זקוקה לעצה...

[סביון היחידה]

זקוקה לעצה...

שלום לכולם, אני אמא לילד בן 3 ותשעה חודשים שהיום שאל אותי שאלה שלא ידעתי איך לענות ולא הייתי מוכנה אליה... אתחיל מהתחלה: אמא שלי נפטרה כאשר הייתי בת 13.5 ועם אבא שלי אני לא בקשר מאז. מה שאומר שלבן שלי יש סבא אחד וסבתא אחת (ההורים של בעלי). עד היום הבן שלי לא שאל על ההורים שלי או למה אין לו עוד סבתא וסבא - כמו לחברים שלו... היום בבוקר בדרך לגן הוא שאל אותי (פתאום מאמצע שום מקום): "איפה אמא שלך גרה?". הייתי ממש לא מוכנה ולא ידעתי מה לענות לו.

אני לא יכולה לספר לו שאמא שלי נפטרה - כי מן הסתם הוא לא מבין עדיין. מצד שני, אני לא יודעת מה כן לענות לו. יש לי חברה שהיא אם חד הורית (הבן שלה והבן שלי חברים טובים) האבא לא בתמונה (הילד לא מכיר אותו). כשהבן שלה שאל אותה איפה אבא שלי אז היא הסבירה לו שיש כמה סוגים של משפחות: יש משפחות שהאבא גר בבית עם הילד ויש משפחות שהאבא גר רחוק והיא סיפרה לו שאבא שלו גר רחוק (בפינלנד...). האם זה נכון לספר לבן שלי משהו על אותו משקל? אשמח לעצות כי אני באמת באמת לא יודעת איך לטפל בנושא הזה.... תודה רבה

 

[leezi]

אני חושבת שבגיל כזה אפשר לומר את האמת-

במתינות. לבת שלי בת השלוש (אמנם בוגרת לגילה) אני כבר זמן מה מספרת כשהיא שואלת שאלות כאלו את האמת. כמו "הוא בעולם אחר" או "הוא בגן עדן" ומקשרת את זה לסיפורים שהיא מכירה. אם היא שואלת למה, אני גם מספרת את האמת כמו הוא חלה מאוד או הוא היה מאוד מאוד מבוגר. אני גם מספרת לה על האדם הזה למשל על סבי, שהוא היה מאוד מיוחד והוא אהב ככה וככה, בצורה כזו זה מאוד טבעי ולא מאיים. לגבי אביך אני הייתי גם אומרת את האמת באיזו צורה מעודנת.

 

[a y a l u l a]

לדעתי כן להגיד שאמא שלך נפטרה

בגיל הזה הבן שלי הבין טוב מאוד את המושג "מוות" (נפטרו כמה אנשים בסביבה הקרובה) לדעתי את צריכה להגיד שאמא שלך נפטרה או להגיד שאין לך אמא ואם הוא ישאל את יכולה לפרט טיפה יותר.

 

[אילתית 2]

היי

אני הייתי אומרת את האמת - במילים פשוטות שיבין ולהרחיב רק אם שואל שאלות נוספות לגבי אביך...אתם לא בקשר אבל את בטח יודעת איפה נמצא אז כן אפשר להגיד שהוא גר רחוק וכו... אבל לגבי אמך - להגיד את האמת שהיא נפטרה

 

[tiger mom]

אני הייתי אומרת את האמת

אנחנו נאלצנו להתמודד עם הנושא של מוות כי הכלב מת והסברנו לה סבתא שלי (אמא של אמא שלי) עדיין בחיים. סבתא שלי כבר לא והבת שלי שאלה את אמא שלי למה יש לה רק אמא. אז אמא שלי ענתה לה בפשטות שאבא שלה מת והבת שלי אמרה לה: "גם הכלב שלי מת. זה נורא עצוב" ובזה הסתיימה השיחה. קשה להם להבין את הניצחיות של המוות, אבל אני חושבת שבגיל הזה כנות היא הדרך הטובה ביותר.

 

[ליידי דרמה]

להגיד את האמת. למה להסתיר או להסתבך

עם סיפורים ?

 

[אמא של ילדה קוראת]

פשוט לומר את האמת, בלי יותר מדי פרטים ובלי

להפחיד. אמא שלי נפטרה. אפשר להסביר שכשאנשים מתים הם לא מרגישים כלום ולא רואים אותם יותר. הייתי נמנעת ממושגים כמו גן עדן, עלתה לשמים וכו' כי זה רק יעורר עוד שאלות שבאמת קשה לענות עליהן בגיל הזה. אפשר להגיד אם הוא שואל שזה עצוב כשמישהו מת. זה גיל שהם מתחילים להתעניין במוות בכל מקרה.

 

[סביון היחידה]

קודם כל, תודה לכולכם

שנית, אני רוצה לספר לכם משהו: כשאבא של גיסי (בעלה של אחותי) נפטר האחיין שלי היה בערך בן שלוש (והוא מאוד בוגר לגילו) והוא היה מאוד קרוב לסבא שלו, כשהוא שאל איפה סבא אז סיפרו לו שסבא הפך לכוכב בשמיים ושהוא תמיד ישמור עליו. הסיבה שסיפרו לו את הסיפור הזה היא בגלל שפעם היה לו בלון שעף לשמיים והוא התאכזב מאוד אז אמרו לו שהבלון הפך להיות כוכב בשמיים. ואז הוא ביקש לצאת ולראות את הכוכב (שהוא סבא שלו) - זה נראה לכם סיפור שיעזור לרכך את עניין המוות. כי זאת מילה שאני לא רוצה להזכיר, אני חושבת שזה מוקדם מדי בשבילו להזכיר במילים מפורשות....ואני לא רוצה להגיד שהיא לא הרגישה טוב ולכן היא נפטרה - כי אז אני מפחדת מגרורות שאחרי שכל פעם שהוא לא ירגיש טוב שהוא יחשוב שהוא גם הולך למות (חס וחלילה טפו טפו טפו). לגבי אבא שלי - הניתוק היה מצידו ובעקרון אני לא רואה בעיה לספר שהוא גר רחוק - דווקא לגבי העניין הזה ידעתי מראש מה אני יענה כשתבוא השאלה - לגבי אמא שלי, התלבטתי. שוב תודה על העצות (מאוד עוזר)

 

[מיצמיצון]

ואני עדיין חושבת

שאפשר להגיד לילד כמעט בן 4 את המושג-מוות. הוא לא מכיר אגדות? הוא לא יודע שאמא של שלגיה מתה ויש לה אמא חורגת... בעניין סיפור הכוכב- דווקא נשמע לי סיפור יפה. הבן שלי שאל אותי פעם לגבי ההורים של אבא שלי (שנפטרו מזמן ואפילו אני לא הכרתי אותם)- סיפרתי לו בפשטות שהסבא היה חולה מאוד ונפטר. הוא לא שאל מאז יותר מדי שאלות בנושא. מה שכן,יש נושא שמעסיק אותו לפעמים וזה מוות של חיילים בצבא.(הוא עוד לא בן 5).

 

[סביון היחידה]

הוא לא שאל

מה זה נפטר? מה זה אומר? כל מיני כאלה...?

 

[מיצמיצון]

אני חושבת שאמרתי "מת"

ולא "נפטר". הוא ממש לא נכנס לעומק כמו מה זה אומר וכד'. קיבל את זה בפשטות.

 

[אמא של ילדה קוראת]

זה בדיוק הגיל שהם מתחילים להתעסק עם מוות.

ולצערינו במדינה שלנו עולה גם עניין המוות של חיילים בצבא. במיוחד לקראת יום הזיכרון. בגיל הזה המסר שאני מעבירה להם זה שהחיילים מתו כי הם שמרו על המדינה שלנו. לילד, זה מתקבל בפשטות בלי כל המטענים שלנו יש (האם באמת היה צריך את המלחמה ההיא או האחרת, הם לא יודעים על תאונות אימונים או על נפגע מאש כוחותינו). הרבה פעמים, בהרבה נושאים אצל ילדים הדברים מתקבלים בפשטות כי אין להם את כל המטען שלנו יש.

 

[tiger mom]

אני לא הייתי נכנסת לסיפורים כאלה

גם כי אני לא אוהבת למרוח ילדים בסיפורים ואני חושבת שגיל 4 זה גיל שאפשר לדבר בו על מוות. וגם כי לילדים יש דימיון מאד מפותח וכל דבר עלול להפוך אצלם למשהו שאנחנו לא רוצים: סבא הוא כוכב בשמיים- מטוס דורס אותו או פעם אחת מספרים על כוכב נופל וזה הופך להיות סבא. אני לא חושבת שצריך לרכך את עיניין המוות כי כמו הרבה דברים בחיי הילדים- הוא יקבל את זה כמו שאתם תעבירו את זה. את כל המטען של המילה- את מכניסה כי רק לך יש אותו ולא לילד.

 

[אמא של ילדה קוראת]

נקודה למחשבה, בשבילך...

אני לא כל כך מבינה למה את לא רוצה להזכיר את המילה מוות. זו מילה רגילה ככל המילים. בעיני ילד אין מילה רעה או מילה טובה. הוא רוכש את השפה ורק אחרי כן מוסיף לה את הפרשנויות על פי חוויות שהוא עבר. ילדים מקבלים דברים כפשוטם הרבה פעמים, אין להם את כל המטענים שלנו יש. אני מסכימה איתך בעניין של לא לומר שהיא לא הרגישה טוב. אני בדרך כלל אומרת שסבא נפטר כי הוא היה מאוד מאוד זקן. ואם חס וחלילה הם מכירים מישהו צעיר שנפטר, אני אומרת שהוא היה מאוד מאוד חולה, לא סתם וירוס או הצטננות - אני אומרת במפורש כדי לעשות להם את ההפרדה. אני חושבת, שלך יש הרבה יותר קושי עם העניין מאשר איך שהילד יקבל את זה.