זקוקה לתמיכה

SMADAR312

New member
זקוקה לתמיכה

בני בן השנה ו-8 אובחן בספקטרום האוטיזם ASD אנחנו ממתינים לסיכום. הוא לא מדבר בקושי ממלמל משחק עם הדאודרנט שלי המון, כשהוא רואה שירים שהוא אוהב הוא צוחק ומתנדנד מצד לצד כשקוראים לו לא עונה ולא מגיב לא משחק עם ילדים רעש לא מפריע לו. הוא רץ המון בקושי הולך רגיל מסרב לאכול מוצקים (אוכל רק טחון) וכשהוא רץ המון פעמים מסיט את הראש הצדה או מרים את הראש. בקיצור אני מרגישה כאילו חיי נעצרו ואין לי מושג איך ממשיכים. יכול להיות שהוא יפתיע? האם יש סיכוי לתקווה ??? אשמח לשמוע
 

TikvaBonneh

New member
כן, בהחלט יש


יש לי בן שאובחן כאוטיסט, לא דיבר ולא הבין דיבור ושתה רק חלב, והיום הוא בכיתה ב, מדבר ברמה של בני גילו, טוב בחשבון, משחק עם ילדים בהפסקה ואוכל גם סושי.
 

dina199

New member
ברוכה הבאה.

אם עדיין לא קיבלתם את הסיכום, סימן שרק ממש עכשיו אמברו לכם בספקטרום ?
זה מאוד טרי , לכן אפילו אל תחשבי איך תמשיכי. תני לעצמך זמן לקלוט א ה'בשורה'.
ואין ספק שיש תקווה. הילד רק בן שנה ו-8 חודשים. . הוא ממלמל לכן הוא ידבר , רק אל תקבעו לו לוח זמנים .
דיאודורנט של אמא זה מאוד מעניין, הבן שלי בגיל הזה שיחק עם אטבים
.גם עם האוכל זה יעבור , ייתכן שיש לו רגישות כלשהיא בפה או שהוא לא אוהב דברים חדשים.
בקצור , העיקר שיש אבחנה. עכשיו תוכלו למצוא מסגרת חינוכית מתאימה ולטפל בו בצורה מתאימה - אז בעוד כמה זמן תרגישי הרבה יותר טוב
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ודאי שיש תקוה
גוזל קטן, עוד לא בן שנתיים- כל החיים לפניו

זה שהוא בספקטרום, לא אומר שנגזר עליו להיות אומלל, ממש לא!
הוא עוד יתפתח ויצמח, מן הסתם לא במסלול ההתפתחות המוכר והצפוי מראש, אבל מסלולו יהיה נפלא לא פחות


ממליצה לך מאד לקרוא טקסט שנכתב ע"י אוטיסט בשם ג'ים סינקלייר
(שהחל אגב לדבר בגיל 12- באמת לעולם אין לדעת
)
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Articles/Article.aspx?ForumId=612&aId=104140
 

TikvaBonneh

New member
תיכנסי לקישור בראש העמוד בשורות טובות

יש שם כמה הורים שמשתפים בהצלחות שלהם. מקווה שתתעודדי.
 

randy1982

New member
בטח שיש סיכוי שיפתיע!


ככה היה בן שלי בזמנו
וככה היתי שרויה בחוסר וודאות נוראה.
הוא עבר המון שינויים והתפתחויות
וממשיך לעבור כל יום.
היום הוא מתקרב לגיל 9
מדבר, מתקשר, כותב וקורא.
עצמאי לגמרי בתוך הבית
(מחוץ לבית עדיין צריך השגחה).
הוא משתף אותנו בחווייות שלו, מתעניין
באנשים אחרים, מרעיף המון אהבה על אחיו.
אני בדרך כלל לא אוהבת לציין את זה
אבל נראה לי שזה משהו שחשוב לך
בתוך החוסר וודאות שלך : מי שלא מכיר אותו
לא בהכרח יודע "מה יש לו".

החיים לצד ילד אוטיסט מאוד מפתיעים
ומצפה לך דרך ארוכה מאתגרת ומרגשת.

ועוד: עצם זה שהילד אובחן בגיל כה צעיר
זה מעניק לו יתרון גדול כי הוא יקבל את העזרה
לה הוא זקוק מוקדם יותר.
 
אצלינו הוא סידר נעלים הזוגות

לא דיבר כלל, אבל אכל הכל. ניבהל מרעשים פתאומיים, לא התייחס אל נוכחותי או העדרי כלל.
היום הוא קורא, כותב, רב עם אחיו וטס ברחבי העיר על קורקינט ואופניים. הלך שנתיים לחוד לגו, שנתיים לחוד מדעים ושנתיים לחוג אומנות.
מתכנן "לרוץ" מטעם כיתת התקשורת בה לומד למועצת התלמידים.
בקיצור- מתנה!
מחי דמעתך,
לכי חבקי אותו,
הסתכלי בעיניו,
לטפי את לחיו,
אמצי אותו אל חזך, וצאו באומץ לדרך, שהיא לא פשוטה, אבל אין ספק שהיא קסומה ומדהימה.
הכיני עצמך להמון אכזבות, מבוכות, בלבלת, כעס לצד אושר, שימחה, צחוק והכי חשוב- אהבה אין סופית!
מבטיחה לך!
 

פאן86

New member
השמיים הם הגבול!!!!

הבת המדהימה שלי אובחנה גם בגיל הזה כ PDD קשה מאוד!!! בסביבות גיל שנתיים נכנסה למעון יום שיקומי באשדוד בו קיבלה את כל
הטיפול הפרא רפואי הדרוש: קלינאית תקשורת, מרפא בעיסוק, פיזיוטרפיסטית, פסיכולוגית, מטפלת באומנות ועוד... אין לתאר את היחס
שהנסיכה קיבלה שם ואין לתאר את השינוי שהילדה עברה בשנה בלבד!!!!! מתוך ילדה שלא מתקשרת, לא עונה לשם שלה, כמעט ולא
מחייכת, לא מדברת לפרח!!! אין לי מילים!!! כמעט שלוש שנים חיכיתי שתגיד לי "אמא" וזה קרה!!! היא יצאה מהמעון מדברת (אומנם לא
במשפטים) , גמולה מטיטול, חייכנית שובבה עם קשר עיין נהדר ועם מצב רוח שאין לתאר במילים!!!
חשוב לי לציין שאני בטוחה שמה שקידם אותה בראש ובראשונה זו האמונה שלנו ההורים בנסיכה, לא היה לנו אפילו ספק קטן שהיא תתגבר
על הקשיים והיא כל הזמן מפתיעה אותנו (חמסה חמסה), היום היא בגן תקשורת של העירייה וממשיכה לקבל את הטיפולים כמו במעון וגם
ממשיכה להפתיע!!! אל תפסיקו להאמין בנסיך זו הדרך בראש ובראשונה!!!
 
השמיים הם הגבול

וזה לא סתם מילים, זה המציאות של רוב המשפחות של ילדים אוטיסטים. בטח שהוא יפתיע. בן שלי היה בתפקוד דומה מאוד למה שתארת והיום הוא תלמיד מצטיין בכיתה ג' רגילה, משולב בה עם סייעת, ילדי הכיתה אוהבים אותו מאוד, הדביק את רוב הפערים ההתפתחותיים (שפתי ומוטורי) וממשיך כל הזמן להפתיע את כולם. הרבה סבלנות, אהבה ועבודה ואת תראי שאפילו השמיים הם לא הגבול, פשוט אין גבולות
 
בן שלי אובחן בגיל הזה באוקטובר בדיוק

לפני שנתיים. אמרה לי דיצה באבחון לא לפתח ציפיות ממנו (הוא היה במצב נוראי) ומקסימום הוא יוכל ללכת לבד למכולת.
היום כשאני נזכרת בזה זה משעשע אותי. הוא מזמן הולך למכולת (היום בן 3 ו9), מזמין לבד במסעדות ודן עם מלצרים על המנות.
מדבר, יודע אפילו לשקר, עם חוש הומור חד. רגיש ונעים, תמיד עם מצב רוח. לא ממש מתעניין בבני גילו, קשה עדיין להחזיק שיחה שלא מעניינת אותו.
גם אני חשבתי שחיי נגמרו. אני חשבתי שבגיל 30 פלוס אני אסע כל חודש לאירופה, אהיה במכון כושר עם מדריך צמוד, טיפולי יופי, פסיכולוג, חברות..
כשהוא אובחן כאוטיסט, ברור שכל זה נדחה.. לא ידעתי האם בכלל נוכל להיות אי פעם שוב משפחה רגילה, מאושרת. חוץ ממנו יש לי עוד שניים.
לא נורא, עברו שנתיים, התייבשו הדמעות. הוא הפתיע! שאלו אותי בגן בתחילת השנה מה הציפיות שלי מהשנה. אמרתי שאין לי.
הוא עבר את כל הציפיות שהיו לי ממנו ואין לי כבר למה להתפלל.
 

TikvaBonneh

New member
נפלא.

נו, מתי אנחנו נוסעות לאירופה יחד עם מדריכת הכושר הצמודה שלנו? תפתחי יומן.
 

nirity1

New member
הילדים שלנו אלופים בלהפתיע

מה שכן , לפעמים לוקח להם זמן עד שהם מוצאים את זה
ילד על הספקטרום הוא כמו ספוג לפעמים , סופג , סופג ואז כמה חודשים אחרי פתאום הוא מפתיע
 
חזקי ואמצי

כתבתי על זה פוסט בעצמי, אם תרצי לקרוא:
http://www.tzavpius.org.il/node/2018
למרות שהשונות של הבן שלי התבטאה אחרת, אולי תמצאי דברים משיקים.

אני בטוחה שהבן שלך עוד יתקדם המון ועוד שנה לא יהיה שום קשר בין איך שהוא עכשיו ואיך שהוא עומד להיות.
אם אתם מטופלים ומאובחנים תקבלו תמיכה ומסגרות מתאימות ויהיה בסדר. יהיה ממש-ממש בסדר. חפשי אימהות שיש להן ילדים כמו שלך, אבל שנתיים-שלוש קדימה ושוחחי איתן.

אני מצטטת מהודעה שעזרה לי המון בתקופה הזו:
"תשמעי, אם הייתי יכולה לתת לך עכשיו הוראות ושאת גם תמלאי אותן, הייתי אומרת לך ככה:
קחי חצי בריסטול ותכתבי לעצמך באותיות גדולות
גם זה יעבור
ותיתלי במקום שתוכלי לראות בכל בוקר.
נכון, ה"זה" שיעבור הוא לא "זה" האוטיזם, כי "זה" לא עובר אף פעם (אבל זה משתנה כל כך הרבה פעמים, ומה שאת רואה בו היום הוא לא מה שתראי בו עוד שנה, ועוד שלוש שנים בכלל, וזה כל כך זורם ודינמי שקשה בכלל להאמין שיש איזה קשר בין הילד החי והשמח שיש לידך לבין מה שכולנו הורגלנו לחשוב שהוא אוטיזם), אלא "זה", התקופה הקשה הזאת, כשהכל מפחיד כל כך ולא ידוע, אבל כשזה יעבור זה יהיה כמו השקט שאחרי הסערה. והכל יהיה טיפה יותר רגוע, וטיפה יותר מפויס, וקצת יותר פשוט.
אני לא מנסה לומר שמתישהו זה מפסיק להיות מפחיד. זה ממשיך להיות מפחיד כי ככל שיש עוד התקדמות יש גם עוד אתגרים. וזה גם לא הופך להיות זול יותר עם השנים, לצערי . אבל לומדים להכיר יותר טוב את מקורות התמיכה הקיימים, ולדעת מה ואיזה טיפולים חייבים לעשות בפרטי, ובמה אפשר בהחלט להסתפק במה שהמערכת הציבורית מציעה, וגם לסנן קצת את מה שאנשי המקצוע אומרים, ולהחליט במה לא רוצים, כבחירה מודעת, להתעסק ולגעת ומה כן חיוני.
וחשוב לי לומר לך שני דברים, ועליהם אני מוכנה להתחייב.
שראשית, גם אם כרגע זה נראה לא סביר, את עוד תהיי מאושרת, וגם הילד שלך. החיים לא נגמרים עם האבחון, ועוד יהיו לכם אינספור רגעים נהדרים כאנשים וכמשפחה, למרות האוטיזם, בגלל האוטיזם או בלי קשר לאוטיזם.
ושנית, שלמרות הסיכוי הגבוה יותר לאח נוסף על הספקטרום (בפעם האחרונה שבדקתי הסיכוי היה בערך 7%. זה יותר מאצל כלל האוכלוסייה, אבל לא המון, למעשה), הדבר הכי טוב שיכולת לתת לילדון שלך הוא עוד אח. אם זה חשוב לכל ילד, זה חשוב אפילו יותר לילדים שקשה להם בחיים וזקוקים למקסימום האהבה והתמיכה שאפשר לספק להם בעולם הזה. טוב מאוד שהוא נולד, ובגלל החשש שלך, רק תחשבי איזה מזל היה לכם שהוא נולד לפני שהספקתם להחליט שעדיף שלא יהיו לכם עוד ילדים. אז את זה, את עוד תגידי לעצמך. אני מבטיחה."

ואת יודעת מה? תקראי את כל השרשור, מה אכפת לך
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=973&messageid=165656331
 
למעלה