זקוקה לעצה דחופה

[ערסlight]

חרטה

זה לא משהו שהוא מטבע עובר לסוחר.
נגיד... דרסת מישהו. את יכולה להתנצל ולהתחרט עד מחרתיים, איזה הבדל זה עושה?
לקחת אחריות זה לקבל את המחיר בהשלמה ובלי מירמור. [הסכמת לו מראש, זוכרת?].
הקושי שלך להבין את זה נראה לי כמו מוגבלות אישית.

 

[קארניו]

אה, לא ?

אם ככה , אז באמת בשביל מה להתחרט ולהתנצל?
ואגב, חרטה היא חלק בלתי נפרד
מלקיחת אחריות !

 

[ערסlight]

סימן קריאה

חרטה והתנצלות אלה תגובות שנועדו פנימה. סוג של יסורי מצפון [שיכולים לפעמים גם להוביל ללקיחת אחריות]
לנפגע אין בזה כל שימוש. [למעט אולי קצת סיפוק נקמני]

ושטות עם סימן קריאה זה כמו שטות רגילה. רק יותר גרוע.

 

[קארניו]

פליטת המילה "שטות"- זו אמירה סובייקטיבית

שתפקידה להגן על כבוד עצמי נפוח שהתערער ולכן אין טעם לבזבז עליה אמוציות ולהתקשקש
בגינה , לפחות לא מבחינתי.
ובאשר לענייננו, אני נחושה בדעתי שחרטה ולקיחת אחריות שלובות זו בזו. והתרומה
של ההתנצלות ובקשת הסליחה גדולה וחשובה לנפגע בדיוק באותה המידה שזה חשוב
לפוגע..

 

[nowonder]

המשפט האחרון צריך להיות מצורף להוראות השימוש בסימן קריאה.
(וצריך גם לכתוב ספר הוראות השימוש בשלוש נקודות)

 

[שרוני123בן]

בוקר טוב, אני מופתעת!! התגובות האחרונות

מעודדות ביותר. מישהו פתאום שם לב שבכל ההשתלשלות האיומה של הדברים, בסך הכל דובר על שליחת SMSים.
גם כשנאמרת המילה "בגידה" אני מתחלחלת למשמעה. האם אכן זו בגידה?
ואל תשכחו שכל הקשר נמשך חודשיים בערך.

עליתי על זה לבד שכשבעלי במצב רתיחה אני מפחדת. לא נתקלתי בזה אף פעם לפני הסיפור הזה.
נכון שהחיטוט בטלפון לא בסדר, הקללות, הצעקות, הטלפונים למחזר ולאישתו. נכון מאוד!!
אך מה ניתן לעשות במצב כזה?
הרגשתי כל הזמן שהדברים נופחו וקיבלו מימדים אחרים למה שבאמת היה שם.

 

[מריוס זכריה]

החרטה של מי שנתפס פעם שלישית לא ממש משכנעת

פעם אחת "נתפסת". לא נכנסת לעומק לשאלה "למה זה קרה". פשוט הבטחת "אני לא עושה את זה יותר", אבל לא עמדת בזה, כי לא באמת החלטת להפסיק. פשוט נתפסת, והיית צריכה להגיד לו ולעצמך משהו חיובי כביכול.

חוזר חלילה פעם שניה, ושוב נתפסת. מה תעשי? הבטחת שוב...

אחרי הפיצוץ של הפעם השניה, "עשית טעות" [קרי: זה לא באמת באחריותך, סתם טעות אנוש רגילה] ושוב נמצאת עם ה"מחזר". אבל הפעם, משום מה, זה לא כמו בפעמים הקודמות. הפעם עברת שינוי עמוק, ניתחת את עצמך, את חייך, את מערכות היחסים שלך, הבנת המון דברים שקודם לא הבנת, והגעת להחלטה משמעותית ועמוקה לשקם את הזוגיות. נכון?

אז זהו, שכל מה שכתבתי להלן לא קרה. את בסך הכל שואלת "איך להרגיע את בעלי, איך להחזיר את האמון כאילו כלום לא קרה".

עכשיו הבנת למה מתכוונים החבר'ה ב"לא לוקחת אחריות"?

 

[שרוני123בן]

לא מדויק לחלוטין

רק עכשיו התחלתי להבין למה אתם מתכוונים ומסתבר שלא הסברתי עצמי נכון.
אני לא מנסה רק להרגיע אותו. גם זה אבל לא רק.
כל מה שכתבת - כן קרה. ניתחתי את עצמי, את הזוגיות, שפטתי את עצמי בחומרה, התביישתי בעצמי,
התכווצתי מבושה פנימית בכל פעם שנזכרתי בתקופה הנוראית הזו.
אני השופט הכי גדול של עצמי!
יחד עם זאת אני רוצה לשקם. אני רוצה בכל מאודי לשקם.

 

[קארניו]

אני כבר אומרת לך

שלבד לא תצליחי לשקם וגם לא להשתקם. אתם, וגם כל אחד מכם בנפרד זקוק ליד מדריכה ומכוונת.

 

[מפלצת או ילדה]

למה תקופה נוראית?

כל כך סבלת שם בקשר הצידי?
הרי כתבת שבהחלט נהנית מתשומת הלב ומחיזור, אז מה פתאום ההלקאה העצמית הזו?

את כולך בתוך מעגל ילדי של שכר ועונש. ורומן צידי, גם כשהוא אפלוטוני, הוא לא לילדות קטנות.
מה שלא נגיד לחזקך באמת לא רלוונטי, כי עם מערך תגובה נפשי שכזה הדבר היחיד שנותר זה להרפות את השרירים ולקבל בהכנעה את דין בעלך.

 

[מריוס זכריה]

אולי לא מדוייק, אבל בכל זאת

תראי: להתחרט, לשפוט את עצמך בחומרה, להתכווץ וכולי, כל אלו הם משחקי המצפון.

ההבנה האמיתית היא התשובה לשאלות:
- מה היה חסר לך שבגללו ניהלת רומן עם "המחזר".
- מה חלקך בחוסר הזה (למשל, אם גרמת לחוסרים אצל בעלך, וחוזר חלילה)
- איך הוסר הזה הולך להתמלא, על ידי מי, ולמה זה יצליח עכשיו כשבעבר זה לא הצליח.

אם התשובה שלך לנ"ל היא "זה יצליח כי אני אשתדל יותר" - אז דעי לך שהיא לא תשובה. תשובה אמיתית נוגעת בפרטי העניין, בנושאים הכואבים, והיא דורשת המון אומץ ומודעות.

אם את חשובת שעשית לבד את העבודה הזאת, ובאמת הבנת מה קרה ומה לשנות - אז אכן טעיתי בך. העניין שהוא שכאן לא כתבת שום דבר כזה, רק דברים כללים כמו "התביישתי" ו"התכווצתי" - שזה נחמד לאוזן פולנייה, אבל מהותי לא נותן כלום לקידום העניין.

 

[שרוני123בן]

אתה צודק כמובן

אז מסתבר שאין לי את הכלים להגיע לבד לתובנות האלו.
לפעמים עדיף לכסות הכל, לא לפתוח כדי לא להיפגע יותר.
בדיעבד זאת טעות.

 

[קארניו]

לפחות, יש לה מצפון שמייסר אותה

וזה לא דבר של מה בכך . היא יכלה גם להתנער מאחריות , להתגונן ולהאשים את בעלה
"שדחף" אותה לזרועות המחזר.
המצפון הוא חלק חשוב בהבנת הטעות וברצון לשקום יחסים .

 

[גארוטה]

השאלה

האם החרטה שלך אמיתית? רק את יודעת.
למה התחרטת? פה קבור הכלב.
התחרטת כי נתפשת ואם לא היית נתפשת הכל היה ממשיך עד עצם היום הזה על מי מנוחות?
או ,התחרטת כי הבנת שזו לא הדרך הנכונה ונתת לעצמך להיסחף בטעות ואת מוכנה לשלם את המחיר?

ככה או ככה, העובדה שנהנית מהחיזור, מהשיחות האינטימיות ומכל המסרים בפון, כל אלה ביחד מצביעים
על חסך בזוגיות הנוכחית שניסית להשלים בחוץ ובזה אתם צריכים לטפל.
אז את יכולה להביע חרטה ולהיות מכילה ומפנקת, זה טוב אבל לא מספיק, למה? כי בעלך, עם כל הכאב שלו
חייב קודם כל להבין למה נמשכת לבחור, איזה חסך הוא מילא אצלך ואיפה האחריות גם שלו (של הבעל) בכל הסיפור.
אז הוא כועס ומשתולל וצועק ומקלל ולא מוכן ללכת לטיפול. אז מה? זו הדרך שלו כנראה לא להתמודד עם האמת
ולהשאיר אותך לנצח במצב של מתנצלת וחייבת לו. כמה זמן תצליח להחזיק ככה? לא הרבה. בסוף, במקום שהמקרה
הנ"ל יקח אתכם צעד קדימה, אתם תלכו שניים אחורה.

 

[I C E M A N 7]

חולק עלייך

האם החרטה שלה אמיתית? זה לא משנה מה היא יודעת.
משנה מה בעלה יודע.
החרטה שלה, ובעיקר ההכאה על חטא, היא תוצאה של נטישת המחזר.
מכאן שבעלה לא רק צריך להתמודד עם היותו נבגד, אלא גם עם היותו עדיפות שנייה (או שלישית, אם לוקחים בחשבון את האקס המיתולוגי

).

לכעוס, להשתולל, לצעוק ולקלל זה בדיוק הדרך הטבעית להתמודד עם המציאות הזו.
השלב הבא הוא דיכאון

 

[גארוטה]

זו זכותו

להתמודד ככה עם המציאות, אבל בתוך המציאות הזו יש סיפור שהוא בוחר במודע לא להתמודד איתו
וזה החלק שלו בטלנובלה הזו שהוא בוודאות לא שחקן משנה בה אלא שחקן ראשי.

אני נותנת לה קרדיט ומאמינה שהיא באמת מתחרטת ולא רק בגלל נטישת המחזר, אבל זו אני

 

[שרוני123בן]

תודה!

 

[I C E M A N 7]

ככה על הסובוך את מחלקת קרדיט?

על בסיס מה? הדמעות?

אבל נכון, יש לו חלק בטלנובלה.
אחרי 20 ומשהו שנים של זוגיות "טובה, תומכת ומבינה" וארבעה ילדים, הוא לא מחזר אחריה ומרגש אותה כמו גבר חרמן דנדש.

אולי אחרי טיפול הוא יבין את השגיאה החמורה שעשה, וייצא מחוזק ומפוכח לדרך חדשה

 

[גארוטה]

על הסובוך

לא, אבל בצהרים כן

אולי הזוגיות "טובה, תומכת ומבינה" אבל היא לא מספקת.

ותאמין או לא, גם אחרי 20 ומשהו שנים גבר יכול להיות חרמן כמו דנדש

 

[Aski7]

לדעתי

החרטה שלך נובעת מפאניקה.
שמה באמת בעלך ינקוט צעד. (המחזר שגם הוא נשוי לא באמת יעזוב את אישתו בשבילך הרי)
מכל מה שאת רושמת ״התקשרתי להרגיע את המחזר״ ״המשכתי להיות בקשר״
את עוד תלמדי להיות חכמה יותר ולא להתפס.
הסיבה היחידה שרשמת שהתגובה שהגיבו לך : ״שאת לא צריכה להיות בעמדת נחיתות וחייבת לו כל החיים״ היא התגובה המרגיע הראשונה, זה בגלל שאת מחפשת רק נחמה לעצמך שאת לא אמורה לשלם מחיר כבד, שאת לא כזו גרוע, והקלה בעונש.
בקיצור הבנאדם היחידי שאת דואגת לו היא את!
לא באמת באמת אכפת כמה פגעת בבעלך את פשוט לא רוצה להיות הבנאדם הרע ולשלם את המחיר
אחרת היית חושבת מה יהיה גם הכי טוב עבורו ומה ירפא לו את איך שהכאבת לו.
מניסיון אגיד לך שחרטה כתוצאה מפאניקה היא זמנית וככל שהוא יסלח לך יותר מהר מהר יותר תחזרי לבגוד.
ניקיון זוגיות יסודי!!
ולא פחות.