זקוק לעיצה

זקוק לעיצה

אז ככה: אני חי בנפרד מאשתי במשך כשנה וחצי. יש לי שני ילדים, וגם חברה, מזה 9 חודשים. עכשיו אני וחברתי רוצים לעבור לגור יחד. אבל,... איך מספרים לילדים? הם בגילאי 11 ו-8. לאמא שלהם יש "ידיד", והם כבר פגשו אותו כמה פעמים. שאלתי אותם קצת על הידיד הזה - התגובות היו מעורבות. כל עיצה/התייחסות תתקבל בברכה.
 

resputin

New member
הם מודעים שלאבא יש "ידידה"?

אם אתה מנחית עליהם עובדה שכזו, שלא רק שיש לך מישהי אלא שאתם עוברים לגור ביחד- יכול להיות אכן שהתגובות יהיו מעורבות. תכיר להם אותה, גם םא זה דוחה את תוכניות המעבר שלכם בכמה שבועות עד כמה חודשים וכשתראה שהתגובות אוהדות או נורמאליות, שהם התרגלו אליה, היא תוכל לעבור לגור אצלך ביותר שקט. להביא את הכל במכה אחת, על ילדים בגילאים כאלה יכול להיות לא נעים.
.
 

De-Panther

New member
בהחלט... הזמן בגילאים האלה עובר דיי

מהר בסופו של דבר אין להם בידיוק תחושה של זמן יש דברים שנראים להם נצח ויש דברים שנראים להם כמו שניה ודבר כזה אם הוא יראה כמו שניה הם יצאו מאוד מבולבלים מניסיון
 
נוטה להסכים. ובאופן כללי -

קשרי ידידות של ההורים זה לא משהו שצריך להתבייש בו ולהסתיר אותו. מובן שלא צריך להכיר לילדים כל קשר חולף, אבל כשמישהי נהיית משמעותית בחייך, יש מקום שהילדים ישמעו את שמה מדי פעם (לא בצורת הרצאה או הנחתה, אלא אפילו כשיתוף בחוויה - הייתי אתמול בסרט עם X), לאחר מכן יכירו אותה, ואחר-כך אף יקבלו את העובדה שאתם עוברים לגור יחד (אם כי זה בוודאי לא שלב פשוט בכל מקרה). מכיוון שעד עתה זה נשמר בסוד (עד כמה שאני מבינה), אני מסכימה עם קודמי שכדאי לקחת עוד כמה שבועות ולעשות את התהליך הזה במקוצר. ולא צריך לפחוד מתגובות מעורבות. כמו שלילדים שלך יש חברים, גם לך מגיע. (נכון, יש הבדל, אבל בכל זאת.)
 

shellyland

New member
פנתר

המילה האחרונה בהודעה שלך היא אולי הכי משמעותית. מהניסיון שלך - מה אתה היית מציע לו לעשות (או לא לעשות) בשביל שהמעבר ילך יותר "חלק"? אני חושבת שאתה יכול לתת לו עצה הכי טובה.
 
הוא אמר - הדרגתיות. וגם אני הכנסתי

כמה פעמים חברים הביתה, והילדים שלי קיבלו את זה מצוין. אבל אכן אי אפשר לעשות את זה כהנחתה - יום אחד הם לא מכירים את הבחורה וביום הבא היא כבר גרה עם אבא. זה לא טוב. הם צריכים קודם ללמוד לחבב אותה, ללמוד להסתדר איתה. אמנם אצלו זה אולי יותר פשוט, כי הילדים לא גרים איתו, כלומר, הוא לא ממש מכניס אותה לבית שלהם (אם אני מבינה נכון), אבל בכל זאת אסור לעשות את זה בלי לעבור את התהליך ההדרגתי.
 

De-Panther

New member
מה שזו מעלי כתבה../images/Emo3.gif ואין לי רעיונות

טובים בדרך כלל
מה שכן כדאי שתיהיה כימיה גם בין החברה לילדים בכל זאת היא איכשהו תיהיה חלק מהחיים שלהם כנראה רצוי שלא יהיו ריבים בינהם
 
פנתר באמת הזכיר פה נקודה חשובה:

האמת היא שמעולם לא עלה על דעתי לצרף מישהו למגורים משותפים לפני שראיתי שיש לו כימיה מצוינת עם ילדי. כלומר, גם אם הייתי מתה על מישהו, אבל הייתי רואה שיש חוסר כימיה בינו לבין הילדים, בשום אופן לא הייתי מצרפת אותו כדייר בבית. קודם הייתי מנסה לפתור את חוסר הכימיה. אצלי זה באמת מעולם לא עמד למבחן כזה, כי תמיד הכנסתי את החבר בשלב הרבה יותר מוקדם, לפני שעניין המגורים עלה בכלל על הפרק, והקשר נמשך במידה רבה גם בזכות העובדה שהייתה כימיה טובה.
 

De-Panther

New member
והדבר האחר הוא בקשר לילדים נוספים..

זתומרת שאם נניח אתה מתכנן עוד ילדים עם הבת זוג החדשה תיהיה קנאה הרבה יותר גדולה בין הילדים שיש לך עכשיו לבין שלה ולכן רצוי שיהיה הפרש של כמה שנים טובות בין הילדים אם יהיו כאלה כי אז הם כבר יהיו גדולים יותר ויבינו יותר וגם פחות ידרשו צומי למרות שתצתרך לתת להם הרבה מאוד יחס אחרת הם ירגישו מאויימים...
 
למעלה