זקוקה לעזרתכם
אני כותבת פה פעם שנייה. לא הצלחתי להכנס דרך שם המשתמש הקודם. כתבתי פה פעם קודמת לפני חודש וחצי כשבני היה בן שבעה וחצי חודשים. מאז דיברתי עם כמה אנשים מקסימים בטלפון כולל תלמה. כיום בני בן תשעה חודשים ואני מבולבלת מאוד. הייתי אצל שי-לי עצמון, מרפאה בעיסוק, נוירולוג ודני רון. אף אחד לא ראה שום דבר לא טוב. הם אמרו שהם רואים הרבה דברים טובים למעט זה שהוא רק זוחל גחון עדיין. שי-לי עצמון התעקשה שאין לו בעייה תיקשורתית (הוא אכן דיבר איתה ) אבל טענה שהילד "בטטה" ויש לו איחור של שלושה חודשים בהתפתחות הפיזית שלו. המוזר הוא שהיא בכלל לא בדקה התפתחות פיזית (הוא די שכב על הגב והיא דיברה איתו ).לכל הדיעות הוא כניראה מהאיטיים אבל בטח שאין לו עיכוב של 3 חודשים. התקשרתי אליה למחרת האבחון והיא המשיכה והתעקשה שיש לו בעיה פיזית ולא תיקשורתית ושאני אוציא את המילה אוטיזם מהראש. עם זאת היא כן נתנה לי הוראות איך לעבוד איתו בשיטת גרינשפן. שאלתי אותה אם היא מתכוונת למוטוריקה עדינה ןהיא אמרה שכן והילד כולו כגוש אחד. לילד יש אחיזת צבט, משתמש באצבע המורה ואין לי מושג למה היא מתעקשת על זה אבל זה רק בלבל אותי עוד יותר. הלכתי למרפאה בעיסוק שהיא המליצה עליה. היא היתה מקסימה ואמרה שהיא רואה המון דברים טובים (ילד משחק יפה עם הצעצועים ולא בצורה סטריאוטיפית, סקרן, יוצר קשר עיין ממושך, הגיב אליה כשפגש אותו ולאורך הפגישה ודיבר איתה) גם דני רון טען שהילד מסוג צדפה ואני עושה לו עוול כשאני חושדת בו באוטיזם. כל הדברים האלו אני יודעת על הבן שלי. אני יודעת שהוא יודע לתקשר אבל אני רואה דברים שהם לא רואים. הוא יכול להיות בימים תיקשורתיים וחייכנים להפליא אבל יש הרבה פעמים שהוא רציני, מתעניין מאוד בצעצועים שלו. בפרוש מעדיף אותם על פני קוצי מוצי, הוא תמיד מגיב למישהו חדש שמגיע הביתה או בחיוכים או במבטים. אבל הוא עושה את זה הרבה פחות מתינוקות אחרים בני גילו.(כך אני חושבת) התחיל לאחרונה לאמר בה-בה-בה, יה-יה-יה, ולקשקש הרבה יותר) באוטו הוא הרבה פעמים לא מתייחס אלי בכלל ולפעמים לא מגיב לשם שלו גם אם אני אצעק. לעומת זאת אם יש מישהו חדש בבית שיקרא לו הוא מייד ישים לב. בחודש האחרון התפתחו הרבה דברים טובים. אם אני לוקחת לו צעצוע הוא מבקש אותו ממני בקול שלו. הוא מושיט ידיים (לא תמיד) שירימו אותו ובד"כ מושיט רק יד אחת, היה תקופה שהיה צוהל כשאבא שלו הגיע מהעבודה או סבתא אבל זה הפסיק וזה מדאיג אותי. הוא מרגיש לי תינוקי שעדיין לא מבין הרבה.התפתח קשב משותף (אבל ממש לא תמיד) . הרבה פעמים ניראה שקוע וחולמני אבל אפשר בהחלט להוציא אותו מזה מייד, לפעמים מאוד שמח לקראתי ולפעמים מסתכל מחייך וממשיך בעינייניו.אין חרדת נטישה , ממש לא ראיתי שמבקש את הוריו דוקא.אני כן בטוחה שהוא מזהה זרים. צוחק מקולות , לפעמים צוחק מקו קו ולפעמים ממש לא מעניין אותו. קשר עיין היה טוב אבל עכשיו הרבה יותר טוב והוא פחות מוסח בחוץ. אני אומרת לעצמי שהכל יכול להיות אופי אבל איזה מין אופי זה שלא מראה הזדקקות להורים, שאוהב צעצועים, שמעדיף את חברת עצמו בד"כ וגם מדאיג אותי שהוא לא ניראה מבין. זה נכון שהרבה פעמים הוא כן מגיב לאהבה ומחייך אלי מרחוק ומקרוב וצוחק ורוצה עוד אבל בכללי לא מרגיש לי מספיק. רופא הילדים שלו נוירולוג ומנהל מחלקת פגים טען שהילד מתקשר והבדיקה הנוירולוגית שלו תקינה הוא טוען שאין מה להפנות למכון להתפתחות הילד (גם המרפאה בעיסוק טוענת שהיא לא ראתה שום נורת אזהרה שמחייבת התייחסות) אני עובדת איתו כל היום עד שממש אין לי כוח. היחסים עם בעלי ממש לא טובים כרגע. הוא טוען שאני מפריעה לו להנות מהילד. אני ניקרעת בין רגשות אשמה על החשדות שלי בילד לבין התחושה שצריך לעשות משהו שאין לי מושג מהו. הנוירולוג טוען שלא יכול להיות ילד אוטיסט שפעם מתקשר ופעם לא. (אני יודעת שזה שטויות) האם אני משגעת את הילד? מה בכלל אפשר לעשות בגיל הזה? האם אני באמת היסטרית ?(הלוואי) האם לעזוב אותו? האם בכלל יש למישהו תשובות? כשאומרים לי שאני היסטרית אני שמחה כי אז זה אומר שהבעייה היא איתי ולא בו. אבל האם זה אכן כך?הילד לא קיבל חיסונים. מקבל ברזל וטיפות a+d AK BIO CARE . איך היו הילדים שלכם מתחת לגיל שנה? האם יש לכם עיצות לניהול חיים נורמלים תחת חשש כל כך כבד. אני מתפרקת וקשה לי לטפל בעמי כרגע כי התחושה שלי שהוא זקוק לנו. סליחה על ההודעה המבולבלת . זאת תקופה איומה בחיי.
אני כותבת פה פעם שנייה. לא הצלחתי להכנס דרך שם המשתמש הקודם. כתבתי פה פעם קודמת לפני חודש וחצי כשבני היה בן שבעה וחצי חודשים. מאז דיברתי עם כמה אנשים מקסימים בטלפון כולל תלמה. כיום בני בן תשעה חודשים ואני מבולבלת מאוד. הייתי אצל שי-לי עצמון, מרפאה בעיסוק, נוירולוג ודני רון. אף אחד לא ראה שום דבר לא טוב. הם אמרו שהם רואים הרבה דברים טובים למעט זה שהוא רק זוחל גחון עדיין. שי-לי עצמון התעקשה שאין לו בעייה תיקשורתית (הוא אכן דיבר איתה ) אבל טענה שהילד "בטטה" ויש לו איחור של שלושה חודשים בהתפתחות הפיזית שלו. המוזר הוא שהיא בכלל לא בדקה התפתחות פיזית (הוא די שכב על הגב והיא דיברה איתו ).לכל הדיעות הוא כניראה מהאיטיים אבל בטח שאין לו עיכוב של 3 חודשים. התקשרתי אליה למחרת האבחון והיא המשיכה והתעקשה שיש לו בעיה פיזית ולא תיקשורתית ושאני אוציא את המילה אוטיזם מהראש. עם זאת היא כן נתנה לי הוראות איך לעבוד איתו בשיטת גרינשפן. שאלתי אותה אם היא מתכוונת למוטוריקה עדינה ןהיא אמרה שכן והילד כולו כגוש אחד. לילד יש אחיזת צבט, משתמש באצבע המורה ואין לי מושג למה היא מתעקשת על זה אבל זה רק בלבל אותי עוד יותר. הלכתי למרפאה בעיסוק שהיא המליצה עליה. היא היתה מקסימה ואמרה שהיא רואה המון דברים טובים (ילד משחק יפה עם הצעצועים ולא בצורה סטריאוטיפית, סקרן, יוצר קשר עיין ממושך, הגיב אליה כשפגש אותו ולאורך הפגישה ודיבר איתה) גם דני רון טען שהילד מסוג צדפה ואני עושה לו עוול כשאני חושדת בו באוטיזם. כל הדברים האלו אני יודעת על הבן שלי. אני יודעת שהוא יודע לתקשר אבל אני רואה דברים שהם לא רואים. הוא יכול להיות בימים תיקשורתיים וחייכנים להפליא אבל יש הרבה פעמים שהוא רציני, מתעניין מאוד בצעצועים שלו. בפרוש מעדיף אותם על פני קוצי מוצי, הוא תמיד מגיב למישהו חדש שמגיע הביתה או בחיוכים או במבטים. אבל הוא עושה את זה הרבה פחות מתינוקות אחרים בני גילו.(כך אני חושבת) התחיל לאחרונה לאמר בה-בה-בה, יה-יה-יה, ולקשקש הרבה יותר) באוטו הוא הרבה פעמים לא מתייחס אלי בכלל ולפעמים לא מגיב לשם שלו גם אם אני אצעק. לעומת זאת אם יש מישהו חדש בבית שיקרא לו הוא מייד ישים לב. בחודש האחרון התפתחו הרבה דברים טובים. אם אני לוקחת לו צעצוע הוא מבקש אותו ממני בקול שלו. הוא מושיט ידיים (לא תמיד) שירימו אותו ובד"כ מושיט רק יד אחת, היה תקופה שהיה צוהל כשאבא שלו הגיע מהעבודה או סבתא אבל זה הפסיק וזה מדאיג אותי. הוא מרגיש לי תינוקי שעדיין לא מבין הרבה.התפתח קשב משותף (אבל ממש לא תמיד) . הרבה פעמים ניראה שקוע וחולמני אבל אפשר בהחלט להוציא אותו מזה מייד, לפעמים מאוד שמח לקראתי ולפעמים מסתכל מחייך וממשיך בעינייניו.אין חרדת נטישה , ממש לא ראיתי שמבקש את הוריו דוקא.אני כן בטוחה שהוא מזהה זרים. צוחק מקולות , לפעמים צוחק מקו קו ולפעמים ממש לא מעניין אותו. קשר עיין היה טוב אבל עכשיו הרבה יותר טוב והוא פחות מוסח בחוץ. אני אומרת לעצמי שהכל יכול להיות אופי אבל איזה מין אופי זה שלא מראה הזדקקות להורים, שאוהב צעצועים, שמעדיף את חברת עצמו בד"כ וגם מדאיג אותי שהוא לא ניראה מבין. זה נכון שהרבה פעמים הוא כן מגיב לאהבה ומחייך אלי מרחוק ומקרוב וצוחק ורוצה עוד אבל בכללי לא מרגיש לי מספיק. רופא הילדים שלו נוירולוג ומנהל מחלקת פגים טען שהילד מתקשר והבדיקה הנוירולוגית שלו תקינה הוא טוען שאין מה להפנות למכון להתפתחות הילד (גם המרפאה בעיסוק טוענת שהיא לא ראתה שום נורת אזהרה שמחייבת התייחסות) אני עובדת איתו כל היום עד שממש אין לי כוח. היחסים עם בעלי ממש לא טובים כרגע. הוא טוען שאני מפריעה לו להנות מהילד. אני ניקרעת בין רגשות אשמה על החשדות שלי בילד לבין התחושה שצריך לעשות משהו שאין לי מושג מהו. הנוירולוג טוען שלא יכול להיות ילד אוטיסט שפעם מתקשר ופעם לא. (אני יודעת שזה שטויות) האם אני משגעת את הילד? מה בכלל אפשר לעשות בגיל הזה? האם אני באמת היסטרית ?(הלוואי) האם לעזוב אותו? האם בכלל יש למישהו תשובות? כשאומרים לי שאני היסטרית אני שמחה כי אז זה אומר שהבעייה היא איתי ולא בו. אבל האם זה אכן כך?הילד לא קיבל חיסונים. מקבל ברזל וטיפות a+d AK BIO CARE . איך היו הילדים שלכם מתחת לגיל שנה? האם יש לכם עיצות לניהול חיים נורמלים תחת חשש כל כך כבד. אני מתפרקת וקשה לי לטפל בעמי כרגע כי התחושה שלי שהוא זקוק לנו. סליחה על ההודעה המבולבלת . זאת תקופה איומה בחיי.
