זקוקה לעצתכן

[s u n y 1]

זקוקה לעצתכן

סול התחילה ללכת לגן בתחילת ספטמבר. היא בת שנה וחודשיים. סול , עד תקופת הגן היתה תינוקת רגועה ועצמאית שכמעט לא בוכה אלא אם יש לה סיבה טובה. בתקופה האחרונה נראה לי שהיא ממש מתוסכלת. אם היא רוצה משהו שלא יכולה לקבל (מורידה אותה מהידיים לריצפה) היא בוכה בלווי קימור של הגב וזריקה של הראש אחורונית. אותו דבר שאני רוצה להניח אותה בעגלה. בעבר היא לא היתה כזו, היא היתה תינוקת רגועה וסבלנית. אני מפחדת שההליכה לגן "מקלקלת" אותה אני מפחדת שהאופי שלה ישתנה. מה אתם אומרים?

 

[צימעס]

אני לא יודעת אם זה הגן

בתי בת שנה וחודש, והתחילה לאחרונה להיות יותר נחרצת, לדעת יותר מה היא בדיוק רוצה, ולומר לנו את זה. לא רואה בזה קלקול, אלא התפתחות.

 

[irisgh]

גם הילד שלי כנ"ל

הוא בן שנה וחמישה חודשים. גם הוא היה תינוק מאוד רגוע ונוח. זה התחיל בערך בגיל שאת מתארת (עוד לפני שהלך לגן). זריקת הראש אחורנית מאוד מכאיבה לי ולו.. אני חושבת שהוא יודע יותר טוב מה הוא רוצה, הזכרון והריכוז שלו השתפר ויותר קשה לי להסיח את דעתו. הכוונות שלו מתחילות להיות מאוד ספציפיות. למשל לאכול משהו ספציפי. ועד שאני יבין (למשל, הוא צריך לגרום לי ללכת למטבח, לפתוח את המגירה שגבוהה ממנו, ולהוציא עבורו מכל הדברים ששם דווקא סיבקוויטים.) אבל אין לו עדיין יכולת מילולית להבהיר אותן. אז הוא מתעקש בדרכים אחרות. כך שסביר שזה שלב. שבעצם ילך ויתגבר ככל שהכוונות שלה יהיו יותר ברורות לה, והיא עדיין תהיה כל כך תלויה בכם, הן לביצוע, והן שתבינו את הכוונה שאינה יכולה לתקשר. שיהיה בסבלנות לכולנו

 

[Kalla]

כמו שצימעס כתבה

זה שלב בהתפתחות ולדעתי אין לזה קשר לגן. מעטים מאוד הילדים שלא עובר עליהם השלב הזה, שהוא קשה מאוד להורים, אך כנראה הכרחי לרוב הילדים.

 

[אלדורית]

../images/Emo45.gif מסכימה עם קודמותיי

זה נשמע כמו שלב בהתפתחות: היא כבר יודעת מה היא רוצה, אבל עדיין לא מסוגלת להביע זאת במילים או להתגבר על התסכול כשהיא לא מקבלת את מבוקשה. מה את יכולה לעשות? קודם כל להרגע. זה לגמרי נורמלי, ולא אומר שהגן "מקלקל" אותה. אחרי שנרגעת תנסי לראות את זה מנקודת המבט שלה. היא מתוסכלת. את לא יכולה למנוע את התסכול (כי לא תמיד אפשר להענות לבקשותיה) אבל את יכולה לעזור לה לתת לו צורה אחרת: במקום צרחות, מילים. כרגע עוד אין לה מספיק מילים, אז את יכולה להגיד במקומה (אם ברור לך מה היא רוצה): "את בוכה כי את רוצה על הידיים" למשל, או, "אני רואה שאת מאוד עצובה". התקפי הזעם עוברים, וכדאי לנסות לא להיכנס איתה לעימות בגללם (כלומר לא לכעוס עליה בגלל שהיא כועסת, ולא להתווכח אחרי שהבעת את עמדתך--להשאר איתנה בדעתך אם זה באמת חשוב לך או לוותר מראש אם לא, אבל לא "להתקפל" רק בגלל שהיא צורחת).