זקוק לעצה.

זקוק לעצה.

שלום לכולם. ויום עצוב לי. אחרי תקופה מאוד ארוכה, הגעתי להחלטה קשה ומאוד כואבת לשים קץ לנישואינו. אני מעוניין להיפרד בצורה יפה ומנומסת ובלי ריבים, תוך דיון בוגר איך מחלקים את הרכוש ( את 4 הפורשה ואת 16 הוילות בכפר שמריהו). לא אין הרבה, רק זוג ממוצע שקנה דירה, וגר בעצם בדירה שכורה במקום אחר. אני לא רוצה ל"דפוק" את אישתי, אבל מצד שני לא רוצה להישאר קרח לגמרי. ניסיתי לדבר אל ליבה שנפנה לגישור, אך מיד נזרקו הדרישות (הבלתי מתקבלות על הדעת), למשל, לקבל כל חודש סכום של 7000 ש"ח (המשכורת שלי זה רק 9000) ואת הדירה לעצמה לגמרי, ואת כל החובות (מינוס בבנק ועוד מיליון תשלומים) עליי. לא נראה לי שאנחנו יכולים להיכנס למצב של תשלומים לעורכי דין והתקוטטויות משפטיות, שבסופן המקום שנגיע אליו הוא ידוע, רק שבדרך לשם אנחנו נהרוס ,נשבור ,נקלקל ונפגע בכל מי ומה שיקר לנו. ואת זה אני רוצה למנוע בכל צורה. מה לעשות ? אני לא רוצה לרוץ לרבנות כי נראה לי ששם אני אקבל את דרישותי די בקלות (לא הזכרתי שכבר הרבה זמן אין בינינו יחסים ... אולי 3 פעמים ב 10 חודשים). זהו עצוב לי ואני לא יודע מה לעשות. רציתי להדגיש שאישתי לא אשה רעה, ולפי דעתי היא אפילו אמא מקסימה ונהדרת לבנות שלנו, רק שאליי היא לא ממש מתייחסת, יש לי תפקיד ברור: אני אבא . (נקודה) זה שאני אמור להיות גם החבר, גם המאהב וגם עוד מיליון דברים טובים אחרים. את זה היא משום מה לא רוצה . אז אחרי המון שנים של חוסר התייחסות, קבלתי כמובן מאליו, וכמובן חוסר ביחסי מין, ובריבים החלטתי את אשר החלטתי.
 
תבנית של פרידה

אני רוצה לברך אותך בחום רב על הגישה החיובית, קנית את עולמך בהפנמת הגישה הזו, אשר לא במהירה תקטוף את פירותיה, אך בעתיד, ליכשיתייצבו העניינים בתקופה "שאחרי" תוכל לראות את הליבלובים הרבים של הגישה. אני מצרף לך כאן את דברי. מקווה שיעזרו לך השורות הבאות להתגבש. תבנית זו של פרידה עוסקת יותר בצד היוזם שהרי הצד האחר הוא יותר מגיב למהלכים, אני מבקש בזאת להגיש מעין תבנית חשיבה אשר רק הקורא יוכל ליצוק אל תוכה את תוכן עניינו. אשתדל. ובכל מדובר בשלושה אלמנטים מכוונים: * היבט ה-"אני העצמי" * היבט "החומר" * ילדים בהיבט זה של ה"אני העצמי" עומדים השיקלולים של ה"ביחד" מול ה"לבד", מאחר שאדם לא עושה מעשה כדי שיהיה לו רע יותר, המשמעות היא זו- באיזו צורת חיים יהיה לי טוב יותר?- שאלה זו יכולה להצמיח את תחושת השלימות עם קבלת ההחלטה, כל החלטה. עניין זה של ה"אני העצמי" נוגע במה שאני מכנה "חוסן חברתי", לאמור, היכולת שלי לעמוד במעגלי הביקורת החברתית על החלטתי. במעגל הראשון- הורים, ילדים, אחים. במעגל השני- חברים, מקום עבודה וכן הלאה. והנה מתוך החוסן הזה צומחת האינטראקציה עם הסביבה אשר במהותה בא לידי ביטוי "האני העצמי", האם אצדיק את קבלת ההחלטה שלי תוך כדי "השמצת" בן זוגי? או שאדע לבנות את מסכת טיעוני כך שלא יפגעו בבן זוגי, אבל ישמשו באופן נחרץ הסבר מספק לסביבה השואלת . נקודה זו חשובה כי המחשבה על בן זוג שנעלם לעולמים איננה כה נכונה, שהרי המכנה המשותף, קרי הילדים, ישאר עד "מאה ועשרים". חשוב מאוד מתוך "שלמות של החלטה" שלא לחפש "להצדיק" את המעשה או "לשכנע" את הסביבה בצדקת קבלת ההחלטה, שלמות האני העצמי צריכה להיות כלפי הסביבה נחרצת, והדגש כי מדובר בהחלטות שלאחר שיקול דעת ושהן נוגעות לעולמו של המחליט בלבד. הסביבה מעצם טבעה ביקורתית נוטה יותר להציג גישה כללית ולא פרטנית, ומעל הכל היא מעצם מהותה חסרה נתונים רבים בכל הקשור ל"ביחד" שאותו רוצים לפרק. חשוב לשדר לסביבה את רוח הדברים הבאים: "אלו הם חיי ואני, ורק אני, אחליט מה טוב לי ובאיזו צורת חיים אחיה טוב יותר" אני מדגיש כאן את החוסן החברתי שמציג נחישות ושלמות עם קבלת ההחלטות. את המנסרה החברתית, על כל מעלליה חייבים לעבור, שום ניסיון לעקוף אותה לא יצלח, המשמעות היא שצריכים להגיע אל פתחה ערוכים ומגובשים. ההיבט החומרי בהיבט כואב זה ישנם רבים החוטאים, לטעמי כמובן, כאשר נכנסים לשרשרת חומרית ואסביר עצמי כך- החלוקה החומרית יכולה להתבצע על פי שני מודלים: המודל המשפטי המודל המוסרי המודל המשפטי הוא זה אשר החברה קבעה כמנימום לקיום הצדדים שנפרדו, כולל הדאגה לידלים, אין בחלוקה זו אמוציות, והוא מבקש באופן קר לבצע את החלוקה, ואפילו "חותך" בלב החם בבואו לקבוע את החלוקה. המודל המוסרי מדבר על ההתחשבות בצרכים של כל צד שמתפרק, וביחס ל-"יש" המשותף כאשר בבסיסו עומדת השאלה- כיצד יתאפשר לכל צד לחיות בכבוד? בחלוקה זו זונחים את מה שהחוק מכוון, היא נשענת אך ורק על הכוונה שלא לרושש את הצד האחר מתוך מניעים אמוציונאליים שליליים. ובכן הייתי אומר זאת- עם כל הכאבים, העלבונות כמו גם הכעסים, אלה צריכים להיות מונחים בארון. צריך לזכור כי בכל חלוקה האינטרס של כל אחד זה שהמנה תהיה גדולה יותר. לא קל. לא פשוט אך עדיף על שלטון הרגש בחלוקת החומר. כלומר קו חשיבה ראשוני הוא זה- לעולם יש להתחיל בגישת החלוקה המוסרית, כל פניה לערכאות לכפות חלוקה מכרסמת ב-"יש". הייתי מכנה את הערכאות השונות באופן מטאפורי הבא "אלה אוכלי נבלות" הם ניזונים ממצוקתו של הזולת, יונקים את חמצן הנאת חייהם מסיבלם של המתגודדים. פניה שכזו מכניסה לסחרור של טיעוני הערכאות שמציגות שרשרת של "אם" ו-"היה ואולי" אשר יש בהם רצף הגיוני הסוחף את העוסקים בחלוקה למקומות אשר לא תמיד בקשו להגיע אליהם והרי מכך נהנים עוסקי הערכאות, הבלתי ודאי משמש מסד עליו עם בונים תילי-תילים של טיעונים שאין מי שיפריכם אך יש בהם כדי לעורר לכיווני עשייה שמכרסמים עוד ועוד ב-"יש" המשותף לבני הזוג. ואסיים בזאת- לא תמיד המכלול שאליו מגיעים לאחר הפניה לערכאות שונה מהותית מזה שמגיעים עם הגישה המוסרית, להוציא המנה שמתחלקת עם עוד גורמים. ילדים אני גורס באופן הנחרץ ביותר שיש להרחיק את הילדים מכל סיממנים שליליים חיצוניים, אסור לערב אותם לא באופן הפאסיבי- קרי שיחה קולנית עם בן הזוג כשהם ברקע, ולא באופן האקטיבי- קרי בשיחה עמם "שמסבירים" את המניעים תוך השמצת בן הזוג. חייבים לדעת לגלות יכולת שליטה, לתת לתבונה את מרחבי הפעולה מול הילדים, אבא ואימא לעולם ישארו בדמויות שכאלו, חשוב שהילדים לא יקלעו למצב של "בין הפטיש לבין הסדן", צריך לזכור כי הפרספקטיבה של הילדים את החיים ואת ההורים עדיין לא בשילה ומשום זאת כל הסבר המאיר בשלילה את בן הזוג תרומתו זעומה ופגיעתו גדולה בעולמו של הילד. אין מילים להוסיף זולת זאת- הניחו את הילדים בצד. לסיכום: בשאלת האני העצמי חשוב להגיע לשלמות החלטה לפני שנכנסים לשבילי עשיה. בשאלת החומר להפנים שככל שיכנסו שחקנים נוספים ל"מגרש החלוקה" כך המנה תהא קטנה יותר. בשאלת הילדים, באופן הנחרץ ביותר, יהא אשר יהא, להשאיר אותם מחוץ לכל אבן פסיפס של תמונת הפרידה. בהצלחה
 
../images/Emo45.gif - אני מסכים עם כל מילה

תגובתך (המשובחת לטעמי) הוכנסה לטאגליינס וגם כמאמר (בקטגורית הליכים משפטים וגישורים).
 

s h o o s h a

New member
עצות "פרקטיות"

מפנה אותך לאתר "מתגרשים" לקבלת טיפים. לדעתי, תוכל לקבל אינפורמציה התחלתית באשר לצעדים שיהיה עליך לנקוט ו"כללי התנהגות נאותים" שיגרמו למינימום "נזקים" לשני הצדדים. בנוסף, מאמר מענין בנושא גישור אשר ממנו אולי תוכל לדלות דרכים להקל על התהליך. ובכל מקרה, בהצלחה בדרכך שושה
 
שלום לך

אני לא בטוח שאשתך רוצה להתגרש, אבל מאידך היא גם לא מסוגלת לאמר זאת בפשטות. לכן היא כנראה מנסה להציב רף דרישות גבוה כדי לגרום לך לוותר על רצונך (אתה יזמת את הצעד). הפנו אותך לצד המשפטי ולא אעשה זאת שוב. כללית, מכיוון שאינכם גרים בדירה שבבעלותכם המצב לגבי הדירה נראה לי קל יותר מאשר אילו גרתם בה (שימור זכויות הדייר, תנאי מגורים לילדים וכו'). הדירה שבבעלותכם, הכספים, החובות והמשכנתא - כולם נכנסים לסל אחד ואת זה מחלקים בחלוקת רכוש. בעקרון היא והילדים יכולים להמשיך להתגורר בדירה השכורה, לפחות לפרק זמן בו תתארגנו עם שאר הדברים. אחר כך נשאר עניין המזונות ותשלומים אחרים, עליהם תצטרכו לדון ולהסכים (האם היא עובדת ומרוויחה? האם בעקבות גירושים היא תצטרך ליצור שינוי בקריירה או יגרמו לה הוצאות נוספות בכל הקשור לילדים?). אתה שואל איך מדברים על זה באוירה חיובית ובונה? אולי אחרי שנים של נישואים בהם לא עלה בידכם הדבר, הרצון להתגרש יפה יאלץ אתכם למצוא את הדרך. יתכן שאם תצליחו בכך, תהיו לאחר הגירושים חברים טובים יותר מאשר בהיותכם נשואים (מוכרים לי "תקדימים" כאלו). נסה לשכנע אותה לדון על הדברים, מבלי לשלול שום נקודת פתיחה של אף אחד מכם, אצל מגשר/ת. אני מאמין שדיון מונחה, שימקד אתכם על האינטרסים והצרכים האמיתיים שלכם, תוך הבנת הצרכים והאינטרסים של השני, יניב תוצאות חיוביות. לפני שמנסחים סעיפים בהסכם, יש להבין מה אתם בעצם רוצים ומה יש באפשרותכם לתת ורק אחר כך לתרגם זאת למספרים ולסעיפים בהסכם. בהצלחה.
 
רגע לפני כיבוי אורות...

האם אתה יכול לשים יד על הלב ולומר, עשיתי הכל כדי לא לפרק את המסגרת? בהודעה קודמת שלך מכתב לאשתי ובהודעה זו אתה כותב כמה שניסית לשקם את הזוגיות שלך והיא אינה מוכנה, אולי רגע לפני שהחגיגה נגמרת... כדאי לגשת לייעוץ אולי תצליח להפיל את החומות שהיא בנתה סביבה כשהיא יודעת עכשיו שאתה רוצה להתגרש. לא כתבת בהודעות שלך שהייתם בייעוץ, תמיד אפשר להשאיר את האופציה של הגרושין לסוף כשכבר ממש אין פתרון אחר. בהצלחה
 

s h o o s h a

New member
מקום להתחיל בו את הדיון

בקריאה נוספת של דבריך ולאחר שהפניתי אותך לגורמים מקצועיים, חושבת שדווקא המשפט שלה "לקבל כל חודש סכום של 7000 ש"ח (המשכורת שלי זה רק 9000) ואת הדירה לעצמה לגמרי, ואת כל החובות (מינוס בבנק ועוד מיליון תשלומים) עליי." הנו הדרך להתחיל את התהליך. לאמור, על בסיס דרישתה זו, לפנות למגשר/איש מקצוע אשר יהיה מסוגל להראות לה עד כמה דרישתה אינה הגיונית ומאידך מה כן. אני חושבת שאם תצליח להציג בפניה את הדברים באופן שאינך פוסל אותם על הסף, ייתכן וייקל עליך לשכנע אותה להגיע לאדם אשר יהיה מסוגל להעמיד את שאר הדברים, רובם ככולם, בפרופורציות הנכונות. בהצלחה
 

פיאנו

New member
מחירה של התחשבות

תגיד אתה רוצה להתגרש או שאתה רוצה שינפיקו לך תעודת מתחשב? תתחיל להיות מעשי, תיגש לרבנות תפתח תיק, זה יניע מהלך היא תבין שאתה רציני.אתה יכול גם לעזוב את הבית זה לא יפעל נגדך, יעוץ ראשוני מעו"ד או טוען רבני לא עולה הרבה, ובטח פחות ממה שאתה עלול לשלם תמורת ההתחשבות המופרזת שלך. תן לה לדאוג לאינטרסים שלה בעצמה כי גם ככה היא עושה מה שבא לה, וכרגע מאד נח לה שאתה אבא ומפרנס והיא לא אשתך. כן תכניס לך טוב לראש...אשה שלא מתייחסת אליך ולא מעוניינת באינטימיות איתך היא לא אשתך, היא אפילו לא סוכנת הבית שלך. צא לדרך תתחיל לפעול לפני שהיא תפנה ראשונה לבימ"ש לענייני משפחה.
 
למעלה