זקוקה לתמיכה

[פרחאדום]

זקוקה לתמיכה

אני בקשר עם הבן זוג כבר 10 חודשים, התקשרות בניינו מדהימה..טוב לנו ביחד, רגוע בלב, אין מתחים. הוא ככ טוב אלי וככ אוהב אותי (ואני אותו כמובן) ורק רוצה שאני אהיה מאושרת.
כשאנחנו במיטה אנחנו מסתכלים אחד לשני בעניים ורק מחייכים מחובקים כאילו שאר העולם לא קיים...
הילדים מאוד אוהבים אותו ורק מחכים שיגיע בערב שהוא יבוא...
בין זוגי מבוגר ממני ב-17 שנה
נכנסו לקשר בידיעה ששניינו לא רוצים להתחתן, ולא רוצים ילדים נוספים... (לו יש כבר 4 ולי יש 2)
כל מה שאנחנו רוצים מהקשר זה להיות שם אחד בשביל השני, לאהוב ולחלוק... וזה בדיוק מה שאנחנו עושים
וכן אני יודעת שהוא מבוגר! וכן רואים שהוא גדול ממני!!
אבל...
אני מגיע ממשפחה דתית. כשהתגרשתי עזבתי את הדת
רוב הקהילה התנתקה ממני כי אני גם גרושה וגם לא דתיה
בשבת.. אכלנו אצל המשפחה שלי (הדתית) ארוחת צהריים... בן זוגי כיבד אותם בכיפה על הראש ולא נגע בנייד אפילו לשניה...
היתה אוירה מצויינת, הכל זרם היה פשוט נחמד חשבתי שהתגברנו על כל המכשלוים והנה הם מקבלים אותי ואותו כמו שאנחנו אבל...
במוצ"ש קיבלתי מגיסתי ומאמי ביקורת
הוא מבוגר! מה יהיה בעוד 10 שנים? ורואים עליו שהוא מבוגר (וואו)
הוא גם נורא חילוני! (ואני לא?)
אם כבר לקחת איש מבוגר שלפחות יהיה עשיר!!
את בטח סתם מורדת בדת זה יעבור לך ועוד מעט תחזרי בתשובה.
המשפחה מעבירה ביקורת אבל לא תומכת ולא עוזרת
מאז שהתגרשתי לא קיבלתי עזרה בכלום בשום דבר מהם
לא עזרה עם הילדים, לא עזרה כספית לא תמיכה נפשית, עם הכל אני מצליחה להתמודד לבד, ללא בן הזוג הייתי פשוט בודדה
הוא זה שליווה אותי ל3 ביופסיות, הוא זה שהלך איתי לניתוח, הוא זה שיהיה שם השבוע כשאקבל את התוצאות האם הגידול שפיר או סרטני...
באיזה זכות יש להם להגיד לי עם מי לחיות? או להעביר את אותה הביקורת שוב ושוב במשך חצי שנה? כשהם לא שם בשבילי בכלום!!!
איך מתמודדים ושורדים ביקורת ושוני שוב ושוב? הם רואים שטוב לי איתו, הם לא מצליחים להבין שאני כבר לא אחזור לתבנית שלהם?
ושלא תחשבו שאני לא מסבירה להם שזו הבחירה שלי ושאני מספיק בוגרת (עברתי את ה-40) כדי לקבל החלטות בוגרות ומפוכחות.
מה לעשות שאני לא יכולה למחוק כמה שנים בניינו?

 

[זהב טה ו ר]

נשבעת לך, קראתי 3 פעמים

ןלא הצלחתי להבין מה הבעיה.

את אשה בוגרת, את אשה מאושרת, ו- חמסה חמסה הלוואי שהביופסיה תהיה שלילית - בריאה.
מה אכפת לך מה אמא שלך וגיסתך (גיסתך!! מי היא בכלל??) אומרות?

היית "ילדה טובה", התארחת אצלם לארוחת שבת עם הזוגי שלך, ויצאת שוב לחיים האמיתיים שלך.
זכותם להגיד מה שבא להם. זכותם גם להגיד שהשמיים ירוקים והירח עשוי מגבינה.
מה שאני לא מבינה זה למה את נותנת למה שהם אומרים לפגוע בך.

אני במקומך הייתי קמה כל בוקר, אומרת "מודייני" (כך סבתי ז"ל היתה קוראת לזה) על כל הדברים הטובים שיש לך בחיים, ואת כל השאר שמה בצד, מתעלמת.

ושוב - מקווה שהביופסיה שלילית!

 

[פרחאדום]

לא הצלחת להבין כי את

אכפת לי מה שהם אומרים כי הם המשפחה שלי!! אולי?? כי אני רוצה שתהיה לי משפחה? שיקבלו אותנו?
שפעם אחת בחיים שלי הם יהיו שם בשבילי!!!
ראבק את צודקת זה לא אמור להזיז לי את השחלה, ותבחרי את איזה צד
אבל זה מזיז לי... כן...

 

[זהב טה ו ר]

כמו שאנחנו תמיד אומרים למי שמתלונן על

הגרוש/ה שלהם
את לא יכולה לשלוט על התנהגות של אחרים!
מקסימום את יכולה לשלוט על התגובות שלך להתנהגות שלהם...

 

[פרחאדום]

והעניין הוא

שמהצד שלי כולם חושבים שאני עושה טעות שאני עם גבר מבוגר ושמגיע לי יותר
ושמהצד שלו כולם חושבים שהוא שיחק אותה עם צעירה...
תחשבי את כמה זה לא נעים לשמוע בכל מקום את אותה הביקורת...

ואני? רק רוצה שיהיה לי טוב סוף סוף.

 

[ornme]

לפעמים, הביקורת הזו,

המאוד מאוד מעצבנת, היא דרכם של אנשים להראות מין דאגה כזו...
דאגה שבעצם לא מצריכה שום מאמץ אמיתי...
אפילו לא הסתכלות בוחנת עליך ועליו -

והרי ברור שהביקורת הזו הינה שטחית וחסרת משקל, כי אף אחד מהמבקרים לא שם לב לחיבה העמוקה, לקשר הטוב ולאור בעיניים שלך.

אז קודם כל שתהיי בריאה.
ותעשי את מה שיגרום לך להיות מאושרת. בסופו של דבר משפחתך תבין.

וגם אם לא, שיקפצו...

 

[ivgy1980]

את מאושרת

זה מה חשוב

זה לא הגיל, זה התרגיל

אם טוב לכם יחד AS IS, מה צריך יותר מזה

מותר למישהו להביע דעה, ומותר לך להישאר בשלך - כל עוד טוב לך.
לפעמים מדברים כי מקנאים. תצליחי!

 

[joejoe268]

לפעמים ביקורת של אחרים

היא ביקורת שלנו כלפי עצמנו...
זאת אומרת- אם היית שלמה לחלוטין עם הבחירה שלך- הביקורת שלהם לא הייתה מפריעה לך.
ייתכן ומשהו אצלך לא שלם לחלוטין, ואולי את עדיין לא מרשה לעצמך להיות מאושרת לגמרי עם בחירה של גבר שמבוגר ממך, ואת נותנת משקל להפרש הגילאים- כך שכל מילה שמישהו אומר מפעילה אצלך את הביקורת העצמית שלך.
אולי בפנים את עדיין מרגישה שאת צריכה לרצות את משפחתך??
אני למדתי על בשרי שמשפחה זה לא בהכרח קשר דם...
אני מציעה לך לבדוק עם עצמך מה את מרגישה על הנושא הזה...

 

[עקשנית25]

אני מזדהה עם חלק מהסיפור

כי גם אני הבאתי למשפחה גבר גדול ממני (רק ב10 שנים) וגרוש +2, אשכנזי גם וכו' . לא תמיד מה שהאם חלמה לביתה הקטנה

בהתחלה אבא שלי אמר מה לך ולזה. אני אמרתי לו בפנים שדעתו חשובה אך לא נחשבת אני באתי והודעתי. לא באתי והתייעצתי.

גם המשפחה שלי חושבת שיש לה זכות. מעולם לא עזרו לי, אני בת במשפחה פרימיטיבית שעוזרים בעיקר לבנים. וכשעברתי לגור מרחק גדול 5 שנים לא באו לבקר אותי. ואני הלכתי כל שבועיים. ולי דעתם חשובה מאוד.

אני עושה עכשיו חתונה של 150 איש, למשפחה מזרחית ענקית, באולם של אליטות צפונבוניות. יש לך מושג איזו ביקורת חטפתי? לא קל. (אין פסטלים אלא דגימות סלמון ) אבל החלטתי מה נכון לי.

מה עזר?
לאט עם הזמן, אט אט, כשראו שהוא איתי, כשראו שהוא עוזר לי, כשראו שהוא דואג לי, כשראו שהוא נעים הליכות, שיש לו שכל בגולגולת.
והכי חשוב: כשראו שאני מאושרת. הם ירדו ממני לגמרי. ומקבלים אותו כאילו הוא מלך.

מה שתשדרי למשפחה, זה מה שתקבלי מהם.
אם הם רואים שיש חריץ שניתן להיכנס ממנו, הם ייכנסו.
אל תתני להם.
אם את בטוחה בקשר תרימי חומה על כל ביקורת.
את זו שישנה איתו בלילה. לא הם.
ולאט לאט הכל ישתנה לדעתי.

בהצלחה

 

[רפסודיה]

מדוע זה מעורר אצלך כעס כל כך חזק?

אני מאמינה שבני המשפחה שלך מבקשים את טובתך ואומרים את מה שאומרים מתוך שלל תחושות שלהם כמו למשל דאגה לך, מחשבה שאת יכולה להשיג איש עם נתונים טובים לך בעיניהם משל האיש הזה, או איש שיותר מתאים לך לדעתם. הרגשות שלהם הם שלהם, לא קשורים ולא מסונכרנים עם מה שאת זקוקה לו מהם.
אולי יש לך את הקול של הביקורת הזו בינך לבין עצמך?

 

[פרחאדום]

הכעס הוא בגלל

שאת כל הביקורת הזו הם אומרים שוב ושוב ודוב כל פעם שהם פוגשים בו. הבנתי את הדאגה שלהם עלאק בפעם הראשונה. הצלחתי למרות שאני סתומה להבין גם בפעם השניה והשלישית אבל חלאס תרדו ממני. אני רוצה להפגש עם המשפחה שלי אבל לא יכולה כל פעם ללכת לפגוש אותם ולקבל ביקורת

 

[זהב טה ו ר]

אמרת להם?

כן, כן, בדיוק את מה שאמרת ממש מעל, לרפסודיה.

 

[רפסודיה]

שתפי אותם במה שאת מה שאת מרגישה

אם את בטוחה שאת שלמה עם הבחירה בו כבן זוג, ואם כבר התמודדת בינך לבין עצמך (בלי לשתף במחשבותייך איש מלבד עצמך), עם השאלה האם יש משהו בדבריהם והאם הביקורת שהם משמיעים באוזנייך עברה גם אצלך במחשבות.
אם התשובה שלך למשפט שלמעלה היא חיובית אז כל מה שנותר לך לעשות מכאן הוא רק להמשיך בשלך, כאישה בוגרת ועצמאית שבוחרת את בחירותיה, גם כשאלה מתנגשות עם דברי ההורים והמשפחה. איש איננו חי בנעליים שלך מלבדך, הם חיים את חייהם שלהם, את את חייך שלך, כך שאת היחידה שתבחר לה מי ואיך מתאים לך, גם אם זה למורת רוחם של הקרובים אלייך.
למען המשך היחסים הטובים שלך ושל משפחתך כדאי לך לשתף אותם בהרגשתך ולומר להם בדיוק כפי שסיפרת לנו: שחשוב לך הקשר איתם ואת זקוקה לקשר איתם אך קשה לך עם הביקורת ושאת מבקשת שיניחו לך לנפשך ויפסיקו להשמיע את הביקורת שלהם על האיש שבחרת לך כבן זוג.
אמרי להם באופן הכי צלול שזו הבחירה שלך נכון לעכשיו, ושטוב לך עם הבחירה הזו כי האיש עונה לך על צרכייך.

 

[פרחאדום]

אמרתי גם אמרתי

עשרות פעמים!
אז? זה נפל על אוזניים ערלות...

 

[רפסודיה]

ערלות מילה אכזרית מדי בהקשר הזה

לא הייתי מסלימה את האמירות כלפי המשפחה. את לא מדברת על משפחה מנוכרת אלא אנשים שכן אכפת להם אחד מהשני אבל שהם ממשיכים להשמיע באוזנייך מילים שלא עושות לך טוב על אף שאמרת שזה לא נעים לך. אין ביכולתך ל"חנך" אותם להיות רגישים יותר לרגישות שלך לביקורת. תפנימי שזה מה שבטווח היכולות שלהם- להמשיך לאהוב אותך אבל אינם מסוגלים להחריש על מה שעובר להם בראש. ומי שצריכה לעשות את קפיצת המדרגה בהתבגרות כאן הוא את- להמשיך לחיות את חייך על פי תפישתך גם כשאת חשופה לביקורת של אנשים שאיכפת להם ממך.

מכל זה אותי מעניין יותר זה שאת ממשיכה בעקביות לשתוק לגבי השאלה איזה חלק בביקורת הזו נמצא גם אצלך. אולי אינך מעוניינת לשתף אותנו בזה אבל מקווה בשבילך שאת עצמך את כן שואלת וגם עונה.

 

[פרחאדום]

השאלה היחידה ששאלתי את עצמי

בעבר היה על הפרש הגילאים בניינו... ניתחתי את זה מכל כיוון...
ובסופו של דבר הגעתי למסקנה שהגיל הוא רק קריטריון אחד מתוך הרבה קריטריונים שמרכיבים את הזוגיות
וכן אני שלמה לחלוטין עם הטוב שיש לי...

 

[רפסודיה]

אם כך תשלימי גם עם הביקורתיות של המשפחה

ועם העובדה שקשה להם לרסן את הביקורת שלהם. זכרי את זה בכל פעם שאת נתקלת במצב כזה ואני מאמינה שבמשך הזמן את תפתחי לעצמך "רוכסן" שתדעי לסגור אותו בכל פעם שאת במפגש עימם.
לגבי הגיל, אני גם חושבת כמוך שזה קריטריון אחד מבין קריטריונים שונים אבל עדיין בעיני הוא מדד משמעותי ש"שוקל" יותר מאחרים.

 

[סולמותוחבלים]

שני דברים:

"רק לעיתים נדירות
גדלים בני משפחה אחת
תחת אותה
קורת גג.
הקשר
הקושר את משפחתך האמיתית
אינו קשר של דם, אלא
של כבוד וחדווה
איש בחיי רעהו"
(ריצ'רד באך)

מעבר לכך, אדם דומה לפעמים למכשיר רדיו - האנטנה קולטת את כל התדרים אבל אפשר לבחור לאיזו תחנה מקשיבים ....