זקוק לחוות דעת

[אש רושפת]

זקוק לחוות דעת

טוב, מזה שנתיים וחצי בערך שאני נופל בין הכסאות, כאשר מצד המעש - אני לא מקיים כלום, ומצד המראה החיצוני - אני עדין עם כיפל'ה קטנה. כמובן שהמצב בעייתי ביותר מבחינה נפשית, אבל זה בטיפול. הקטע הוא עם ההורים, אין להם בעיה עם הדרך שלי, רק שהם מבקשים שכאשר אני בבית (אחת לשבוע-שבועיים) אתנהג כדתי לכל דבר, שזה אומר תפילות וכד' עקרונית אין לי בעיה עם זה, כי אני מבין שיש אחרי עוד 7 ילדים לחנך והאינטרס מובן, ולכן אני הולך עם אבי לביה"כ למעריב של שבת ואחרי זה יוצא עם חברים (הוא לא יודע - אני לא רוצה לצער אותו) ומאוד קשה לי הדו-פרצופיות הזו , מצד אחד הייתי שמח מאוד לצאת לגמרי מהעסק ולאכול חזיר ביום כיפור בהר הבית, מצד שני הקשר אם המשפחה גם חשוב לי , בכל זאת, המצב הזה קצת מוזר לי ורציתי לדעת איך אחרים התמודדו עם זה.

 

[m666s]

כבר התרגלתי?!../images/Emo12.gif

זו בעיה שאני מתמודדת איתה כבר שנים בכל מני רבדים "ברומא התנהג כרומאי" כך אומרים, כשאני באה לביקורי סופשבוע אצל אמי ומשפחתה החרדים אני מחליפה לחצאית, שרוולים ארוכים, צוארון סגור, שיער אסוף, וכו´ תחפושת שלמה! וכשאני אצלה אני צריכה להתנהג כמותם למראית עין: ברכות, נטילת ידים, ועוד. היו תקופות שהרגשתי מרובת אישויות מרוב בילבול והיה לי קשה להחליט מי אני, עברתי כברת דרך כדי להכיר באמיתות הפנמיות שלי,ולהבין שההצגה שם הכרחית וזו רק הצגה, והאמת שרוב החיים שלנו אנחנו מתנהגים כמנהגי המקום ולפעמים בניגוד לאמונותינו (או העדרן) בכל אופן אם חשוב לך קשר משפחתי לא נורא תשחק את ההצגה מדי פעם ובחוץ תהיה מי שאתה רוצה להיות ואיך שאתה רוצה להיות , יתכן גם שעם הזמן יפשירו מתחים, ויתמתנו הדרישות, ואולי תהיה יותר הבנה וקבלה! בהצלחה!

 

[גדי ויסברט]

תרומה צנועה מנסיון צנוע

אש, הייתי בדיוק במצב שלך. כשהשתחררתי מהצבא (אני בא מבית דתי לאומי), כבר היה לי ברור שאני לא דתי. גם להורים שלי זה היה ברור, אבל הורים כמו הורים - בטוחים שיום אחד אני אתעשת ואחזור למוטב. לכן הם ביקשו גם ממני, לפחות כלפי חוץ, להתנהג כדתי. אני חייב להגיד לך שבדיעבד, זה היה מצויין מבחינתי. המצב המחורבן הזה שהייתי תקוע בו חייב אותי להיות מאוד רגיש לגבי מה אני עושה ומתי, וככה כל ההחצנה של היציאה לשאלה הייתה מאוד הדרגתית. יכול להיות שאנשים יחלקו עלי פה, אבל אני מאד בעד עבודה בשלבים. לאט לאט הרגלתי את ההורים שלי שאני לא נוטל ידיים לפני לחם, שאין טעם להעיר אותי בבוקר לתפילה, ושאין צורך לשאול אותי ביום שישי "למתי לכוון את השעון שבת?". אחרי שנה של חיים כאלה, טסתי לשנה למזרח, וכשחזרתי היה כבר ברור לכולם שאני לא מתכוון לחבוש כיפה, לא בבית ולא ברחוב, שיראו השכנים! אמנם אני מתחפש כל פעם שאני מגיע לסבא וסבתא שלי, אבל זה דבר ברור לי לגמרי, יש גבול לעקרונות. אז אולי זה לא כל כך נורא, תזרום איתם, ותן להם את הצ'אנס לזרום איתך.

 

[ELI20007]

לדעתי תתנהג ככה../images/Emo101.gif

תנסה להראות להורים שלך שאתה מכבד אותם, אבל תסביר לו, במסעדה או בשיחה פתוחה, שאתה כבר בחרת דרכך, ושיבין שלא יפריע לך בדרכך, {שאני מאחל לך רק בהצלחה} ותסביר לו שלא ישכנע אותך בקשר לדת כי אתה לא מעוניין להיות עם תחפושת ואתה רוצה להיות מה שאתה האמיתי, ותנסה כמה שפחות להראות את זה למשפחה, אם זה כ"כ מעצבן אותו, והעיקר אתה תהיה מה שאתה ומה שהחלטת שאני חושב-גם שזה הוא דרך האמיתית, ומאחל לך רק טוב ובהצלחה לכל אורך הדרך... אנחנו תמיד איתך...

 

[סלסרו]

מאד מסקרן

הי. כתבת את זה לפני חודש - מה המצב כעת?

 

[סלסרו]

סליחה - טעות..

התלבלבתי בחודש.. לענ"ד: אם באפשרותך, סע לאיזשהו מקום לכמה חודשים, לטיול או משהו,ותחזור כחילוני למהדרין, השבח לאל. במדה וזה לא אפשרי תלך בהדרגה. תפסיק לברך פה ושם, מידי פעם תתעקש לא ללכת לביהכ"נ, אל תסתובב עם ציצית וכן הלאה. אחרי כמה שבועות הדרגתיות, תעשה משהו מסיבי, משהו שיראה להם שאין סיכוי שתחזור, כמו נסיעה לים בשבת בפרהסיא, ולאח"מ מנקודה זו תמשיך שוב בהדרגתיות. אל תהייה דווקאניק, תתחשב ברגשותיהם, ובד-בבד תמשיך להרגיל אותם בעקביות והתמדה. בסופו של דבר הם יתרגלו, ואתה תרגיש הקלה עצומה. אל תמרח את התהליך יותר מדאי. הרי לא תוכל להתמיד עם הדו-פרצופיות הזו לנצח, ועם היושר הפנימי שלך לא תוכל להמשיך ללעוס ת´תפילות ושאר מצוות לעד ולעולמי עולמים. עדיף לגמור עם הסיפור הזה כמה שיותר מוקדם. זו בועת סבון - כרגע המצב נראה לך חמור ממה שהוא באמת, וברגע שזה יתפוצץ תראה שהשד הרבה פחות גרוע ממה שחשבת. מה עם המראה החיצוני שלך? זקן ושאר התחפושת?

 

[חי אדר]

הכרעה והשלכתה

אינני חושב שיש כאן דו פרצופיות. שכן, אינך עושה את מה שאינך מאמין מתוך הסוואה, אלא מתוך הכרה של נתינת כבוד למשפחה שלך. המציאות כופה על האדם התנהגויות שלא תמיד עולות בקנה אחד עם השקפתו ודרכי חשיבתו. זהו מעין מחיר מסויים שהאדם נאלץ בנסיבות מסוימות לשלם. כמובן שמחיר זה אינו כורח המציאות, והינך יכול גם להחליט אחרת. אולם גם כאן עליך יהיה לשקול,את ההשלכות על מערכת היחסים המשפחתית. השאלה היא: מה גובר על מה, ומה לגביך נחשב לחשוב יותר בתוך מציאות זו שאליה נקלעת. בהתאם להכרעה תהיה ההשלכה. בכל אופן באשר תחליט ותכריע מאחל לך הצלחה.

 

[חי אדר]

הכרעה והשלכתה

אינני חושב שיש כאן דו פרצופיות. שכן, אינך עושה את מה שאינך מאמין מתוך הסוואה, אלא מתוך הכרה של נתינת כבוד למשפחה שלך. המציאות כופה על האדם התנהגויות שלא תמיד עולות בקנה אחד עם השקפתו ודרכי חשיבתו. זהו מעין מחיר מסויים שהאדם נאלץ בנסיבות מסוימות לשלם. כמובן שמחיר זה אינו כורח המציאות, והינך יכול גם להחליט אחרת. אולם גם כאן עליך יהיה לשקול,את ההשלכות על מערכת היחסים המשפחתית. השאלה היא: מה גובר על מה, ומה לגביך נחשב לחשוב יותר בתוך מציאות זו שאליה נקלעת. בהתאם להכרעה תהיה ההשלכה. בכל אופן באשר תחליט ותכריע מאחל לך הצלחה.

 

[אש רושפת]

Thank U All!../images/Emo24.gif

תודה רבה לכולם, אנסה לישם.