זקוקה לעצתכם

[ניריתי של יותם]

זקוקה לעצתכם

יותם בן שנה וחצי. מבחינתו הוא מעולם לא הלך לישון. קורה לו שהוא נרדם תוך כדי פעילות ערב, אבל באופן מוצהר הילדון מסרב ללכת לישון. גם כשהוא קרוע מעייפות, מתחיל להיות עצבני, קוטר, נופל כל הזמן וחוטף מכות מרהיטים... הוא מסרב ללכת לישון. עד עתה היו תקופות שונות כששיטת ההרדמה משתנה מעת לעת: הנקה, נדנוד בטרמפולינה, נדנוד בעגלה, טיול בלילה מסביב לשכונה. בשבועות האחרונים שום שיטה לא עובדת. בערב אחד אנחנו מנסים את כל השיטות, הטקס ארוך מנשוא ומייגע. אף פעם לא הסכים לשכב ולהרדם לצידי (ניסינו את כל חדרי הבית והמיטות והספות האפשריות).. בעצם, אף פעם לא הסכים לשכב בשקט מעבר ל- 10 שניות. לאחרונה ישנה הסתמנות להעדפה למיטה שלנו. אם הוא מתעורר באמצע הלילה (לא קורה הרבה) הוא כבר לא חוזר לישון ע"י הנקה אלא מספיק שנניח אותו במיטה שלנו ומיד ירדם- כל זאת בתנאי שלא נחזיר אותו למיטתו. מתוך צעד אחרון של יאוש, קנינו לו מיטת נוער נמוכה וחמודה עם מגנים של חיות. היא תגיע בשבוע הבא. שאלתי, האם בגילו אני יכולה להפגין ציפיות ממנו (אני מצפה שתרדם במיטה) או שהדבר מיותר, מלחיץ ויעורר התנגדות. איך להציג את המיטה הזאת בפניו? כמיטה של גדולים? (ואז האם זה יתנגש עם מיטת התינוק שבגן?) כמיטה משודרגת, יעני עליה ברמה? כאופציה שווה- "אתה יכול לבחור בין המיטה הזאת לזאת" (מה עושים כשהוא לא מעונין באף אחת מהן?) חשבתי לפחות בתחילה להשאיר את 2 המיטות בחדר. מה דעתכן? (אנא לא להמליץ לי על חינוך לשינה בשיטת 5 הדקות ודומיה- לא מתאימה לי וליותם) תודה מראש

 

[רסיסים של אושר]

היי ניריתי

כאם לילדה בת ארבע שעד היום ישנה איתנו במיטה (וכמובן שניסיתי הכל) אין לי כל כך מה לייעץ לך למעט דבר אחד. ישנן טיפות לשינה מיוחדות לתינוקות של חברת "הום גליל" זו חברה הומאפוטית עם מוצרים מעולים (שיניים, גזים, שיעול). כאמור זה טבעי ואם לא יועיל בהחלט לא יזיק. מכירה כמה אמהות שהשתמשו בזה וחייהם השתנו לגמריי. תנסי. יש לקנות בכל בתי המרקחת את המוצרים שלהם. בהצלחה

 

[ניריתי של יותם]

ניסינו את הטיפות כשהיה בן מספר חודש

חודשים (את מדברת על גלימון, נכון?). הוא סבל מטמפרמנט קשה ולא ישן כלל במשך היום למעט "נפילה"אחת או שתיים לעשר דקות. הטיפות לא ממש עזרו. האמת, שבתחושה שלי אז והיום זה נראה לי לא נכון לפתור את הבעיה בצורה תרופתית. ואני בהחלט רואה גם במוצרים הומאופטים- תרופות. תודה על התגובה והניסיון לעזרה.

 

[נעה גל]

אני לא בטוחה שהבנתי נכון

(ותקני אותי אם אני טועה) אבל, מהנימה שעלתה מדבריך את מרגישה שרמת העירנות שלו היא גבוהה מאוד יחסית לילדים אחרים. אחד מכם הוא גם כן כזה? (כאלה הזקוקים ל-4 שעות שינה בלילה ופנתרים כל היום). האם התייעצתם עם מישהו לגבי הטמפרמנט שלו? לגבי הטיפות שהמליצה רסיסים - מנסיון שלנו, הטיפות עובדות מצוין... על ילדים רגועים. מי שבאמת יש לו ילד שובב (ואתם לא שומעים, אבל אני צוחקת עכשיו, כי נזכרתי איך לתומי ערכתי לאיתמר אמבטיות עם לוונדר להרגעה), הדברים האלה מדגדגים לו את השערות על האוזן ותו לא. וגם אני מסכימה - הפתרון לא צריך להיות תרופתי. לגבי המיטה החדשה - אני הייתי מציבה אותה בחדר (בלי להוציא את הקודמת) ולא עושה ממנה ענין (אבל כן מספרת לו שהמיטה שלו). האם זה מוקדם לצפות שהוא ישן בה? הציפיה עצמה נראית לי באמת לא ראלית, אבל שוב, זה כל כך תלוי בילד עצמו. אורן עברה בגיל הזה למיטת נוער בשמחה ובלי להניד עפעף. מעולם היא לא ירדה באמצע הלילה והגיעה אלינו למיטה. היא פשוט ישנה בלילה. אבל, ילדים שמתעוררים באופן קבוע מספר פעמים בלילה, לא יפסיקו לעשות זאת עם הגעתה של המיטה החדשה (טוב, נו, תמיד יש כמה יוצאים מן הכלל) ובמקרה הזה, לא ראלי לצפות שדברים ישתנו. לגבי סוגית ההרדמה - אני יכולה לחשוב על שני דברים (שבטח עשית אותם בעצמך, נשמעת לי למודת נסיון בכל הנוגע להשכבות) שאפשר לעשות במשולב: הראשון - להתיש אותו אחה"צ. לקחת אותו לים או לבריכה או לג´ימבורי כל מקום שמוצאים המון אנרגיה וילדים מותשים מהם. והדבר השני הוא, לא להשכיב אותו לישון. כך אני עושה עם אורן ואיתמר. אנחנו אוכלים ארוחת ערב, מתקלחים, ואז אני מכבה את האורות בכל הקומה כך שממש חשוך למעט הטלוויזיה. בהתחלה הם עוד משחקים (נכנס אור מהפנסים בחוץ), אבל, לאט לאט הם מתעיפים. איתמר נרדם לידי על הספה מול הטלוויזיה ולפעמים במיטה, ואורן נכנסת מעצמה למיטה כשהיא מתעייפת. בדרך כלל עד 21:00 כבר לא שומעים אצלנו אף אחד (גם אותי

). לפעמים התהליך כולו נמשך זמן רב יותר. מאוד תלוי בכמה איתמר ישן בצהרים ומה הם עשו אחה"צ.

 

[ניריתי של יותם]

הבנת נכון

1. הוא נולד עם טמפרמנט קשה ואכן לא זקוק להרבה שעות שינה. אבל מילוד ותינוק מאוד עצבני הוא הפך לילדון רגוע ומקסים. אני בהחלט מאמינה שזה הודות לכך שאני ובעלי שעינו לכל פיפס קטן שלו, חודשים הוא היה רק על הציצי והידיים- גישה שהוכיחה את עצמה ולכן אני כן בעד לזרום איתו ולא מתאים לי לחנך בבכי או כוח. 2. אהבתי את הרעיון שלך- לא להשכיב לישון. הבעיה היא שמאחר והוא ילד יחיד משעמם לו. ומאחר והוא כן עייף שום דבר לא הולך לו (משחק, בניה וכד´) ואז הוא פשוט נדבק אלי ואל בעלי בבכי קיטורי או שמביא אלינו משחקים כדי שנשחק איתו. אם לא ניזום טקס שינה זה פשוט ימשך לשעות הקטנות של הלילה. האמת, לא לי ולא לאישי יש כוח וסבלנות בשעות אילו, ושנינו רוצים קצת לבד. 3. הוא ישן מאוד יפה ולעיתים רחוקות בלבד מתעורר. הבעיה היא בפרידה מזמן העירות. חשבתי שעם הכנסת המיטה החדשה להכניס אולי "חוק" חדש בנוגע לשינה. אך אני ממש לא יודעת כיצד לגשת לעינין, מה לומר לו. אני לא רואה את עצמי כופה עליו בכח להשאר במיטה. וכוח הוא הדרך היחידה להשאיר אותו שם (ליטופים, שירים, שכיבה לידו- שום דבר לא עובד).

 

[נעה גל]

קודם כל, אפשר תמיד לנסות (לגבי סעיף

3) ויתכן והמיטה החדשה באמת תצליח להוציא אותו מהמעגל הזה (אני מכירה לפחות 2 ילדים שמיטה חדשה גמלה אותם מטיטולים בלילה...). לגבי סעיף 2 - התיאור שלך מאוד מזכיר את איתמר (בכלל, התיאור שלך את יותם ואיך התגברתם על הטמפרמנט מאוד מזכיר את איתמר). אני לא מציעה לוותר על הטקס בערב. בהחלט לקיים אותו (אוכל, אמבטיה, סיפור או מה שהולך אצלכם), פשוט לוותר על השלב שבו יותם אולי מרגיש שהוא נקודה "חלשה" אצלכם (ואיך היא לא תהיה, אחרי יום עבודה עמוס?). כאשר נפל לי האסימון שעם איתמר אני לא אצליח לארגן שעת השכבה מוגדרת (כל עוד היתה רק אורן, היא היתה 20:00 קבוע), החלטתי לעבור ל"תלך לישון מתי שתרצה" (כאמור, כל האורות כבויים), באמת היתה תקופה של כמה ימים שאיתמר (ואורן שהצטרפה בשמחה לתהליך) הלך לישון מאוד מאוחר, אחרי זה הוא חזר בעצמו למסלול של "עד 21:00". אני לא יכולה להבטיח לך שכך גם יקרה עם יותם, כמובן. כך שבסופו של דבר, קיבלנו בחזרה את הזמן שלנו לעצמנו. מה גם, שעם התרבות הילדים התברר לנו ששעות הערב העיפות שלנו הן זמן זוגי לא הכי מוצלח (משום מה השאיפה שלנו לכיוון המיטה היא חזקה מאוד, במטרה... לישון), אז החלפנו את זמן "הזוגיות" היומי לפעם בשבוע בבית קפה. יום שישי בבוקר עד הצהריים מקודש לנו כזוג. שום דבר בעולם לא יזיז אותנו מהקפה של יום שישי. והמנהג הזה הוריד מאיתנו הרבה לחץ במהלך השבוע. אני לא יודעת איך הדברים מתנהלים אצלכם, אבל כשדני ואני עייפים, אנחנו הולכים לישון, גם אם הילדים ערים. בדרך כלל - 2 דקות מרגע שאנחנו נכנסים למיטה הם ביחד איתנו. כלומר, אין מצב בו אנחנו עייפים ואנחנו נשארים ערים בשבילם והם למדו את זה בשלב מוקדם מאוד בקשר שלנו. זה חוסך הרבה כעסים (כשאני עייפה ולא נותנים לי לישון אני כועסת). מה שניסיתי להגיד כאן, שסביר להניח שיותם פשוט לא רוצה לפספס את כל מה שקורה איתכם. מעניין לו, והוא רוצה אולי להשלים שעות "אבא אמא", אולי התארגנות של כל הבית לשינה תעזור לו גם כן לעצום עיניים. בקיצור, יצאה לי תגובה קצת מבולגנת.

 

[ציפי ג]

משהו שלמדתי השבוע

יש ילדים, וגם מבוגרים, שכשהם נכנסים למיטה, הם מאבדים את תחושת שיווי המשקל שלהם, ויש להם מעין סחרחורת. בני לא נרדם בקלות. הוא תמיד היה ילד נח מאוד, ולכן הוא נכנס למיטה בכיף, ואז הוא שוכב ומדבר עם עצמו גם שלוש שעות. הוא משגע את אחיו שמתים לישון, וזה נואם ונואם ונואם. נכנסתי איתו השבוע למיטה לראות מה קורה. וראיתי שברגע שעיניו נעצמות, הוא שולח ידים ופוקח אותן ממש בכח. שאלתי אותו - מה קורה לך כשעינים נעצמות? והוא אמר לי שהמיטה מתחילה לעוף לו, והיא טסה, וזה מפחיד אותו (אי שיויי משקל). יעצו לי, לשכב לידו, ולפני השינה לתפוס ביד רגישה אבל חזקה את הידים שלו ועשות לו קווצ´ים כאלו, ולעבור כך בלטיפות מסיביות על פני כל הגוף. אני עושה זאת כבר ארבעה ימים, ומילד שלקח לו שלוש שעות להרדם, (לפעמים הוא שכב במיטה ער מ7 עד עשר), הוא נכנס למיטה ב7.30 ואתמול בשמונה כבר ישן. זה אמנם דורש ממני לפנות לכך זמן (משאב יקר) אבל גם אני מאמינה שילד צריך לישון כדי להיות במיטבו, ולא כל ילד שלא ישן אינו צריך את השינה, אלא לפעמים משהו מפריע לו להרדם.

 

[zimes]

../images/Emo62.gif צפי - יש לי רעיון בשבילך

ריחוף כזה קורה לי לפעמים, ואני פשוט מתמכרת לו ונרדמת. רעיון אחד - זה קורה בעיקר כשאני מאוד עייפה, אולי הוא צריך ללכת לישון קצת יותר מוקדם. רעיון אחר - אולי תעזרי לו לדמיין טיסה כיפית, ואז הוא יפליג עם הדמיון, יטוס בהנאה (ולא בפחד) וירדם. איבוד שליטה כזה הוא משהו שיכול להיות מפחיד או נעים (גם בחיים ד"א. מסקרנות: האם אבוד שליטה על חייו מפחיד אותו גם, או רק כשזה פיזי?), ואני חושבת שזה טוב ללמוד להתיחס לזה גם בצורה חיובית. אם לא הבנת מה כתבתי, תשאלי (יש לי נטיה להתנסח לא ברור).

 

[ציפי ג]

נועם עוד לא בן חמש

כך שקשה לי להגיד אם הוא מפחד לאבד שליטה בחייו, על שום גילו, או על שום דברים אחרים. הוא אכן מעט כפייתי. בבית שלנו זה לא כל כך קל להיות כפייתי, ולכן אני מאמינה שזה יעבור לו. בינתיים אני ממשיכה במה שעוזר לו. לטענת מורתי, הליטוף המסיבי הזה, נותן תחושת שיווי משקל לאברי החישה הנמצאים במפרקים, ומלמדים את המח להרגע מבלי הרבה דברת. נראה אם זה יעזור.

 

[zimes]

יש לי פתרון, נירית - עוד ילד

אם את אומרת שיותם מבקש מכם שתשחקו אתו - זה בהחלט יכול להקל עליו את השעות האלה שעד שהוא קורס ונרדם. ובאופן מעשי - אולי יש לכם שכנים עם ילד בגילו שתוכלו להעביר יחד את ה "לפני השינה"?

 

[ניריתי של יותם]

דווקא יש ליותם חברה שכנה בת גילו

אבל שעת השינה של יותם היא כל כך מאוחרת בהשוואה לילדים אחרים שהפיתרון איננו מעשי עבורנו ובעיקר עבור השכנים.

 

[ניריתי של יותם]

נעה, נתת לי 2 טיפים חדשים

1. שאלה טכנית: כשאת מחשיכה את הבית האם אפשרת לו לשחק בחושך? 2. השיטה השניה תדרוש מאיתנו אומץ. להכנס למיטה אך לאפשר ליותם להסתובב בבית בחושך, ולחכות שיבוא לישון.

 

[נעה גל]

תשובות

לגבי 1: כן. בעיקרון, איתמר נרדם איתנו במיטה (או לידי אם אני ליד הטלוויזיה), כך שהיו פעמים (ועדין יש) שהוא שוכב קצת וקם לשחק, חוזר לשכב, ושוב קם לשחק. אני לא אומרת לו כלום. ברגע המתאים (לו) הוא עוצם עיניים ונרדם. לגבי מס´ 2: אצלנו אין תריסים כלומר, יש, אבל הם וינציאנים ולכן, חודר אור מפנסי הרחוב, כך שהקומה אמנם חשוכה אבל רואים מספיק בשביל להסתדר בחושך. אם הבית שלכם מוחשך לחלוטין כשאתם סוגרים אורות, כדאי אולי, להשאיר שתי נורות לילה, במקומות אסטרטגיים בבית. כך שכן יהיה אור עמום. למה התכוונת "אומץ"? אם הכוונה שיותם עלול להבהל מהחושך: אנחנו התחלנו את הכל הפוך - כלומר, אנחנו הולכים לישון כולם במיטה ביחד עם איתמר. הוא שוכב קצת ואז קם מעצמו ואם הכוונה מבחינת בטיחות: בקומה העליונה שלנו הכל מאובטח. איתמר הוא פושטק די רציני וכמה שהשתדלתי לאבטח את כל הבית (הוא יכול לדוגמא לשחק עם כל ארונות המטבח שלנו), הוא יותר יצירתי ממני ובקומה התחתונה (בה נמצאים המטבח, הסלון, חדר כביסה והאוגרים הסיביריים שלנו) יש פוטנציאל לבעיות, ולכן, שם אני לא משאירה אותו לבד הרבה זמן. אבל, בקומה העליונה הצלחנו להגיע לדרגת בטיחות גדולה (אם סוגרים את הדלת של האמבטיה

), והוא יכול להסתובב בזמן שאנחנו ישנים, הנזק היחידי שהוא יכול לעשות הוא בלאגן.

 

[אפרתש]

רק לחלק קטן משאלתך -

אצלנו קוראים למיטה החדשה "המיטה החדשה". לפעמים גם "המיטה של הדובים", כי יחד עם המיטה הגיע סט מצעים חדש עם דובים. נגה מאד נהנית, ומזמינה את כל האורחים לראות את "המיטה החדשה". מיטת התינוק עדיין בחדר (מחכה להתמלא), ואין עם זה בעיה. נגה אמרה כמה פעמים שזו מיטה של תינוק, אני לא יודעת למה - היא לא שמעה את זה מאיתנו. אבל אחרי כשבוע שבועיים, הפסיקה בכלל להתיחס לנוכחות המיטה הישנה.

 

[anat30g]

להקדים את שעת השינה

מהתיאור שלך עולה שהילד מגיע למצב שהוא כבר over - הוא עובר את נקודת השבירה שלו ומאוד קשה לו להרגע אח"כ... ההמלצה שלי - התחילו את טקס השינה קודם - קיבעו שעות וחשוב לעמוד בהן (בהתחלה לא לוותר אפילו עם סבא וסבתא באים לבקר או יש חתונה). לשים את הילד במיטה ולא בהכרח שילך לישון - אלא לתת משחקים רגועים ואטרקטיביים או ספרים שהוא אוהב ויכול להביט בהם לבד... הכלל שהוא צריך לדעת זה שאם הוא לא רוצה לישון שלא ישן - אבל הוא לא יכול לרדת מהמיטה. אגב, אני לא הייתי מחליפה עדיין את המיטה... אני לא חושבת שהמיטת התינוק היא הבעיה - ולהעביר אותו למיטה חדשה לפני שיש לו הרגלי שינה זה עלול להיות בעייתי.

 

[ליאת גננת מרעננה]

השאלה היא מה הסגנון ההורי המתאים לך

שלום לך נירית להבנתי, יש לך שתי אופציות: 1 - להחליט עבור הילד לגבי שעות ואופן השינה שלו. 2 - לתת לילד להחליט מתי איך ואיפה הוא מעוניין לישון. כמו שהבנתי מדברייך, את כבר עשית החלטה מאד משמעותית, ואת עומדת בה בעקביות רבה. אני מאד מכבדת את הדרך בה בחרת. אולי היא לא מתאימה לכל אחד, אבל נראה שלך היא מאד מתאימה. זה מאד חשוב ובריא לדעת בדיוק מה מתאים ומה לא מתאים לך, ולפעול בהתאם. ברור שלכל דרך יש את המחיר שלה. התרשמתי שאת מוכנה "לספוג" אי נוחות מסויימת, למען ההליכה לקראת הילד, ועם הרצונות וההחלטות שלו. יש דבר שכדאי, אולי, לשים לב אליו. המחיר הזה שאת משלמת, שלא ייהפך ל"קורבן" שאני מקריבה למענך, ילד, ולפיכך מחייב אותך לתמורה כלשהי. אולי תרצי לבדוק עם עצמך למה את מתכוונת ב"ציפיות" מהילד. האם את משלמת את המחיר מתוך אמונה שזה יעשה את ילדך ליותר מתחשב, מעריך, חכם, מפותח או כל "מטרה" שהיא? אם כן, אני חוששת שמא תיכנסי איתו למערכת יחסים "פולנית", המבוססת על מסרים לא ישירים ורגשי אשמה. אם לא, התשובות לשאלותייך מאד קלות ופשוטות, וכבר קיבלת תשובות מצויינות על חלק מהן. למעשה, לא עקרוני אם יהיו בחדרו מיטה אחת או שתיים. כדי להמשיך את הסגנון ההורי שבחרת, הייתי משאירה את הבחירה בידייו. שיישן איפה שרוצה, מתי שרוצה. אם את מחליטה שהסגנון הזה לא מתאים לך יותר, ואת רוצה לשנותו - זו זכותך. ברגע שתדעי מה הקו המנחה אותך, ההחלטות ה"קטנות" יהיו קלות. העיקר שתפעלי מתוך הרגשה שאת שלמה עם עצמך, ושההחלטות נעשות מתוך צורך פנימי שלך, ולא מלחץ שמפעילים עלייך מבחוץ. ליאת

 

[ניריתי של יותם]

אחחח, המודל הפולני הוא לא אופציה

יש לנו יותר מדי "פולניות" בשני צידי המשפחה. כך שגם אני וגם בעלי יודעים איך לא להיות כאלה

 

[vered4]

לא ציינת כמה שעות הוא ישן בלילה

בסופו של דבר. וכמה הוא ישן בשנת צהריים בגן. אולי מיותרת לו שנת הצהריים? לפי הנסיון שלנו, הם מעדיפים את מיטת הנוער. כך שאפשרות של בחירה, בחדר שלו, יכולה לעודד הסכמה.

 

[vered4]

וגם לי נראה שהוא פשוט עובר

את שעת השינה שלו, ולכן קשה לו להרדם. גם אצלינו הוא לא הולך לישון ביוזמתו, אבל שמתי לב שאני צריכה להתחיל את ההשכבה, לפחות ב 22:30. אחרת זה יכול להמשך עד 24:00.

 

[ניריתי של יותם]

ניסינו גם להקדים את שעת ההשכבה

אבל זה לא הולך. יש לו קושי להפרד מעולם העירות... אני לא יודעת להסביר את זה. שנת הבוקר שלו קוצצה לגמרי אבל אז בגן הוא פשוט לא תפקד כי הוא לא ישן מספיק בלילה. אז הוחלט על שנת בוקר בת 20 דקות ושנת צהריים בת שעה וחצי. כשהוא בבית בסופי שבוע או ימי כיף בחופשת הקיץ איתי הוא מסרב לישון בצהריים למרות שהוא עייף. מאחר ובגן הוא ישן ללא בעיה ובבית הוא מסרב ללכת לישון ולא משנה מתי אני חושבת שזה ענין הרגלי-התנהגותי.