זקוקה לעצה

מרב271

New member
זקוקה לעצה

היי אני חדשה פה אז הסיפור שלי הוא כזה חבר שלי ואני ביחד כבר שנתיים אנחנו בני 27 ובשנה האחרונה אנחנו גם גרים ביחד הכל הוללך מצויין אנחנו מסתדרים מעולה כמעט ואין לנו חילוקי דעות האהבה פורחת באמת אין מריבות קטנות ושטויות רק בעיה אחת גדולה שבטח אתם כבר מנחשים אני ממש אבל ממש רוצה להתחתן והוא לא מה עושים? העניין הוא שהוא אומר שבגדול הוא רוצה והיחסים הולכים לכיוון הזה ושהוא יציע לי מתישהו העניין שהוא לא בשל....לא בשל עד מתי ? לא יודע אנחנו מדברים על זה הוא אומר שאני מפעילה עליו לחץ וככל שאני מדברת על זה יותר זה מוציא לו את החשק....:( אני לא יודעת מה לעשות אם אני חושבת להציב לו תנאי או חתונה או שאני עוזבת הוא משתגע ומתעבן ולא מבין איך אני בכלל מסוגלת להגיד כזה דבר. אני אוהבת אותו הכי בעולם אני ממש רואה את העתיד שלנו ביחד אבל אני מפחדת שזה לא יקרה ואני פה סתם....הוא אומר שזה יקרה אבל די נמאס לי להמתין בסבלנות ובשקט עד שיתאים לו מה איתי לי אין דעה בנושא.....כנראה שלא....בנוסף אני חייבת לציין ששנינו סטודנטים לא שאני חושבת שזה משנה ושאני עזבתי הכל למענו ועברתי לגור בעיר שלו איפה שהוא לומד עזבתי משפחה, חברות ועברתי לעיר אחרת רחוקה כדאי להיות איתו עכשיו אוטוטו מועד השכירות שלו מסתיים באוגוסט והשאלה האם להישאר עוד שנה ולהתפלל שזה יקרה או לקום ולעזוב אני לא רוצה להיות מהבנות האלו שבקשר לא מחייב בכל כך הרבה זמן ואז לקום בוקר אחד ולמצוא את עצמי לבד בבקשה אני במשבר רציני תודה על ההקשבה והעזרה מרב
 

אייבורי

New member
בעיה באמת

במצבך אין ברירה אלא להחליף סטטיסט שהרי חתונה זה מאסט עוד שניה את נרקבת ולא תראי טוב בשמלת קצפת.
 

תמבר

New member
תשמעי

זה שאת לוחצת על בן אדם לחתונה, את רק משיגה ההיפך. מרוב לחץ הוא עוד עלול להסכים בניגוד לרצונו כי הוא יפחד להפסיד אותך ואת תמצאי את עצמך גרושה עם ילד עוד 5 שנים אחרי שהוא יתפקח. אז תרדי ממנו. כי זה לא יעזור. זה רק יזיק לשניכם. זה תלוי מה הסיבה שאת כל כך רוצה להתחתן. האם זה בגלל שאת רוצה ילד? האם זה עניין של מאבקי כוח בינכם (שאת מרגישה שהוא עושה מה שהוא רוצה ואת לא)? האם כבר בא לך לקחת משכנתא ביחד איתו כדי שתהיו מסודרים? האם זה בגלל שכל החברות שלך כבר התחתנו? תהיי כנה עם עצמך למה זה כל כך קריטי כרגע, כי נשמע שהבחור אוהב אותך ומחויב לך. אם הוא אומר לך שהיחסים הולכים לכיוון הזה אבל כרגע הוא לא מרגיש מוכן ובשל לעניין לילדים ולהתחייבות, אז כנראה שזה יקח לו עוד שנתיים שלוש. אישית, גם אני בגיל שלו לא הרגשתי בשלה לזה וזה לגיטימי. אתם לא כל כך הרבה זמן ביחד, רק גרים שנה ביחד ושנתיים בכללי. אני הייתי גרה איתו עוד שנה בכיף, נותנת לו לסיים את הלימודים ולהתבסס קצת לפני שהייתי מעלה את הנושא שוב. את כרגע נמצאת בקשר מחייב עם בחור שאת אוהבת ואוהב אותך אז למה את מרגישה פרייארית כאילו שאת מהבנות האלה שלא נמצאות בקשר מחייב? גם אחרי שתתחתני את עלולה לקום בוקר אחד ולמצוא את עצמך לבד. מה אנשים לא מתגרשים? אין שום קשר בין שני הדברים. מה שהכי נכון לעשות זה לחזק את האהבה בינכם בדרכים אחרות ולא להתמקד בחתונה שזה כלי מלאכותי למטרה הזו.
 
את מפזרת את האנרגיה בכיון הלא נכון

תקשיבי מה תעשי: תתחילי ללכת, למדוד שמלות, לרחרח באיזה אולמי את רוצה לעשות את הארוע, תקני את כל הג'ורנלים האופנתיים - ככה שתהיי מוכנה עם עצמך לכשיציע <ביננו לו זה ממש לא חשוב ולא משנה מה תלבשי, איזו טבעת תענדי, איפה תאכלו רבע עוף, רק הנזק במצלצלין של הגשמת הפנטזיה שלך>. יש לזה יתרון עצום - זה גם יעסיק אותך, וגם כבר עכשיו תוכלי לגעת בינומה. ככה גם תבואי לרגע ההצעה בשלה, מגובשת, עם כל ההצעות מחיר, עם אולם סגור, רשימת אורחים גמורה, וחליפה במידה שלו תואמת לשמלה שלך, שהוא רק צריך ללבוש - וזהו. זה יצמצם את הזמן בין הצעה למימוש למינימום הנדרש כדי לספק לך את הבטחון שלא יספיק להתחרט ולהבין מה בעצם קרה לו.
 

chenby

New member
בגדול

הכל טמון בתדר שאת נמצאת בו והאמונות שעומדות מאחורי זה. כשאת מתפללת שהוא יציע לך נישואים, יש לך כנראה את האמונה שזה לא יקרה ואז, את נלחצת ומדברת על זה ומלחיצה וחושבת על דרכים לגרום לזה לקרות. במילה אחת קוראים לזה שליטה. האם את רוצה להתחתן איתו כי הוא הגבר של חייך? או כי את מעוניינת להתחתן שתהיה לך חתונה כבר? וכולם יבואו לחגוג ביום שמחתך? האם כשאת חושבת להתחתן איתו, את חושבת על החתונה על על חיים משותפים? מכיוון שאם זה רק חתונה - אני מבינה למה הוא לא מציע. הוא רק כלי בסיפור הפנטזיה שלך. מכיוון שאם היית ממוקדת בחיים משותפים והעצמה של הקשר, היית מבינה שיש לך את זה כבר עכשיו. החתונה תהיה בהמשך לפרוטוקול כאשר העיקר הוא החיים יחד. וזה יש לך עכשיו . מתוך הוקרה של מה שיש ניתן לגדול. בלחץ הדברים מתפוצצים.
 

I C E M A N 7

New member
"רומיאו ויוליה" הישראלי המודרני

הבחורה רוצה להתחתן, הגבר מושך זמן. האהבה מנגנת כינור שני. אף אחד לא ישנה את החשיבה שלך. נשים נשואות חכמות בדיעבד וגברים בטח שלא יבינו. לכן אין ברירה, זה חייב להגיע: 'אולטימטום החופה'. לרשותך (ולרשות כלל הציבור) מצורף תרשים הסתברויות שנערך ע"פ מדגם של יותר מ-1000 זוגות חילוניים, שנמצאו בדיוק במצב שלכם. אולי זה יעזור לך להחליט. בהצלחה.
 

אייבורי

New member
בחיי

אם רק היו לך זוג ציצים מגניבים הייתי מתחתן איתך. <לדעתי זה ראוי להיות תלוי בכניסה לפורום>
 
אני לא מאמינה

שאשכרה השקעת בזה את זמנך. יאללה חנצ'ו, פרגני לבחור עלייה לטגליינס <לפחות על זה>
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
נקודה לחשיבה: ../images/Emo62.gif

אני דווקא מאמין לך שאת אוהבת אותו באמת, והוא לא רק סטטיסט. אני מבין שמה שמוביל כאן הוא החשש "להיות מהבנות האלו שבקשר לא מחייב בכל כך הרבה זמן ואז לקום בוקר אחד ולמצוא את עצמי לבד". אבל אני רוצה להזכיר לך שיש עוד כמה אוכלוסיות שאינך רוצה להשתייך אליהן: "אותן נשים שהתחתנו ובסוף מצאו עצמן תקועות בנישואין גרועים עם שלושה ילדים", או: "אותן נשים שהתחתנו מצאו את עצמן גרושות עם שלושה ילדים קטנים". כל שחתונה לא נותנת שום ערובה שלא תהיי בקהל הנטושות והמאוכזבות [שהוא, אגב, קהל גדול חשוב ונכבד, מלא בנשים טובות, ואין לזלזל בו כלל!]
 

nowonder

New member
תשמעי

קודם כל, תוותרי על מעמד הקדוש המעונה. את לא "עזבת למענו", את עזבת למענך. ואת לא עזבת "הכל" כי כמה רחוק כבר יכולת לעבור בתוך ישראל? וכמה "הכל" כבר יכולת לצבור עד אמצע שנות העשרים? בקשר ל "בשל לנישואין", מה אני אגיד לך, היו כבר שאמרו לי כאן שאני טועה, אבל לדעתי, מי שאחרי שנתיים של קשר זוגי עם מגורים משותפים והכל, עדיין לא "בשל לנישואין", אחד מהשניים, או שאינו "בשל לנישואין איתך", או שפשוט לא בא לו להתחייב אלייך עכשיו. יש שלוש דרכים לפתור את זה. המקובלת: אולטימטום - אני לא מאמינה באולטימטומים בזוגיות. זה מטומטם בעיני. הקשה: לקום ולעזוב ולמצוא מישהו בשל רגע לפני שירקיב. המשחררת אבל המורכבת: לראות את העולם בעיניים אחרות. במקום לחשוב: "אני מקדישה לו, ובתמורה, אני רק רוצה חופה וקידושין". תתחילי להנות מהזוגיות שיש לך, בלי לתת ולבקש תמורה בדמות חתונה.
 

לרנה

New member
אם אין רכב צמוד

אז מעבר דירה באמת יכול להוביל גם לשינוי מקום עבודה, וגם לשינוי תדירות מפגש עם משפחה וחברים. יש מספיק "הכל" של תחביבים, חוגים, חברות, ידידים ומשפחה שאפשר לצבור גם עד אמצע גיל העשרים. איזה עוד "הכל" לדעתך ממשיך להצטבר עם השנים? אני מסכימה איתך בנוגע לכך שאו שהוא אינו בשל לנישואין איתה (להבדיל מאשר עם אחרת) או שפשוט לא בא לו להתחייב אליה עכשיו. אני גם חושבת שמי שכן מעונינת בחתונה ובילדים צריכה לחיות חיים שמאפשרים זאת, ולחיות את הרגע בגילאי העשרים פלוס פלוס עם מישהו שמסרב להתחתן איתך גם אחרי שנתיים קשר זוגי ומגורים משותפים ולא בגלל עמדות כלפי חתונה באופן כללי אלא עמדות כלפי חתונה איתך - זה ממש לא בהכרח צעד בכיוון הנכון.
 

nowonder

New member
מה אני אגיד לך

אולי זו רק אני, אבל לדעתי, תחביבים וחוגים הם ברי העברה. חברים ומשפחה לא עוזבים, גם כשמתרחקים מקסימום נפגשים איתם קצת פחות. וגם כמה אפשר להתרחק בישראל? מראש הניקרה עד אילת הכי רחוק. וזה לא כל כך רחוק. ומי שחושבת שהיא עזבה בשביל מישהו אחר הכל, תהיה אומללה, ותאמלל את בן זוגה, במוקדם או במאוחר.
 

לרנה

New member
יש אנשים שרוצים לראות חברים ובני משפחה

לא רק בחגים ופעם בכמה חודשים. לפגוש חבר טוב פעם בשלושה שבועות או פעמיים בשבוע - זה בעיני הבדל של ממש. לפעמים הבעיה היא לא ב"חושבת שהיא עזבה" אלא ב"עזבה". יש מעברי דירה שאכן מנתקים, לפעמים באיכות ולפעמים בכמות, מרשתות תמיכה.
 

nowonder

New member
אני כנראה טועה, ומעבר דירה מעיר אחת לאחרת

בתוך ישראל, זו טרגדיה ואובדן של ממש.
 
למעלה