זקוקה לעזרתכם.....

[vered73]

עדיין דוגלת במילה מצער, וגם מקבלת

את דבריך. הדגש שלי הוא שצריך לבדוק את מקור הבעיה ולא תמיד לשתק אותה בתרופות. לו הייתי בתה של חמותי, שהיא רוקחת בכירה וותיקה בקופח, הייתי ישר מציעה תרופה. אולם מאחר וגדלתי בשיכון הרופאים של תל השומר, ושם לימדו אותי לא למהר לתת תרופה, זוהי גישתי בחיים. אני מקבלת את הפתרון התרופתי. גם לי כשיש מיגרנה - אני לוקחת כדור. בגלל החשיפה שלי לתרופות פסיכיאטריות בעבודה הקודמת, ולנזקים שעשה פרוזאק לאנשים רבים (CVA למרות שלא יגידו את זה אבל לאחוז גבוה מהם היה רשום כתרופות קבועות פרוזאק שנים ארוכות), נהייתי עוד יותר אנטי. אני מקבלת את העובדה שזה מסייע לכם. לגבי ההערה האחרונה שלך, עולה שאת "יותר בר סמכא" מאחרים. אז - לא.

 

[rutimay]

נהיית לי תחושה מעיקה של דה ז'וו

כבר היינו בסרט הזה... לדעתי, את מפספסת את מהות הדיון. הדיון לא נסוב סביב סוגיית התרופות אלא על סוגייה אחרת לגמרי: חופש הביטוי, אם תרצי. אהובה הציגה מקרה מסוים, עם נתונים מסויימים. אחד הנתונים שהיא ציינה היה מינון התרופה שבנה מקבל. מכיוון שאני (וגלית, ורותי ופזסה) מתמצאות יותר בנושא זה, בחרנו להתייחס לנושא התרופתי. רים, לעומתנו, בחר להתייחס לעניין הפסיכולוגי, ותרם אף הוא מתובנותיו, ותלמה, כרגיל, האירה את עינינו בנושא הביורפואי. כל מי שהגיב עשה זאת מתוך ניסיון לפתור את המצוקה הספציפית של אהובה, ולא בשם איזו אג'נדה כללית שגיבש לעצמו במהלך חייו. שלא תביני אותי לא נכון, אג'נדה זה יופי, אבל לא תמיד צריך להשתמש בה על מנת להתנגח באחרים. את נגד תרופות. יופי לך. אחוז נכבד מאוד מהאוכלוסיה חושב כמוך, וגם להם יופי. אלא שמרבית האנשים שאני מכירה לא בוחרים לפתוח את דבריהם מעל גבי הפורום בהתייחסות שלילית כלפי בחירותיהם של אנשים אחרים, ובמתן פרשנות שגויה ופוגענית לדבריהם. מצער אותך שאני ואחרים מנסים לעזור לאהובה בדרך שנראית לנו הגיונית, ושמוכרת לנו מניסיוננו האקטואלי (ולא בשם איזו אג'נדה ערטילאית)? חבל. אותי מצער, ואני מצטערת שאני חוזרת על עצמי, שאין בקרבנו סבלנות וסובלנות למגוון הדעות והגישות המועלות כאן. נ.ב. גם ניסיון תעסוקתי וייחוס משפחתי לא הופכים אף אחד לבר-סמכא.

 

[vered73]

גם התקרבות לגיל 40 לא הופכים אדם

בהכרח לנבון, ובטח שלא תואר הדוקטורט שלו.

 

[rutimay]

זהו, כאן כבר נשפכתי../images/Emo6.gif

הרגת אותי מצחוק. אמנם מתחת לחגורה (לפחות לא הזכרת את ההתקרבות ל-70 קילו), אבל פייר - קורע. טושה.

 

[אמא של אופירוש]

אותי שתיכן הרגתם מצחוק

איזה שנינות, איזה תחכום...להתעלף ממש

רק לשמור על החיוך בנות יקרות

 

[vered73]

../images/Emo32.gif זה למען כולנו

דברים שקשה למצוא להם זמן

 

[ahuva2 היחידה]

תודה לך.זה נושא חדש בשבילי..

אני אקרא את החומר.אך לא הבנתי מה אני אמורה לעשות עם האנטיביוטיקה.והאם אין צורך במרשם.

 

[ahuva2 היחידה]

הבהרה....

לא ניסיתי לעורר דיון בנושא תרופות ..כן או לא.. כתבתי כאמא במצוקה שרוצה את הטוב ביותר לבן שלה..ציינתי שלמרות הכדור איני רואה שיפור.לפיכך הזמנתי פגישה אצל מומחה..ומקווה לטוב.

 

[תלמה פינץ]

הטיפול הביו רפואי הוא רפואי לכל דבר

היי אהובה, הטיפול הביו רפואי איננו מתנגד באופן אבסולוטי וחד משמעי לטיפול פסיכיאטרי, אלא מנסה לחפש סיבות רפואיות מטבוליות המשפיעות על תפקוד הילד. על הקשר בין מעי לבין תפקוד התנהגותי, רגשי וחברתי, יש הרבה מידע בתוך התחום הביו רפואי. לצערינו, היות ולחלקם יש נטייה לפתח דלקות מעי שחלקן סמויות- לא תמיד בודקים את האספקט הזה בטיפול הרגיל באוטיזם ודווקא תחום זה יכול הכי הרבה להשפיע לטובה. אני יודעת שגם רופאים העובדים בשיטת DAN! משלבים טיפול תרופתי בפטריות, פראזיטים וחיידקים אלימים כמו קלוסטרידיום ואחרים. לעיתים זו הדרך היחידה, אם כי אני תמיד אעדיף טיפול הומיאופטי, היות ותרופות אלו משפיעות ברובן לרעה על הכבד, ורוב הילדים, כבר מראש סובלים מבעיות של פינוי בכבד. טיפול הומיאופטי, יכול לטפל בפטריה או בחיידק, מבלי להעמיס את הכבד. הטיפול שהמלצתי לעשות שלוש תרביות צואה ולא אחת, מטרתו לאתר גם פראזיטים, היות ויש פראזיטים כמו ג'ירארדיה למבליה, שגם הם עושים שלשול, כאבי בטן, עם התפרצויות זעם ואובססיות איומות.. לכן צריך לחזור על תרבית ולחפש פראזיטים. גם לג'ירארדיה יש טיפול אנטיביוטי יעיל, אך לחלק מהילדים, יש לה נטייה לחזור ולכן צריך לבדוק שוב, אם מופיעות מחדש התפרצויות זעם. כאשר תהיה תשובה לתרבית- הרופא יתן לך מרשם לתרופה מתאימה ואת תתני את האנטיביוטיקה, את חשוב לתגבר אותו עם פרוביוטיקה באיכות וכמות רבה. rimm לגבי אובססיות, יש דווקא לא מעט מידע וגם הוא קשור בחלקו להפרעות מטבוליות, להפרעות בפעילות של נוירוטרנסמיטורים במוח ולאיזורים מוחיים של אוטיסטים, שלצערינו מתפקדים אחרת. יש הרבה מידע בנושא. לעיתים טיפול של הרחקת מזונות אלרגניים יכול לעזור ולעיתים תיסוף תזונתי בתוספים כמו ניאצין B3 יכול להוריד משמעותית אובססיות. לעיתים תרופות תעזורנה- במנגנונים מטבוליים של אצטיל כולין- דופאמין ואינטראקציות עם גליצין או גאבא או נוירוטרנסמיטורים אחרים. לעיתים תערובת מתאימה של חומצות אמינו, שרבות מהן הופכות לנוירוטרנסמיטורים, תעזורנה הרבה יותר מתרופות. בכל מקרה, המחקר על המוח באוטיזם, מצוי בתחילת הדרך ויש עוד הרבה מה לחקור בתחום המטבולי של תפקודי המוח השונים וכיצד ניתן לעזור ולהשפיע על תפקודו. לדעתי - ימצאו תרופות יותר מדוייקות, עם פחות תופעות לוואי והפרעות מטבוליות נלוות, רק אחרי שיחקרו קצת יותר לעומק את ההיבטים המטבוליים של פעילות המוח.

 

[dd19]

כשלוקחים תרופות פסיכיאטריות

צריך לבדוק תפקודי כבד. הרבה פעמים לאנשים עם pdd יש בעיה בגוף עם ספיגת התרופה.כשהבן שלי לקח פבוקסיל הכל היה בסדר וכשעבר לפרוזק (כי בקופת חולים הפסיקו לתת פבוקסיל עד גיל 18) זה השפיע לרעה על הכבד. אבססיה ועצבנות קשורות אחת בשניה ברגע שאחת מתגברת אז גם השניה.

 

[galit74]

יכול להיות גם שמינון גבוה מידי של

הריספרדל גורם לחוסר שקט, כך היה אצלנו.

 

[ahuva2 היחידה]

תודה לכולם

שראיתם אני חדשה כאן.ורציתי להודות לכל המגיבים הן במסר האישי והן בפורום.קצת חבל לי שהדיון הלך לבעד או נגד תרופות ומין כלי לנגוח אחד את השני.אני באתי ממקום של מצוקה אמיתית... וכולנו כאן כי אנחנו מתמודדים עם בעיות שוות\שונות...אני שמחתי לראות שיש בית לאנשים שמתמודדים עם הילדים היקרים שלנו..אני קבעתי פגישה עם יועץ בירושלים .[מקום מגוריי] אז הרבה נחת וסבלנות..אוהבת אהובה.

 

[dd19]

../images/Emo50.gif../images/Emo24.gif

 

[ahuva2 היחידה]

../images/Emo51.gif