זקוקה לעצה

[א נ י ט ה המיוחדת]

זקוקה לעצה../images/Emo10.gif

אני אומנם רק מיתבגרת בת 14 והרבה דברים אני עוד לא יודעת אבל לומדת הכל עם הזמן לאט לאט. קורה לי הרבה שאני רבה עם ההורים שלי. כולם מכירים את המריבה עם ההורים בתור משהו טיבעי ושכיח אך לצערי בעיה זו מאוד מטרידה אותי. ההורים שלי לא מבינים אותי בצורה שאני רוצה שיבינו. ליפעמים הם טוענים שאני משוגעת ... ביגלל שאני כל היום מול המחשב. נו אז אם אני כל היום מול המחשב? מה הבעיות שלהם מה זה מפריע להם? יש לי חיים אני פוגשת אנשים מדברת וטוב לי עם זה.... אמא שלי חושבת שאני משקרת לה... אומנם אני משקרת אבל זה לא משהו נורא. אני בטוחה שאם הם היו יודעים כבר לא ההיתי בחיים אז אני מסתירה מהם דברים... זה לא קל לשקר אבל האמת היא מאד כואבת. נימאס לי מהצעקות בבית. ואין לי פיתרון... הרבה פעמים אני חושבת על עצמי כשאני אהיה אמא לילדים שלי. האם גם אני אהיה אמא כזו פולניה וחטטנית ולא אתן לילדים שלי פרטיות? אני חושבת שאני אלמד את הילדים שלי בדרך שונה. אני אשתדל לתת להם את החופש שלהם שיעשו כל דבר שהם רוצים אבל שיהיו בטוחים שהם רוצים את זה, אבל בנוסף אני אגרום להם להרגיש שאני בצד שלהם ולא משנה כמה שטויות הם יעשו אני אהיה לצידם גם אם זה יהיה משהו שאני לא מסכימה איתו. בסך הכל אני לא מיתכוונת לחנך אותם בדרך רעה... עדיף לי חופש מאשר אי פרטיות. מה אתם חושבים? איך אתם מחנכים את הילדים שלכם? או מה הדעות שלכם לגבי חינוך? הורים הם קשים לא מבינים אבל ליפעמים גם לא מסבירים... שלכם אנה.

 

[אבי מרמת גן]

הדעה שלי ../images/Emo88.gif

הורים הם אכן קשים, לא מסבירים תמיד, לפעמים זה מתוך התנשאות בסגנון "אני מבוגר ממך, אני יודע מה טוב לך", ולפעמים לא. אני לא מאמין בחינוך בגיל שלך, אני מאמין בהשרשה של דפוסי התנהגות בגיל צעיר, בגיל קטן יותר אפשר להטמיע ערכים שלא יוכלו להטמע תמיד אצל הילד הבוגר.. בקשר למחשב, את יכולה לנסות להסביר להורים שלך, שאת לא ממש מתחברת לחברים שאתך\אתם לא באותו ראש\שהמחשב תורם לך המון ידע\ וכו´ וכו´...ולכן את מעדיפה לשבת בבית... תנסי למרוח את זה, להחליק קצוות... אני לא מכיר את ההורים שלך אבל תנסי לקרוא אותם בין השורות ולהבין את המניעים שלהם ולפי זה לנהוג בחוכמה..

אבי

 

[galitay]

אנה

אני בטוח שההורים שלך פועלים ממניעים שהם מאמינים שיעזרו לך בהמשך חייך. נכן בגיל 14 רואים דברים קצת שונה, לפעמים לא רואים את כל התמונה, ולפעמים לא מבינים למה דבר מסוים חשוב להם כל כך. הורים בדר"כ שואפים שהילדים שלהם יהיו כל מה שהם לא היו, אם ההורים שלך לא השקיעו בלימודים והצטערו על זה הם כנראה ילחצו עליך ללמוד מתוך אמונה שגם את תצטערי על זה... זו החשיבה של רוב ההורים. אם ההורים שלך היו גדלים בבית שבו הפרטיות והחופש הם במקום הראשון והשגיות לימודים וקשרים עם חברים על פי ראיית עולם הם במקום השני, הם היו נותנים לך את החופש לבחור מתוך הבנה שזה מה שטוב לך. ב 2 השיטות יש חסרונות ויתרונות. אם את בוגרת מספיק בשביל לנהל שיחה עם הוריך כל מה שעליך לעשות הוא: 1. לחשוב אם יש הגיון מסוים מאחורי מה שהם אומרים 2. אם את לא מבינה את ההגיון, גשי אליהם ותשאלי אותם: למה ? אני בטוח שהם לא יכעסו עליך הם יסבירו לך את המניעים שלהם וירחיבו את צורת החשיבה שלך 3. אם עדיין צורת החשיבה שלהם לא נריאת לך, הסבירי בצורה הגיונית את צורת החשיבה שלך, ובקשי מהם לתת לך לישם את צורת החשיבה הזו למשך שבועיים, אם בשבועיים האלה (או בכל תקופת זמן אחרת) תוכיחי שגם צורת החשיבה שלך נכונה תזכי לחיות על פי אמונתך אם תיוחכי לדעת שהוריך צדקו, הרווחת ניסיון והבנה. בהצלחה

 

[חנה גונן]

מציעה לך לפנות לפורומ עזרה נפשית

אבל אם כבר העלת את הנושא,אני לא יודעת מה אופים הכללי של היחסים ביניך ובין הוריך אבל הבנתי מדבריך שמפריע להם שאת מבלה זמן רב ליד המחשב, מניסיוני אין כמו שיחה פתוחה להבהרת המצב.שבו כולכם ביחד וכל אחד יאמר מה שבליבו בודאי שזו תהיה שיחה קשה אבל אפשר להגיע להבנה. שלך חנה גונן

 

[mmuse]

כולנו בני אדם,

גם ההורים שלך, כמו כולם, יכולים לטעות כל הזמן. אם הם קוראים לך משוגעת ושקרנית, אז הם בטח לא מושלמים (גם אם זו האמת

). להגנתם יאמר שלהיות הורה בארץ, זה ממש לא קל. המצב הביטחוני,כלכלי,חברתי והציפיות מהמשפחה שלא מתממשות בהחלט לא עוזרות לשלוות הנפש. השאלה היא איך את מתמודדת איתם. את צריכה להבין שגם אם הם מעוצבנים עלייך, זה לא אומר שעשית משהו רע, ואם עשית-זה לא מצדיק את זה. עד שתתבגרי והגישה אלייך תשתנה אני מציע שתנסי כמה שיטות להרגעת המצב: 1.לנסות לרצות אותם 2.להתעלם 3.לצעוק בחזרה. ואם שום דבר לא עוזר, את תמיד יכולה לדבר על זה.

 

[חציל בראש מהפכה]

../images/Emo166.gifאניטה !

דבר ראשון את מסתמכת על דברים שמאוד לא הייתי ממליץ עליהם אני גם בן 14, אמנם אני לא כל היום מול המחשב אבל ההורים שלי מרשים לי לעשות הכל, העיקר שאני אקח באחריות תאמיני לי, ואני אומר בוודאות של מאה אחוזים אם ההורים שלך אומרים משהו, ושנייהם מסכימים איתו, את צריכה ללכת לקראתם אני מבין אותם מאוד, זה בלתי נסבל שמישהו לא מקשיב לך, ומהתגובות שלך (". נו אז אם אני כל היום מול המחשב? מה הבעיות שלהם מה זה מפריע להם? יש לי חיים אני פוגשת אנשים מדברת וטוב לי עם זה") את פשוט מרמה את עצמך עם הדברים האלה, את רק בת 14 בראשית חייך ולדעתי תנצלי אותם עד כמה שאת יכולה, לא מול המחשב זה בטוח תבלי... כי מאוחר יותר בחיים פשוט לא תוכלי בקשר ל"כשתהיי גדולה" - זה ממש לא נכון ילדים לרוב הם עקשנים, צריך להעמיד אותם במקום בגיל צעיר יותר הם יעשו לך את המוות - ולא יהיו לך כוחות לממש את הפנטזיות שלך לגבייהם מוטב שתשלטי בהם כמה שיותר עד שיגיעו לגיל שידעו מה טוב ומה רע ותאמיני לי, זה לא כל כך קל כמו שאת חושבת, את חייה בחלום בשני המובנים האלה

 

[mmuse]

מסכים עם הרוב,

באמת רוב ההורים רוצים בטובת ילדיהם, ורוב הילדים הם מרדנים, אבל אני לא חושב שצריך לשלוט בלדים, אני חושב שצריך לחנך אותם. ילד שחי בצעקות עד שהוא כבר לא יכול לסבול את זה- זה לא מצב תקין (לפחות לדעתי). משהו/מישהו צריך להשתנות. וזה טוב שאתה חושב כמו שאתה חושב, זה מראה שיש לך הורים טובים, בגרות וחיים טובים. (כמובן שזו פסיכולוגיה בגרוש, אבל זו דעתי בכל אופן).

 

[חציל בראש מהפכה]

שינון דבריי

לא התכוונתי לחיות בצעקות הרי אם יחנכו ילד מגיל קטן כבר להקשיב להורה ולציית לו לא יהיו שום מריבות ושום חילוקי דעות בתיסכולים של הילד בבית - ההורים אשמים אם זה במכוון, או לא, בעקיפה או ישירות הם הגורמים אז לדעתי הורים צריכים לחנך ילד כמו שצריך כבר מגיל קטן, ולתת לו לעשות מה שהוא רוצה רק בשביל להיות הורה טוב זה לא פיתרון, צריך להעמיד אותו במקום - ולא בצעקות, מה שמקרינים לילד זה מה שהוא קולט הגיוני לא? מחכה לתגובות חציל

 

[mmuse]

אני שוב מסכים,

קודם כל, אניטה: זה מה שקורה כששואלים שאלה אישית בפורום פילוסופיה, החיים שלך נהפכים לדיון מעמיק שלא ממש עוזר לך. וקפטן חציל: אני מסכים עם כל מה שאתה אומר - חוץ מזה שילד צריך לציית להורים שלו. באופן כללי ילד צריך להקשיב להורים שלו וללמוד מהם ולעשות מה שהם אומרים, אבל כיוון שגם ההורים הם בני-אדם, וגם הם טועים לפעמים - המילה ´ציות´ קצת מוגזמת לדעתי. לפעמים יש ילדים שאין להם מזל, וההורים שלהם הם לא ממש דמות לחיכוי, אותם ילדים צריכים להבין שזה לא הם אלו שטועים. כיוון שאניטה לא סיפקה לנו תמונת מצב שלמה, אי אפשר לדעת מה המצב אצלה.

 

[notafish]

הי אניטה../images/Emo70.gif

יש לי בן בגילך, די הרבה מול המחשב (כמו אבא שלו...) - כמה הערות מנקודת המבט של ההורה: - את יכולה לצאת מתוך נקודת הנחה שהורייך רוצים לטובתך. - סביר, בייחוד אם את בת בכורה, שגם להם קשה לעבור את גיל ההתבגרות שלך (!) - תאמיני לי, זה מלחיץ לראות איך ילד קטן מקבל דעות עצמאיות ורצונות משלו... - הדבר הכי חשוב זה כבוד הדדי ותקשורת - צעקות זה לא תקשורת... - אם את מרגישה שאת לא מצליחה "לפתוח את הערוצים", אולי כדאי לפנות ליעוץ מקצועי בבית-ספר? - רעיון קצת חריג: לקנות או להמליץ להוריך על ספר הורות לילדים מתבגרים - אין לי שם של ספר שאני יכול להמליץ, אבל ביקור קצר בחנות ספרים או ספריה, ואני בטוח שתמצאי משהו. בהצלחה!

 

[א נ י ט ה המיוחדת]

היי לכולם!

תודה רבה לכולכם על העצות הניפלאות לקחתי כל עצה ועצה בחשבון. וגם חשבתי על חינוך ילדי בעתיד (אין לי בנתיים ילדים) גבולות וחינוך מגיל קטן זה סבבה אבל לא ההיתי רוצה להרגיש מפקדת של הילדים אלא לעזור להם ולתת להם את החופש שלהם בתנאי שיהיו בטוחים במה שהם רוצים. ביומיים האחרונים עברו אצלי בבית הרבה צעקות... אפילו אח שלי החייל שם לב שמשהו לא בסדר אצלי אולי ביגלל שאני הכי קטנה במישפחה? ההורים שלי תמיד יודעים שאני אחראית למעשיי והיו מאוד שמחים לגלות את הציונים שלי בתעודה (ממוצע 85) וזה מאוד הקל על השיחה כי הם מתחילים להבין שחוץ משטויות וצ´אטים באינטרנט אני גם לומדת! כרגע אני מרגישה הרבה יותר טוב עם עצמי אבל יודעת שהמאבק עם ההורים לא ניגמר. אז אם יש לכם עוד משהו להוסיף אשמח לישמוע בכייף!