זקוקה לעצה

[elanit0]

זקוקה לעצה

לילה טוב. מאוד מאוד קשה לי לספר את הסיפור שלי ואני רוצה להשתדל לחשוף כמה שפחות פרטים תודה מראש על הסבלנות. אני אם ל 4 ילדים קטנים מאוד, הגדול שלי בן 5 וחצי ובמשך כל חייו הקצרים הוא גדל לתוך הערצה גדולה לאביו. הוא אהב אותו מאוד ומאוד כיבד את כל מה שהוא אומר ותמיד ניסה לרצות אותו ופתאום ביום בהיר חרב עלנו עולמנו. פינו אותנו מהבית שלנו הגענו לסביבה חדשה ולא מוכרת והאב נלקח לתמיד. אני מרגישה כמו "באבל" אני מאוד עצובה על האובדן הגדול שחווינו אבל ממשיכה הלאה בחיים שלי למען הילדים הקטנים הבעיה הכי קשה לי היא הבן הגדול שלי, מצד אחד הוא לא מדבר על כל המצב בכלל מצד שני אני רואה בעיניו שהוא כל הזמן עצוב, שמחת חיים שהיתה לו פעם נעלמה. עכשיו אנחנו כמה חודשים אחרי כל הענין אבל עדין אני רואה מצוקה אצל הילד שלי ואני ממש לא יודעת איך להתמודד עם זה ומה נכון לעשות כשאני מנסה לדבר איתו הוא ישר מעביר נושא ולא מוכן לדבר. אבל כשאני שואלת אותו אם הוא אוהב את אבא ומתגעגע עליו הוא אומר "כן מאוד". אני מאוד פוחדת שלא יהיו לרגשות המבולבלים שלו השלכות שליליות בעתיד ושכל הכעס שצבור בו יופנה למקוםאחר. אני מאוד רוצה לכוון אותו אך אני לא יודת איך ולאן וכרגע אני לא יכולה לפנות איתו לטיפול פסיכולוגי. אשמח מאוד לקצת הכוונה תודה וחג שמח

 

[גרא.]

elanit0,לא ברור מה כוונתך "האב נלקח לתמיד"...

האם הוא נלקח למאסר ממושך? שאז את יכולה לפנות לאירגון נשות האסירים בבקשת עזרה מהסוג את זקוקה לה? האם הוא נפטר? שזו בעייה מסוג אחר לחלוטין.בכל מקרה,בנך בן החמש וחצי,לומד כרגע בגן חובה.ובמסגרת הזו יש פסיכולוגית מטעם השירות הפסיכולוגי החינוכי המקומי,הבאה יום בשבוע,פחות או יותר.את זכאית לקבל ממנה התיחסות טיפולית ללא תשלום.ייעוץ והדרכה,ואם זמנה בידה,גם כמה פגישות עם הילד.כדאי שתפני לשירות הזה היושב בעירייה,במחלקת החינוך,או במועצה האזורית/מקומית במקום מגורייך,בבקשה למעורבות בהדרה ובטיפול.