זקוקה לעצה!!!!?

[נייט מרי]

זקוקה לעצה!!!!?

אני ישראלית שנשואה להולנדי, וגרה בהולנד כבר ארבע שנים. יש לנו שני ילדים (בגיל שלוש וחצי ואחד וחצי) מקסימים. עד פה זה דווקא נשמע טוב, לא? מספר חודשים לאחר לידת בני הראשון התחילו הבעיות, ולמעשה (עם עליות ובעיקר ירידות) הם ממשיכות עד עצם היום הזה!!!! המצב שהתחיל בחוסר התייחסות מספקת אחד לשני ואי הסכמות לגבי דרך הטיפול בילדים (שני הילדים עם אלרגיות לחלבונים) - והיו קשיים בשינה, אכילה וגדילה..., - הוביל אותנו למצב היום שבו אנו על סף פרידה, ונורא קשה לי עם זה. בשלוש השנים האחרונות , בעלי התחיל להתייחס אלי בחוסר כבור, וחוסר הערכה לדברים שאני עושה או שעוברים עלי (כמעט חוסר שינה במשך כשלוש שנים), לא רצה לעזור בלילות, כעס, האשים אותי שבגללי הילדים לא יושנים או אוכלים טוב, מתעלם ממני ומתייחס בזילזול וכו". איך יוצאים מזה?

 

[איש המערות]

איך יוצאים מזה - ביחד או לחוד?

שלום לך. לפי מה שאת מספרת נשמע שאת עומדת אכן "לצאת מזה" - תרתי משמע (לדברייך אתם על סף פרידה). אני לא יודע לאמר מה הסיכויים שלכם ליצור שינוי חיובי שיאפשר לכם לשקם את היחסים ו"לצאת מזה" ביחד. תמיד תוכלי לנסות ייעוץ, אבל אם אני מנתח את מה שסיפרת, אני לא אופטימי לגבי זה, מהסיבות הבאות: את עברת יותר מדי שינויי תנאים עוד לפני שבנית את עצמך או את הזוגיות שלך. את נמצאת 4 שנים בהולנד והבן הגדול שלך הוא בן 3 וחצי, כלומר עברתם להולנד כשאת בהריון. אחרכך נולד הילד ומיד לאחר שנולד התחילה ההתדרדרות ביחס שהרגשת מבעלך כלפייך. לא עברו שנתיים ונולד לכם עוד ילד. את מדברת על חוסר שינה שלך כמעט שלוש שנים - זה קשור לעומס עלייך עם הילדים אבל אני רוצה לשאול - האם בדקת אולי אפשרות של תגובה הורמונלית שמתבטאת בדיכאון לאחר לידה? זה מצב שבהחלט יכול להוריד יכולת תפקוד ואם אינכם ערים לכך הדבר יכול לעורר מתחים או להגביר מתחים קיימים. אני לא יודע כמה זמן אתם הייתם נשואים או חייתם יחד לפני שעברתם להולנד, אבל אם היתה זו תקופה קצרה, הרי שיחד עם הולדת הילדים הזוגיות שלכם קיבלה מהר מדי תפניות חזקות מאד מהאופי שנשאה בהתחלתה, כאשר בעצם את היא זו שהיתה צריכה להסתגל גם להיותך נשואה, גם אם טריה וגם מהגרת בארץ זרה בה בעלך מרגיש בבית ממש. יש כאן יותר מדי פרמטרים ולכן אני חושב שיש קושי לשפר את המערכת, אלא אם יחול שינוי בגישתו של בעלך והוא יבין באופן זה או אחר (למשל בשיחות במסגרת ייעוצית - אם יסכים לה) את הצד שלך ואת הקשיים שלך ואם תהיה לו נכונות להתייחס לקשיים שלך מעמדה תומכת ולא מעמדה שופטת ומבקרת. יכול בהחלט להיות שהדרך לצאת מזה, היא פשוט לצאת מזה - לחוד, עם כל הכאב והסיבוך הקשור בכך. שיהיה לך בהצלחה.

 

[נייט מרי]

שלום איש מערות

לגבי נושא הדיכאון לאחר הלידה, - זה אפשרי, וכמובן גם עלה על דעתי, אבל לדעתי הדיכאון האמיתי שלי בא מחוסר התמיכה של בעלי שהיה חבר-נפש ואהבת אמת שאיכזבה אותי. אני בטוחה שהמצב ההורמונלי בהחלט השפיע עלי, ועל הדרך שבה התנהגתי ולא תמיד בתגובות רציוניות. כמובן שבדיעד זאת היתה טעות מרה אבל באותה תקופה לא יכולתי להיתנהג אחרת ומשם דברים רק היתדרדרו..... דווקא אז הייתי צריכה את תמיכת בעלי וחברי יותר מתמיד ודווקא אז קיבלתי בדיוק את ההיפך. את בעלי היכרתי 7 שנים לפני שהיתחתנו. חלק גדול מזמן זה חיינו באוסטרליה (שם גם היכרנו) ובטיולים בעוד מקומות וגם בתקופות של חיים משותפים וגם בנפרד (אך בקשר מתמיד ואוהב של מכתבים, טלפונים וביקורים בין-ארציים). ברור לי שהסיכוי שיהיה שינוי לטובה ביחסים מצריך השקעה מצד בעלי, אך הוא כועס וכעוס וגם אני ואנחנו במעגל שדים שהוא החליט לוותר עליו (ועלי...). הכאב שלי הוא עצום וכך גם התיסכול מהעובדה שהוא לא רוצה ללכת יותר לטיפול זוגי כדי להגיע להבנה ולנסות לתקן. (היינו במספר מועט של פגישות עם מטפלים זוגיים אבל גם שם בעיקר התווכחנו והוא לא הגיע בכלל למצב של "פתיחת נפש" ). איך אני יוצאת מהרגשת השבירות הנפשית הזאת?

 

[איש המערות]

האם ניסית להסתייע בטיפול אישי?

אני חושב שעבורך, כדי שתוכלי להתמודד יותר טוב עם הקשיים האוביקטיביים שיש לך, חשוב להסתייע בייעוץ מקצועי. אם אכן מדובר בדיכאון אחרי לידה, שהפך אולי עם הזמן לדפוס דיכאוני מתמשך, נסי אולי להסתייע בפסיכיאטר. חשוב ביותר שתעברי איבחון טוב כדי להתאים לך טיפול שיהיה אפקטיבי עבורך. חשוב שתתחזקי ותתפקדי טוב יותר כי בין אם תתגרשו בסופו של דבר, או בין אם יקרה ההיפך מכך - השיפור במצב הרוח ובתפקוד שלך יהיה אולי זה שישבור את מעגל הכעס ויאפשר לכם להמשיך לחיות יחד ואולי לבנות מחדש יחסים אוהבים - כך או אחרת את חייבת לעצמך להגיע לאיכות חיים סבירה ולשינה נורמלית בלילות. שיהיה לך בהצלחה.

 

[maoznet]

כנסי לפורום זוגות מעורבים

 

[adam33]

לצאת מזה"

אין תרופת פלאים לכך שהבעל או האישה מתפקחים ובעצם רואים שהאהבה אינה רק יציאות לבלות ובעצם אהבה ממשיכה גם אחרי זה לעניין החיים היומיומיים כמו גידול ילדים וכוליי.. לשאלתך.. העידנות בהליכים היא זו שתביא את הפתרון מכיון שבעצם את נמצאת " במגרש שלו " בכל מה שקשור להליכים הפורמליים והלא פורמאליים" ולכן בעצם צריך להגיע להכרה מצידו או שהוא אינו חיי כפי שציפית בנכם ושנית שהוא צריך לעשות משהו בקשר לזוגיות שלכם.. השאלה מה עושים.. לפי דעתי הדבר הנכון הוא ראשית להתקרב לאנשים שיקירים לו ולך ודרכם לבדוק ולמשש את דרכו ויחסו אלייך..וזה חשוב מאוד כאשר מבינים שבעצם אוליי הוא שייך למנטליות אחרת שיכול להיות שנמצאת בגלקסיה אחרת ממה שאת חשבת שאת יודעת המון.. שנית.. להתיחחס אליו כאילו הוא לא נמצא באיזור וכל הזמן למשש את הדופק האם זה במינון המתאים דהיינו לחיות כמו גרושה איתו ולהסתדר לבד ולגרום לו להבין שאינך צריכה אותו למרות שלפי דעתי יהיה לך מאוד קשה כי את בארץ זרה.. לכן חשוב לדבר ולשתף חברה טובה ( וחכמה) שיכולה גם לייעץ גם להקשיב ובעיקר להדריך אותך לגבי זכויות וגם לגבי מה שאינך רואה מהצד שלך.. ומעבר לכל...תשתדלי פחות להכנס איתו לויכוחים ולנסות את הדרך שלו אך יחד עם זה לומר לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאילייך לא מדברים ככה ולא משנה מי זה ושעל זה את לא יכולה לעבור על סדר היום...ואל תוותרי בכך.. בהצלחה..