זקוקה לעצתכם, בשנית...

[Anna Karenina]

זקוקה לעצתכם, בשנית...

אז ככה... לאחרונה התחלתי לעבוד בבית קפה קטן וחמוד בת"א, ואני מאוד מרוצה. הבעיה היא, שאבי מתנגד לעבודתי, בטענה ש"אין מספיק אבטחה", מאחר ואין שומר בכניסה, ובאופן כללי, הוא מוטרד מהגעתי וחזרתי לעבודה. אני אמנם מבינה את מניעיו, אבל אני ממש ממש לא מעוניינת לוותר על העבודה! איך לדעתכם לשכנע אותו, שהסכנה היא לא כה גדולה כמו שהוא חושב? הצעתי לו להגיע ולראות בעצמו, אבל הוא ענה מן תשובה סתמית. בכל אופן, מה עלי לעשות כדי להרגיעו, וכדי לשמור על מקום העבודה??

 

[_alon_]

דיאזפם

המוכר גם בתור אסיול או וליום... סתם בצחוק. הוא מודאג וזה טבעי. הוא לא מודאג שאת יוצאת? ועם מי את יוצאת? ולאן? ומה עם צבא? ואיך היו הבחינות? (קשים הם חיי האבות בישראל)

 

[jessy19]

תדברי איתו ותאמרי לו...

שאת רוצה לעבוד בבית קפה הזה,שכיף לך שם ושבכל מקרה כל מקום בארץ מסוכן ואי אפשר להסתגר בבית כל הזמן. תגידי שזה עושה לך טוב על הנשמה... ואם זה לא עוזר... תעברי לשיטת התקיפה- האשמה: "למה אתה מונע ממני משהו שטוב לי לנשמה?" עזר לי בשיעורי פיתוח קול שההורים שלי בהתחלו לא רצו שאלמד למרות שאני זו שמשלמת.

 

[Anna Karenina]

ניסיתי הכל...

אמרתי לו שאני מרוצה, שטוב לי, שאני מסתדרת עם הצוות, וכו'. בתגובה לאלון, ברור שהוא מודאג, לא אמרתי שזה לא נורמלי, אבל אני לא יודעת איך להתמודד עם הדאגה הטבעית שלו. אמרתי לו ששום מקום לא בטוח יותר, ושחייבים להמשיך לחיות. בינתיים, אני שורדת...אני ממשיכה לעבוד, והוא לא מרוצה, אבל לא נקט בשום צעד דראסטי (בינתיים..) כדי להפסיק את עבודתי. עוד עצות...? בבקשה?

 

[jessy19]

חמודה...

תדברי איתו ותגידי לו שאת לא רוצה לשבת בחוסר מעשה ושאת רוצה לעבוד וחשוב לך לעבוד שם, שזה מקום שאת מרוצה ממנו מכל הכיוונים.

 

[dana2909]

תזמיני אותו לקפה...

שישב שם.. זה יתן לו קצת יותר תחושה של הכרות עם המקום, ויחד עם זה אולי תחושת בטחון. בכל מקרה, בקשר לדאגה שלו, אני לא חושבת שיש מה לעשות, היא תשאר שם תמיד.. ותמיד ידאגו לך.

 

[leeloo]

גם אבא יושב לי על העורק הראשי..

אל תאמיני לי, שעדיף שיעשה את זה מאשר שלא ידאג בכלל... אבא שלי תמיד אומר לי "חכי חכי שיהיו לך ילדים, את לא תלכי לישון יותר". הוא פשוט לא מצליח לישון כשאני לא בבית. ואין מה לעשות נגד זה, אבא שלך אוהב אותך ורוצה רק בטובתך, וכשאת עובדת במקום שבהחלט נמצא בקבוצת סיכון גבוהה, זה רק טבעי שילחץ. כל עוד הוא לא עושה צעדים דרסטים נגד העבודה, תנסי באמת אולי להזמין אותו לכוס קפה, ולהסביר לו, לא נגדו, אלא בעדך, כמה המקום הזה חשוב לך. זה לא אומר שהוא יפסיק לדאוג ולהיות לחו, כי זה תפקידו, אבל לפחות את תוכלי ללכת בקצת יותר שלווה לעבודה.

 

[leeloo]

אל=אבל

 

[shellyland]

תראי...

מצד אחד - אפשר להבין אותו! את הילדה שלו ועם כל מה שקורה עכשיו רק טבעי שהוא יהיה מודאג. מצד שני - אפשר גם להבין אותך. רק השתחררת ואת רוצה עבודה ואת רוצה גם כסף ואוירה נחמדה וכו'. אז מה עושים? מנסים להבין אותו ולעשות שהוא יבין אותך ורק דרך הבנה הדדית אולי תצליחו להגיע לפשרה. אם, נניח, הוא יעזור לך למצוא עבודה במקום אחר שהוא יותר בטוח מבחינתו - תסכימי לעבור? את יכולה להגיד לו שעד אז תמשיכי לעבוד איפה שאת עובדת. אני רוצה להזכיר לך רק שהוא לא סתם משחק אותה אבא, כי לעבוד בבית קפה היום זו סכנת חיים ממשית וגם לך צריך להיות אינטרס לשמור על עצמך. אני, למשל, לא הייתי מוכנה לעבוד במקום שאין בו אבטחה ראויה.

 

[shellyland]

למה אמרתי שרק השתחררת?

מאיפה המצאתי את זה? כנראה אני עוד מושפעת מההודעה של לילו...

 

[Anna Karenina]

אתם צודקים בהחלט,

אמרתי לו המון פעמים שהוא מוזמן לבוא ולראות בעצמו את המקום, להתרשם מהאווירה, מהסביבה ומהאנשים שיושבים שם. אמרתי לו שטוב לי, שאני מאושרת ושמחה, ושאני מרגישה שאני באמת עושה משהו עם עצמי, לפני הגיוס. (לא, עוד לא השתחררתי...) D-: אמרתי לו שאני מבינה את המקום שממנו הוא מדבר, את הדאגה שלו ואת הרצון שלו למנוע ממני לעבוד במקום שהוא "מסוכן", כביכול. (על אף שיחסית לאיזור, המקום אינו מסוכן כלל...) הוא נלחץ מהעובדה שאין במקום מאבטח, (מה שנכון, ואכן מלחיץ מעט), אבל הסברתי לו שהיום כל מקום, לצערי, יכול להקרא מקום מסוכן, ושאין בטחון בשום מקום. אבל עדיין...הוא טוען שהוא לא מרוצה, שהוא היה מעדיף שאני אמצא עבודה שקטה יותר, ולא אכפת לו אם הייתי מרוויחה שם פחות, העיקר שהייתי בטוחה. אני בהחלט מבינה אותו, שלא תבינו לא נכון...ועצוב לי שכך הוא מרגיש ושקשה לו עם העובדה, ואמרתי לו שיבוא לבדוק בעצמו, אבל אני יודעת שהוא לא יעשה זאת, מכל מיני סיבות. אוף..אני מתוסכלת....