זקוקה לעצתכם

[מצפה מאוד1]

זקוקה לעצתכם

בני בן ה-10 ADHD, נשאר אתמול, בפעם הראשונה בבית , חזר מקייטנה בשעה 13:30, היה צריך לחמם אוכל שהיה מוכן במיקרוגל, אולם הוא החליט ללכת לבריכה עם חברים, אין בעיה!! אבל..... כשהגעתי הביתה בערב, כל דלתות הבית היו פתוחות, אורות, טלויזיה, ומזגן דולקים, לא אכל צהריים ולכן ביזבז בבריכה 20 ש"ח על אוכל. איך מלמדים אותו לא לעשות את כל זה??? שיהיה ברור, בשיחה שלי איתו לפני שיצא הזכרתי לו: לסגור אורות, טלויזיה, מזגן, דלתות, ו.... לאכל ולא לבזבז את כל הכסף. מה עושים???????? רק התחלנו את החופש

 

[אנרגטית]

את מתכוונת במקרה לבת שלי??

נשמע לי שהם קרובי משפחה

 

[שריתילה]

"הזכרתי לו..."

הזכרתי לו זה לא מספיק. בשעת כושר, ראשו נמצא אך ורק בכייף שהוא עומד ללכת לבריכה, על הבריכה בכלל... ובכלל לטעמו עוד משעה אחת וחצי כשהוא חזר הביתה הוא "היה" כבר רגשית כנראה בבריכה, וכל ההוראות אשר ניתנו לו בבוקר, מכיוון שלא ממש נרשמו נדחו ונשכחו כלא היו. זה בסדר בגיל 10 שהוא מחליט שהוא יוצא לבריכה בלי רשות? מה אמרת לו כשהוא הגיע הביתה??? כמו האם הקודמת, גם היא לא ידעה היכן הילד ומתי יחזור... כשהילדים שלי היו צעירים ויצאתי לעבוד והייתי משאירה אותם בבית, היו הוראות מודבקות על כל הדברים. על דלת הבית היה תמיד פתק נחמד: לסגור את המזגן לסגור את הדוד (בגלל שאלו היו דברים שהם היו שוכחים לסגור) לנעול את הדלת.... פתק נחמד יפה, וכשהיו אומרים לי, אבל אנחנו זוכרים, הייתי מחייכת ואומרת אז מה? זה גם בשבילי ובשביל אבא, כי גם אנחנו לפעמים שוכחים. כסף? מאיפה היה לו? הוא מקבל יומית? שבועית? אם שבועית וגמר את השבועית שלו, לא יקבל עד שבוע הבא... נכון? אז מה עשית כשהוא חזר? על מה שוחחתם? האם דיברתם על מה יהיה בפעם הבאה, אם יקרה דבר כזה? כי מה לעשות את צודקת החופש רק התחיל והוא גדול וארוך ומאחלת שיהיה גם חופש נעים, שרית.

 

[מצפה מאוד1]

אז ככה זה הלך בדיוק

הוא התקשר ואמר שרוצה ללכת לבריכה ומחפש מישהו שיקח אותם, כשלא מצאו מי אמר שצריך כסף לאוטובוס ושכנה הביאה לו (באישורי כמובן), דווקא בקטע הזה הוא היה בסדר כי בפעם האחרונה שהוא הלך ולא אמר לאן, הוא לא יצא מהבית הרבה זמן, לא רק זאת גם כשראה שהוא יאחר לחזור הוא ביקש מהמציל טלפון והודיע. בקשר לפתק, ניראה לי שזה מה שאני אעשה, כמה שהם מפוזריםםםםםם!!!!!!!!!!!!!

 

[פרחבר]

זה בדיוק הזמן לתזכר אותו על הדברים

שרצית. אכלת?? בבקשה כבה את האורות האם הטלויזיה דולקת?? וכד'. ממש לפני היציאה... אצלי זה ככה, ועדיין יכול לצאת מהבית - המזגן בחדר שלו דולק, ה-TV משעשעת את הדגים וכד'. ששואלת אותו ???? עונה "הייתי בטוח שזה רק לכמה דקות" אני :

אז

- והוא כבר בן 17....

 

[מצפה מאוד1]

אצלי התשובות הרבה יותר מעניינות |קס

על הטלויזיה - הדלקתי אבל לא זוכר למה לא כיביתי על המזגן - אני בכלל לא הדלקתי אותו. על הדלת הראשית - אני סגרתי, נעלתי ושמתי את המפתח במקום. על הדלת שירות - היא הייתה פתוחה לפני שבאתי. על האוכל - אכלתי!!!!!!!!!!1 (הצלחת מלאה, לא נגעו בה בכלל) על החולצה הרטובה שזרוקה בריצפה ולא תלויה - אני תליתי בקיצור אצל הבן שלי יש המון קסמים - כל פעם שהוא בבית לבד הדברים בבית נעשים לבד!!! אז אולי הוא ילמד את הבית לנקות ולסדר את עצמו לבד??

 

[05 מיכל]

אצל הבת שלי זה הפוך: שתו לה, אכלו לה

לאן נעלמה פרוסת הלחם שהיתה פה? לא, אני עוד לא אכלתי... חוצפה! מי שתה לי את השוקו?!

 

[מצפה מאוד1]

../images/Emo6.gif

 

[שריתילה]

את האינפורמציה הזו לא מסרת קודם...

אז קודם כל יש בו את האחריות להתקשר אליך לספר לך שהוא רוצה ללכת לבריכה, ואפילו קיבל את אישורך לבקש כסף. כל הכבוד. אז הוא למד שלא כדאי לו לצאת מבלי לבקש רשות. יפה. כן, תכונת המפוזרות והשכחה בהחלט קורית, הם מוסחים מאוד מדברים מסויימים ולכן באמת נדמה להם שהם עשו זאת, ולא חוזרים שנית. לכן, אולי, פתק על הדלת, פתק יפה, מספיק גדול בגובה שלו כמובן, שיוכל לחזור ולהיזכר. אנא אל תמלאי אותו ביותר מדי משימות, שכן שוב, הוא לא ישים לב להרבה מלל ויאמר טוב טוב, כבר את עשיתי את כל הרשימה. פעם אמרה לי מישהי שהרשימה הופכת להיות חלק מהנוף, כך שגם זה לא עוזר. אם לא יעזור, לא להתייאש. נחפש שיטה אחרת. חופש נעים, שרית.

 

[ש מ י ם ל י]

אצלי קצת שונה..

הבן שלי ADHD בן 7.5 נשאר בבית מתחילת השנה לבד! הוא עצמאי לחלוטין, בוגר.. הוא דואג לכבות, מזגן, טלויזיה ומעסיק את עצמו די טוב.. לעניות דעתי את צריכה לשבת ולהסביר לו.. לאט לאט ובסוף הכל יסתדר..

 

[מצפה מאוד1]

אצלי הוא משתעם נורא מהר

ומיד מתחיל לחפש עיסוקים וכמובן הם לא הכי טובים - להכין פופקורן שמיקרוגל ובמקום 3 דקות, 30 דקות וכו'.... הלוואי יכל להישאר לבד בבית, הוא בן 10, כל החברות משאירות את הילדים בשנה ובחופש לבד ורק אני עוד משלמת בשבילו צהרון, קייטנה וכו'.

 

[ברוח אופטימית]

גם אני חווה את זה

בני בן 12.כשאני חוזרת מהעבודה הרבה פעמים מוצאת את הבית מבולגן.שלא לדבר על החדר שלו...מצאתי פתרון.הבנתי שכשכותבים על דף מה אני מבקשת ומניחים במקום שהוא רואה בקלות,זה נותן לו תזכורת.בנוסף התקשרתי אליו ונתתי לו תזכורת.כשראיתי שהוא עשה את המאמץ הכי קטן מיד שיבחתי אותו.הבנתי שזה עוזר כי לאט לאט יש הפנמה.אני לא אומרת שמיד תראי תוצאות,אבל-המון שיחות,עידוד,פירגון,חיזוקים,חיזוקים חיזוקים...על הדברים הכי קטנים כמו:"איזה יופי שהיום המזגן לא היה דולק כשהגעתי הביתה"..אני מאמינה שזה יכול לעזור

 

[סקוביבון]

מצפה מאד. שלי כשלך...כמה שאני מזדהה

גם שלי בן 10.. מגלה חוסר אחריות גדול.. עד עכשיו גם היה בצהרון אבל הוא לא מוכן ללכת יותר. מבחינתו הוא צודק כי בגיל הזה כבר אף אחד לא הולך לצהרון. חזרתי יום אחד הביתה אחרי שנשאר קצת לבד. בטח רצה להרגיש נורא גדול. עשה פופקורן לבד. אלוהים ישמור!!! המטבח היה נראה כמו אחרי פוגרום.. ריח שרוף בבית. חשבתי שקרה משהו!!! כל כך נבהלתי. זה עלול להיות מסוכן.... תופעה מעצבנת אחרת - מוריד בגד.. משאיר באותה בלטה. וכך בלטות רבות ברחבי הבית מתמלאות בפרטי לבוש.. וכל דיבורי על פיטורי העוזרת לא עוזרים.. תמונת מצב אופיינית.

 

[05 מיכל]

למה שהדיבורים יעזרו?

הוא לא ממש מבין מה לא טוב בזה. מבחינתו את לא חייבת לאסוף. אבל אם תגידי לו שאת לא אוספת יותר אלא רק מסלקת הצידה, ואחרי כמה ימים יחסרו לו פריטים ללבוש - אולי הוא יתחיל להפנים שהוא מטיל עלייך עבודה. או אם זה לא נראה לך, את יכולה למשל אחה"צ להיות "עסוקה מאוד" בלסדר אחריו, ושלא יישאר לך זמן לדברים אחרים שהוא רוצה שתעשי איתו או למענו. בלי כעס, רק בצורה מציאותית. אחרי כמה ימים כאלה יש סיכוי שהוא יפנים את הקשר בין התנהגותו לתוצאות.

 

[מצפה מאוד1]

עכשיו מגיע השאלה

זה עובר מתישהו???? אני גם ADHD והייתי מאוד אחראית, אף פעם לא הייתה לי בעיה עם ההורים או עם חברים או אחריות, דווקא הייתי מאוד אחראית. האמת שנורא מתסכל לראות שכל ההורים לילדים בגיל של הבן שלי לא צריכים לדאוג לו ל"מטפלת" או צהרון ואני כן, זה לא הזמן שאנחנו היינו אמורות קצת "להשתחרר"? והדבר ההכי מפחיד הוא: מה יהיה כשיהיו גדולים?? בעל, אבא, משפחה????

 

[I am ADiDi]

חלק מזה אולי לא יעבור אף פעם (תשאלי

את בעלי

) אבל אפילו מקרים קשים כמוני לומדים להסתדר בסוף (אז איבדתי כמה כרטיסי אשראי ומשקפי שמש, רב הזמן אני כבר לא מאבדת... ) בקשר לבזבוז כסף - השיטה שעבדה עם הבת שלי (גם בת 10) זה הקצבה שבועית של כסף. היא יודעת כמה יש לה והיא יכולה לבזבז את הכסף מתי שבא לה או לשמור אותו. מאז שהיא קונה מהתקציב שלה היא מקדישה הרבה יותר תשומת לב לעניין הבזבוזים. אני מוסיפה לה לפעמים כסף לצורך פעילות מסויימת - וגם שם הסכום מוגבל והעודף הולך אלייה - כדיי שתחשוב פעמיים על מה היא מוציאה (לפני שהתחלנו בשיטה זו היה פשוט הצליחה לבזבז כל סכום והיתה חוזרת הבייתה מבילויים עם אוסף שטויות שקנתה והלך ישר לפח - כדורי גומי בשני שקלים, מסטיקים לא אכילים וקעקועים שלא בא לה להשתמש בהם והיא קנתה אותם רק כי פעולת הקנייה עצמה היתה נעימה לה...) על הבלאגן בסלון, שכל ילד מוריד את הנעליים הגרביים המגבת והקלפים בסלון, נעל פה ונעל שם וגרב גם עוד לא הצלחנו להשתלט, אבל אני אשמח אם יתנו פה רעיונות... מיכל

 

[05 מיכל]

הסדר - או כן או לא, האחריות - כן

עניין האחריות - מניסיוני עובר בגדול. היום יש לי בת קומונרית שהלוואי שכל הקומונריות בבני עקיבא היו אחראיות כמוה, ובן בן 17 שמדריך באזור מצוקה ודואג לחנך את החניכים שלו לקחת אחריות ולארגן פעילויות (ממש ככה! הוא עושה פעילויות להעברת אחריות וליצירת יוזמות!) וכשהיה צורך לעזור לחניך להתקבל למוסד לימודי מסוים הוא דאג לכל הדרוש, כולל להביא את הילד לבחינות (כי ההורים עובדים) ולהפעיל את מי שצריך כדי להסדיר לילד הסעות. וזה לא אומר שהוא לא מגלה לפעמים חוסר אחריות בקשר לענייניו שלו, אבל גם זה פוחת עם השנים. ואל תאכלי את הלב בגלל זה שהילד שלך פחות עצמאי ופחות אפשר לסמוך עליו מאשר בני גילו. אל תשווי. אצלו זה אחרת. ואל תשכחי: בחינוך, האמון צריך לבוא קודם, ואז מתפתחים האחריות והאמינות. הפוך מאשר בחיי מבוגרים. אז הדגישי את כל הדברים שבהם את סומכת עליו, התפעלי מכל גילוי קטן של אחריות ועצמאות, ובמקרי גבול בחרי לתת אמון ולציין זאת בפירוש. (זה לא אומר שתשאירי לו להבין לבד מה האמון כולל. להפך, פרטי: "אני סומכת עליך שלא תשכח, ושאם קשה לך לזכור אתה תכין לך רשימה", "אני סומכת עליך שהבית ייראה מסודר כשאחזור" , והעיקר: "אני סומכת עליך שאם אתה אומר שאתה מסוגל להתמודד עם כך וכך, אתה תעשה את זה".

 

[מצפה מאוד1]

תודה