידה. כל שיניה כתרים זולים בולטים. עצוב. שערה צבוע ועשוי בקפידה בפן. בקושי זיהיתי אותה. היא, לעומת זאת, זיהתה אותי באחת. שאלה אותי למעשיי ועינייה התרחבו בקינאה גלויה כשאמרתי במה אני עוסקת. ואז היא הפטירה ספק בלעג: "כמה צפוי, תמיד היית הילדה הכי חכמה בכיתה". פחחחחח מסתבר שאנשים קטנים צריכים להקטין אותך, על מנת להביא אותך למידותיהם.. שיהיה.
 

*צופיה*

New member
תודה ../images/Emo9.gif

לא הייתי שם אבל "כמה צפוי. תמיד היית הילדה הכי חכמה" לא נשמע לי הקטנה. העיקר שקטן עליך ! ודווקא חכמות החברות האלה שלי. מאלו שהושיבו על יד התלמידים הכי גרועים ומופרעים (אבל רק אני גם התאהבתי בזה שלידי). ולא נורא לי להרגיש זרה. לפעמים רחוקות. בכלזאת יש בי נוסטלגיה לסיר שעשינו בו פיפי בגנון מרים.
 

אורמור

New member
לגמרי לא מפליא אותי לקרא ש...

כשהאחרות X אז את Y לו היית כמו האחרות היית מעניינת כפי שאת? היה כיף לקרא אותך כפי שכיף עכשיו? לא! אז בלי טובות, תהי את "אחרת" ונהדרת,(לטעמי) ניסיתי לחשוב לאור המאמר שלך מה אני הייתי מולן ולא עלה בי משהו מובהק, לא בטוחה שבעצמי הייתי אחת מהן, היו לי משהו כמו 2 חברות טובות <הקשר נשמר עד היום> לא בטוחה שהיה לי את השכל או ההבנה לקלוט בזמנו שזה לא פשע שלא להיות חלק מהעדר, חושבת שהנחתי אז שלהיות בחבורה של מלכות הכיתה זה סוג של הישג אבל לא התאמצתי כי מראש נראה אבוד, לא היתי מוכנה להשקיע בקרקס...ובשוW אוף תמיד הייתי רק "אני". ה"אחרות" (בשורוק) שלך נקראת מעניינת ושובבה,כיפית ממש אני מוכנה לחתום שאת לא מצטערת על כלום. אשרייך הכתיבה מדהימה, אבל גם זה לא חדש נהנתי, תודה ושבוע נפלא לך ולכולם אור
 

*צופיה*

New member
תודה

עיזבי מלכות כיתה. מי בכלל יכול להסתדר עם השמלה עם הפאייטים ונעלי העקב האלה. ושימשיך לך הרון בלב. תעבירי אלי 'תסופגניות. (וגם את הסיגריות).
 
למעלה