זקוקים לעזרה....

[דיגידוג]

זקוקים לעזרה....../images/Emo101.gif

שלום לכולם, מעט רקע: אנו הורים לילדה בת שנה וחצי (בת ראשונה) עד לפני כמעט חודש, שגרת יומה של בתנו היתה ברורה:

לקום בבוקר להישאר מעט במיטה ולשתות בקבוק חלב,

מסיימים- מחליפים טיטול, שטיפת פנים ומעט שיניים, יציאה לגן (שיגרת גן) חזרה הביתה - אוכל גינה ומשחקים אמבטיה כניסה למיטה, בקבוק במיטה ונרדמת.....

כיף חיים! לפני כשבועיים שלושה לערך, בתי היתה חולה והחלטנו לקחת אותה למיטתנו, שתהיה בסביבה תומכת וכייפית (עם אמא ואבא) ומאז ... תוהו ובוהו..

החלטנו שמחכים שבוע עד שתבריא ותהיה חזקה ואז נחזיר אותה לשיגרה! מה שקרה הוא; שניסינו לשים אותה במיטה ופשוט לצאת מהחדר .. מה שקרה זה שהיא בכתה, בכתה .. צרחה צרחה במשך שעה ולבסוף מרוב עייפות היא פשוט היתה מתמוטטת ונרדמת כשהיא לא נוגעת אפילו בבקבוק חלב שלצידה. מה שקרה בלילות הבאים זה שהיא קיבלה טראומה ואי אפשר אפילו לומר את המילה "לילה טוב.." שלא לדבר על כניסה לחדרה ובטח לא למיטתה.. אנחנו כרגע תקועים במצב שאנחנו "כאילו" לא שמים לב ובעצם "בלי כוונה" היא נרדמה לידנו (כלומר: לא במקום קבוע אלא כל פעם במקום אחר, למשל: פעם בסלון ופעם במיטתנו - ככה ליד אביה או לידי האמא ואז פשוט מעבירים אותה בשקט) עכשיו נוצר מצב שהיא לא נותנת לי או לאביה לזוז ממנה בכלל.. כלומר: אם אנחנו משחקים בסלון ואני רוצה לקום לקחת משהו מהמטבח- היא מתחילה בצווחות איומות של כאילו "אני הולכת לתמיד..."

ואז היא רודפת אחריי בהיסטריה. המפחיד הוא: שזה לא בכי סתם אלא ממש בכי אמיתי עם כמות דמעות וקפיצות חנק בקול וכתוצאה מההיסטריה שהיא מכניסה את עצמה - יוצא לה קקי!!

חברים יקרים!! אני מפחדת.. אנא עיזרו לי!!

תודה מראש,

 

[kokopeli 1]

../images/Emo24.gifקודם כל - אל תפחדי

חשוב לשים את הזברים בפרופורציות כי כךך גם הפרופורציות יחזרו אל ביתך. ובעצם - ממה את מפחדת? - שמשהו לא בסדר עם הבת שלך?, שהמצב לעולם לא יחזור לקדמותו?, שאת עושה דברים לא נכונים? אחד הדברים שלמדתי מהגידול של בנותי הוא להבין שיש דנימיקה, ומה שהיה ו/או עבד אתמול, לא בהכרח יהיה ו/או יעבוד היום. וכשפתאום הדברים משתנים, צריך להיות יצירתיים והחלטיים. יש משהו שצרם לי במה שכתבת, והוא העובדה שתם "כאילו" לא שמים לב. אתם בעצם, בכך, מאפשרים להמשיל למצב, שלא נוח לכם, להתקיים, כנראה, בגלל הפחד מהבכי. חשוב שתחליטו מה אתם רוצים שיהיה בשעת השינה ועם זה ללכת. ביתכם כנראה זקוקה לכם כעט כדי להירדם (בסה"כ לימדתם אותה משהו שלא הכירה קודם, שהיה לה מאוד נעים, ופתאום לקחתם את זה ממנה). אז אולי תאפשרו לה את זה. אפשר להחליט שהיא תירדם במיטתכם כשאחד מכם נוכח, ואח"כ לקחת אותה למיטה שלה, אם לא נוח לכם עם זה שהיא תמשיך לישון איתכם. אפשר גם לשים מזרן על הריצפה ליד המיטה שלכם וכך לאפשר לה לישון איתכם בחדר, אבל לא במיטה שלכם. אפשר גם להיות איתה בחדר שלה, ליד המיטה שלה עד שתירדם. ואפשר אפילו להחליט שזה בסדר מבחינתכם שהיא תמשיך לישון איתכם במיטה. יש המון אפשרויות, אבל לדעתי, אתם צריכים להחליט ולא להמשיך ולתת לדברים להיות פתוחים ולא מוגדרים. אני בטוחה שגם השלב הזה יעבור (ואז כנראה יבוא משהו אחר). תהיו חזקים ובהצלחה ...ותעדכנו

 

[irisgh]

../images/Emo45.gif

אם אתם רוצים לחזור לשגרה, תנסו שגרה חדשה שאולי יותר מתאימה היום. להיות איתה בחדר שלה עד שתרדם. האם היא צווחת מעצם זה שהיא במיטה שלה, או בגלל שאתם עוזבים את החדר? אם היא תחזור להתרגל להתרדם כשאתם לידה, אחרי כמה זמן גם תוכלו בטח לחזור לעזוב את החדר. אבל כרגע היא מוחה בתוקף, אז כנראה שהיום זה לא מתאים לה.

 

[לאה_מ]

מסכימה עם קודמותי, ורציתי להבהיר

שתי נקודות: לטעמי, הנסיון שלכם לכפות עליה חזרה לשגרה היה מאד לא מוצלח. היא ניסתה להביע את חוסר שביעות רצונה מההחלטה שלכם לשים אותה במיטתה, ואתם בחרתם להתעלם מדבריה (מבכיה, במקרה הזה) במשך זמן ארוך, עד שבסופו של דבר היא נרדמה מתוך בכי. בעיני זה מצב לא רצוי. ילד צריך לדעת שההורים שלו נמצאים שם בשבילו גם אם הם לא מסכימים למלא את רצונו. גם אם אתם מחליטים, משיקוליכם אתם, שהיא חייבת לישון במיטה שלה, אני חושבת שהדרך הנכונה לעשות זאת היא ללוות אותה בתהליך הזה. לא להשאיר אותה לבכות לבד (דבר שבהחלט גורם לה חרדות מנטישה שלכם, ואת אכן מספרת שהיא לא נותנת לך לזוז ממנה), אלא להיות שם איתה, לדבר אליה, להסביר לה את עמדתכם, להיות אמפתים לקושי שלה, להכיל את התחושות הקשות שלה. הבחירה שלכם לא מתמצה בהחלטה ותו לא. אתם נדרשים גם ללוות אותה בתהליך ההסתגלות לבחירה שלכם, אם נדרש כזה. הנקודה השניה שרציתי להדגיש - כשבכורי היה פעוט חשבתי, שילד *צריך* לישון במיטה שלו. חשבתי שאני אגרום נזק אם אאפשר לו לישון במיטה שלי או במקום אחר. חשבתי שזה יגרום לו ל"חוסר גבולות" או בדומה לכך. בדיעבד הבנתי, שהגבולות נמצאים שם באופן טבעי, ואין לי שום סיבה להציב אותם באופן מלאכותי במקומות בהם אני לא מרגישה צורך והילד לא מרגיש צורך בכך. בני הצעיר ישן איתנו במיטה בקביעות בערך עד גיל שנתיים. היום (הוא בן 3.5) הוא ישן על מזרון בחדר הילדים. הוא בוחר היכן ומתי הוא רוצה להרדם (ועל פי רוב הוא נרדם במקום בו אנחנו נמצאים - בסלון או בחדר שלנו, אבל לפעמים הוא בוחר להרדם במיטה שלו. לפני כמה ימים הוא הביא כרית, שם אותה על הרצפה ליד המחשב, ונרדם שם

). מוסכם בינינו, שאחרי שהוא נרדם, אנחנו מעבירים אותו למיטתו. אם הוא מתעורר בלילה הוא "מחלחל" למיטה שלנו. בהתחלה זה היה קורה מדי לילה. בחודשים האחרונים זה קורה בשעות של לפנות בוקר בלבד, ולאחרונה יש הרבה מאד לילות שבהם הוא לא מתעורר כלל וממשיך לישון במיטתו עד הבוקר. אני חייבת לציין שלא נגרם שום "אובדן דרך" כתוצאה מסידורי השינה האלה. כולנו מרוצים מהם. ובשולי הדברים - לגבי חרדת הנטישה שלה - אל תעלמי לה. אם את הולכת למטבח, תאמרי לה שאת הולכת למטבח, והציעי לה להצטרף אליך. אין שום סיבה שהיא תלחץ מהעלמות שלך כאשר כל כך קל לפתור את זה.

ונשמח אם תעדכנו אותנו.

 

[דיגידוג]

ברצוני לומר......./images/Emo124.gif

תודה רבה

על ההתייחסות המדהימה של כל אחד ואחת כאן. מניסיוני בפורומים אחרים (מבלי לפגוע, כמובן!) אני מרגישה שכאן התשובות הן הכי קרובות ל"מקצועיות", פרקטיות והגיוניות.. מכלל התשובות שקראתי כאן, קרצו לי ולבעלי, בעיקר, התשובות של "לזרום" עם הילדה (מאחר ואני באתי מבית כזה) כלומר: הדרך של איפה שבא לה להירדם - שתירדם!

לנו זה לא מפריע! אבל, מה קורה כאנחנו לא נמצאים או כשהיא עם ביביסיטר?

והשאלה הגדולה היא: האם אין לזה השלכות לטווח הארוך של חוסר משמעת ו/או חינוך (משום שתמיד יש מן לחץ סמוי כזה מצד משפחתו של בעלי שהם מאוד "רס"רים

במשמעת עם הילדים כלומר: יש להם שיגרת יום מאוד ואני מדגישה: "מאוד ברורה") השאלה אם הילדה תהיה פחות מאורגנת או ממוקדת (משום שאני חושבת בגלל שלי לא היתה משמעת אז חסרים לי התכונות שציינתי) האם זה בעייתי?? ושוב, רב תודות,

 

[טאשקה]

כמו שכבר נאמר כאן ולאה כתבה זאת

במפורש שגם היא עם בנה הבכור חשבה שנורא חשוב שירדם במיטה שלו וכו'. אך היום הילד שלה (השלישי) נרדם איפה שהוא רוצה. אני יכולה להגיד לך בודאות שזה לא מה שיגרום לה להיות מסודרת ומאורגנת בעתיד. אני באה מבית מאוד "רס"רי". עד גיל מאוחר ב 9 וחצי הייתי צריכה להיות במיטה וכנ"ל לגבי שאר הדברים - הכל לפי לו"ז קבוע מראש. זה די הציק לי בתור ילדה וממש, אבל ממש לא גדלתי להיות בן אדם מאורגן ומסודר, אלא בדיוק ההפך. בני, בן השנתיים נרדם אתנו במיטה ואחר כך אנו מעבירים אותו למיטה שלו. לפנות בוקר הוא מתעורר ושוב עובר אלינו. בקשר למשפחתו של בעלך: גם במשפחתו של בעלי היו הרבה דיבורים בהתחלה עד שהם הבינו שאני עושה מה שאני חושבת לנכון לעשות. היום הם מנסים להעיר מדי פעם, אך בלי הרבה לחץ כמו בעבר. התרגלו שאני קצת "מוזרה".

 

[שחר של עמית]

מבינה את החששות שלך

לגבי גרימת נזק לטווח ארוך. גם אני חששתי חששות כאלה, ולאחר שהתייעצתי הבנתי שאין בכך שום נזק לילד. לווי אותה בתהליך של שינוי מיקום השינה (בהנחה שאת באמת מחליטה ששם היא צריכה להרדם), גם אם זה יקח זמן. מהניסיון שלי, הלינה המשותפת במיטה שלי לא הפריעה כהוא זה על הרדמות בהעדרי. הוא נרדם במיטה שלי עם נוכחות של בייביסיטר, או על הידיים שלה בסלון ואז היא העבירה אותו למיטה.

 

[לאה_מ]

כשתהיה בייביסיטר קבועה, אפשר להנחות

אותה שלילדה מותר לבחור היכן היא רוצה להרדם - בייביסיטר טובה תמצא, יחד עם הילדה, את הדרך המתאימה לשתיהן. ולגבי לינה אצל סבא וסבתא - ילדים יכולים לדעת שאצל סבא וסבתא יש חוקים שונים. אני רואה את שלושת הילדים שלי ממלאים בטבעיות רבה אחר החוקים בבית של סבא וסבתא שלהם, השונים מאד מהחוקים אצלנו בבית, בלי שום ויכוחים - ברור להם ששם נוהגים אחרת, ומכיוון שהם מאד שמחים להיות אצל סבא וסבתא, הם שמחים להשביע את רצונם. מנסיוני, אין לדברים האלה שום השלכות של חוסר משמעת או חוסר חינוך. בהחלט יש להם השלכות של עידוד החשיבה העצמאית, הבקורתיות, הדעתנות, אבל אלה תכונות שאני שמחה לראות אצל ילדי. ולגבי משפחתו של בעלך - גם אצלנו, כפי שציינתי, הכללים במשפחה של בן זוגי מאד שונים מהכללים במשפחה שלנו. לשמחתי, חמי וחמותי אינם מהסוג המתערב, והם לא נוטים להעיר לי (למעט "התחלקויות" נסלחות

). אבל גם אם יש הערות, אני תמיד אומרת בנימוס "כן" ועושה מה שנראה לי

 

[דיגידוג]

../images/Emo42.gifאנחנו נלך על...

הפן ה"זרימתי, אינטואטיבי.."

ואקבל בברכה את העצות של "לזרום עם הילד" על אחת כמה וכמה שהבהרתן לי שאין לכך השלכות- אזי שהכל

בסיידר!!

ושוב תודה לכולללללללם!

 

[מירית א]

רוצה להוסיף לגבי השכבה עם בייביסיטר

אני לא חושבת שצריך לדאוג מה יהיה כאשר בייבסיטר תצטרך להשכיב את הילדה. מנסיוני המועט כאמא לילד אחד בן שנתיים וארבעה חודשים, דוקא עם הבייביסיטר הוא נרדם יותר מהר וויותר מוקדם בהשוואה להשכבה כאשר הוא נמצא איתי. אני חושבת שעם אנשים שונים הרבה ילדים מתנהלים אחרת לגבי אותה פעילות.

 

[נורית מ.]

"מה שהיה תשכח מזה"

"מה שיהיה לא משנה ,מה שאבקש בעולם כזה תן לי את היום הזה." תשכחי את השגרה שהיתה. אל תעשי תוכניות לשגרה חדשה. תתמודדי עם מה שיש לך עכשיו: ילדה בחרדה גדולה שמבקשת את עזרתך בצורה של נוכחותך הצמודה. תני לה את מה שהיא אומרת במפורש שהיא צריכה ממך. את נוכחותך. וגם רסקיו 2-3 ביום (לך ולה) יכול לעזור.

 

[lulyK]

../images/Emo6.gif

הימים הכי קשים באימהות בת השנה שלי, הם הימים שהוא מחליט לשנות את השגרה שכ"כ התרגלתי אליה.......

 

[1פיגי]

קצת מניסיון(ארוך )

יש לי שני ילדים הגדולה בת שבע וחצי וכמו שסיפרת כך היא התנהגה, בתקופת ילדותה למדתי והלילות היו לילות קודש ללימודים, הצורך להרדים אותה במיטתינו הפך למעיק והרסני (עצבני) לשתינו. היא חשה שאני ממהרת ל"ברוח לה" ולא נרדמה עד חצות. הרמתי ידיים והחלטנו בעלי ואני שכדי לשמור על שפיות בבית אנחנו נאפשר לה להרדם היכן שהיא רוצה כל עוד היא לא מפריעה ל"זמן הפרטי של אמא" (בעלי עובד במשמרות). הילדה שיננה את רעיון הזמן הפרטי של אמא ובמשך השנתיים הבאות נרדמה בסלון מבלי להפריע לי. כשנולד לה אח היא חזרה לחדר כדי ל"שמור עליו" מיוזמתה. אני בעד לזרום עם החיים. כל ילד משנה עוד משהו במערך הבית והמשפחה וגם ככה אנו כל הזמן מנסים להתאים את החיים לצורכי הילדים. צריך לקחת אויר ולהבין שיותר מכל ילד צריך הורים שפויים , אז לא צריך לשנן יותר מידי תאוריות וספרים ולפעמים לתת לאינטואיציה ותחושות הבטן להוביל אותנו לחיים מאושרים. (לגבי הילד הוא כבר בן שלוש ועוד לא ישנתי לילה אחד רצוף מבלי שהוא יעיר אותי או יצטרף אלי ולבעלי למיטה) אז.. קחו את החיים בקלות . והביביסיטר...שתשבור את הראש לבד ותמצא לה את השיטות שלה וזאת בהנחה כמובן שסומכים עליה.

 

[דיגידוג]

ושוב תודה מכל ה../images/Emo23.gif