זקוקה לעידוד

[המבינה היחידה]

הבעיה שלך...

כפי שאת מציגה אותה כאן היא בראש וראשונה עם בעלך ועם הזוגיות שאין לכם. מדובר בבעל לא מתחשב, לא איכפתי, צעקן וחוצפן, איך את מצפה לחיות טוב עם בעל כזה????? לדעתי אתם חייבים לגשת ליועץ נישואים כדי לפתור את הבעיות שלכם והדבר השני לעזוב את בית חמותך אם את כבר לא מסוגלת להבליג (ואני מבינה אותך טוב מאוד כי חמה יותר מכשפה ממה שיש לי לא קיימת כאן בכל הפורום הזה) את כל כך צעירה - למה הכנסת את עצמך מראש לכל זה??

 

[בר49 האחת]

קודם תפתרי את בעיותייך עם בעלך

ומדוע אינכן לומדות לא לגור עם ההורים בכלל??? אתם חוסכים כסף של שכ"ד, אבל הורסים זוגיות. מתחתנים צריכים להיות לבד ולבנות את הזוגיות בלי אמהות, חמות ו...... מי שאין לו-שלא יתחתן......

 

[kalah]

איזו תשובה מרגיזה-

היא מספרת שאצלם בעדה נהוג לחיות ככה- הרי כל השרשור נסוב על כך. לפעמים לאנשים קשה לשבור מוסכמות ונורמות של שנים והם צריכים חיזוק. בנוסף- תקראי ותראי שמע' היחסים עם בעלה היא ממש לא מה שעונה על ההגדרה זוגיות ובטח לא משהו שכדאי לה לטפח ולשמר, אלא לברוח ויפה שעה אחת קודם.

 

[בר49 האחת]

"אצלה בעדה" לא יתנו לה לברוח כל כך

מהר. אז אל תציעי שטויות. היא כנראה תצטרך לחיות עם בעלה והמוסכמות אם היא לא הייתה מספיק פיקחית לפני החתונה. איזה חיזוקים אתן לה? שתשב בשקט ולא תתמרד כי ידעה לאיזה קן צרעות היא נכנסת??

 

[kalah]

ואם את קוראת שהיא כתבה שאצלם נהוג ש

הבן הצעיר גר עם אשתו אצל אימו- אז למה את מטיפה לה נוסח "למה הלכת מלכתחילה לגור אצלה".. וחוץ מזה, האם לשאול שאלה רטורית כזו נקרא "חיזוק"? או התהייה "מתי תלמדו לקח" היא חיזוק? את לא יכולה לנצל את העדה שלה כשזה נוח לך להצגת טיעונייך ולהתעלם מזה כשזה לא עולה בקנה אחד עם מה שאת מבקשת לומר. אכן, את צודקת באופן כללי שזו טעות לגור עם ההורים לאחר הנישואין (למרות שיש מי שיקפוץ ויגיד שלא תמיד זה ככה ויש פעמים שזה מסתדר- אני עדיין בדעה שזו טעות) אבל במקרה הספציפי, מדובר במישהי שבמהלך השרשור אמרה שהוריה דווקא יבינו אות ה בעניין עזיבה/גירושין. מה אומר לך, כולי תקווה שהיא תמצא את הכוחות בעצמה לעשות את זה

 

[בייליס האחת]

ל-NINAEL20

היי נינאל אני גולשת בפורום הזה כבר זמן רב, אך מעולם לא כתבתי בו דבר. קראתי את סיפורך לפני יומיים וכל הסופשבוע פשוט חשבתי רק עלייך. בראשי העלתי מיליון פתרונות שחשבתי להציע לך, אבל בסופו של דבר, אחרי מחשבה ר-ב-ה מ-א-ו-ד, הפיתרון הוא אחד ויחיד: לעזוב אל בית הורייך. ולו רק בגלל שבעלך פשוט לא בנאדם. בהתחלה חשבתי להציע לך להתנהג ולדבר "בשפה שלהם", כלומר של חמתך ובעלך. והכוונה לכך שכבוד ההורים בעדה הקווקזית נמצא בעדיפות עליונה על כבוד הילדים. ולכן, כמה שלבעל ולחמותך אין כבוד אלייך, סביר להניח שהם לא יזלזלו בהורים שלך. ולכן חשבתי שההורים שלך צריכים לבוא בדרישה תקיפה כלפי בעלך וחמתך שיתנו לך יחס הולם. אך אחרי מחשבה רבה, אני בטוחה שאלה לא פיתרונות לטווח ארוך. כשאמא שלי התחתנה לפני 35 שנה, היא גרה עם חמתה ובעלה וחמתה מיררה לה את החיים. אבא שלי מעולם לא עמד לצידה של אימי ותמיד תמך באימו. רק אחרי 20 שנה אמא שלי קיבלה אומץ והתקוממה. רק אחרי 20 שנה אבא שלי קיבל שכל והתחיל להתנהג כמו בנאדם והתנצל בפני אמא שלי. כמה שנים הם חיו איתה ואלה היו חיים מרים עבור אמא שלי שסבלה כל רגע ורגע בהם. אם יש משהו שהיא לימדה אותי ושאני בטוח יודעת, זה שגרוע מזה אין. ואין כל סיבה לחיות ככה. 20 שנה סבתא שלי התעללה באמא שלי ועל כך אינני סולחת לה ואינני מבקרת אותה, לא אני ולא האחים שלי. אני פונה אלייך ואומרת שלך דווקא התמזל המזל. התמזל מזלך שבדור שלך את יכולה לגלוש בפורום הזה וללמוד מטעויותיהם של אחרים. לאמא שלי לא היה כזה מזל. והיום בדיעבד היא היתה קמה והולכת. אני פונה אלייך בבקשה להציל את עצמך אחרי שאמא שלי לא היתה מספיק אמיצה להציל עצמה, והאמיני לי שהיא מתחרטת על כך. קומי ולכי כי יותר גרוע ממצבך הנוכחי לא יכול להיות. מחכים לעדכון...